חנות צעצועים גדולה, בכל מקום בעולם. אמא וילד עומדים מול קיר של מארזי פליימוביל, הילד מצביע על תחנת הכבאים ואומר "את זה!", האמא מסבירה לו שוב ש"חמודי, אבל יש לך כבר כבאית רגילה וכבאית עם מנוף, אולי תיקח את תחנת המשטרה, כזה אין לך". הילד בשלו - "את זה!".
זה לא חייב להיות ילד ופליימוביל, זה יכול להיות גם ילד ולגו, או ילדה ובובות או ילד עם בובות וילדה עם דמויות של "הנוקמים" בעולם המבולבל מגדרית, אנחנו חייבים לתת לילדים שלנו את אפשרויות הבחירה, כך לפחות הסבירו לי.
עכשיו קחו את הילד, שימו במקומו ילד אחר, מבוגר יותר ב-30-40 שנים שעומד מול אולם התצוגה של אודי. מביט ב-Q8 הזה, מצביע עליו ואומר - "את זה!". אותו ואת הכפיל הזעיר שרוט הברכיים אין מה לשכנע, אין מה להסביר. הם יודעים מה הם רוצים בדיוק ושום דבר שתגידו לא ישנה את "זה!".
באודי יודעים שזה העניין, הם יודעים ולוחצים על כל כפתור וכפתור עם ה-Q8 החדש. על הכפתור שמשדר "הצלחתי בחיים", על זה שאומר "שלי הכי גדול", על זה שאומר "שלי הכי יקר", או "הכי ספורטיבי" או כל דבר אחר - ב-850 אלף שקלים חסר לו שלא ילחץ על כולם...