הרכב הראשון עליו נהגתי היה אלפא רומיאו. זה היה בשנת 1991, אני הייתי בן 17 ולאלפא הספציפית מלאו 12. היו לה הנעה קדמית, חמישה הילוכים ומנוע 1,350 סמ"ק עם נשמה ונשימה מכאן ועד הירח. זאת הייתה אלפא סוד. הצבע היה אדום והפנסים הקדמיים היו עגולים, שניים בכל צד, כמו בדגם ה-ti. הסוד המשפחתית שלנו חרשה את הארץ תחת חמשת נהגי המשפחה, אבא וארבעת בניו, והתמודדה עם העניין הזה בכבוד מעורר השראה.
כמה אחיזה הייתה לסוד. השלדה שלה התמודדה עם כל מה שידיי הבלתי מנוסות זרקו בפניה. זה התחיל עם פיתולים לרוב, והמשיך עם שבילי עפר, קפיצות מרמפות מאולתרות (שטויות של נהג צעיר ופוחז) והרבה הרבה טעויות של נהג חסר ידע והבנה. מאז זרמו הרבה מים בירקון. עשיתי קורסי נהיגה בחו"ל ובארץ ועיסוק רב שנים כמדריך נהיגה וכתב רכב. גם אצל אלפא רומיאו זרמו הרבה מים בטיבר. את הסוד החליפה ה-33, שלא הצליחה לייצר עבורי את הקסם האלפיסתי.
במהלך השנים הדרכתי נהגים רבים עם מכוניות ממגוון יצרנים ויבשות, אבל תמיד החיידק האלפיסתי קינן בי. כל מפגש עם אלפא רומיאו היה מענג בזכות אותם זיכרונות מהאלפא סוד. החיידק ממש עף על עצמו כשהתחלתי להעביר ימי נהיגה מתקדמת למועדון אלפא רומיאו הישראלי. מפגש עם כל כך הרבה דגמים של אלפא רומיאו מכל התקופות של המותג. וכך גם פגשתי את ה-159ti שכמו הסוד כבשה אותי מיד. נמוכה, קשיחה, מנוע עם נשמה ונשימה עד הירח, והגה מהיר וישיר.
מושכת מבטים מכל עבר
ה-159ti הייתה של לקוח שהפך להיות חבר יקר. לחיים שלי באותם הימים היא לא התאימה, אבל ללב זה לא שינה. כל הדרכה איתה הייתה תענוג של סל"ד בשחקים והתנהגות כביש משובחת. עדיין החיוך עולה אצלי כשאני נזכר בה. אבל הלקוח מכר אותה וימי ההדרכות עם המועדון הסתיימו, והחיידק נרדם. אך אז הגיעה הג'וליה החדשה. אם בימי חיי אלפא רומיאו האלפא סוד בישרה את תום עידן ההנעה האחורית אצל המותג, הג'וליה מבשרת את החזרה להנעה אחורית. עכשיו נשאר לראות איך היא מתנהגת והאם היא תעורר את החיידק האלפיסתי שנרדם בתוכי.
אם נבחן את התגובה של הילדים שלי לג'וליה אז התשובה היא כן! הם מיד נכנסו פנימה ודרשו נסיעה, לא משנה לאן, העיקר לנסוע באלפא רומיאו וכמובן גם לדאוג שהחברים שלהם ידעו על כך. הג'וליה מילאנו ספציאלה הידסה ברחבי פרדס חנה-כרכור לכל עבר, מפגינה איכות נסיעה טובה גם על כבישים פחות מוצלחים. היא קשיחה אך לא מתרסקת, היא מהודקת אך לא חונקת והיא מושכת מבטים מכל עבר. אחרי שמילאתי את כל תפקידי כאבא עברתי למלא את תפקידי ככתב רכב. כיוונתי את חרטום הג'וליה לעבר ערד, ויצאתי לדרך כאשר התכנון הוא הקפות על מסלול המרוצים בעיר הדרומית.
מרחפת על הכביש
את הכבישים המהירים הג'וליה צלחה בהצטיינות. מערכת הסאונד מעולה, וכך גם איכות הנסיעה. הזמן אפשר להסתכל בה לעומק וליהנות מהעיצוב ומההקפדה על הפרטים הקטנים כמו כפתור האורות והסביבה שלו. טוב להיות בתוך תא נוסעים מעוצב שמעורר את החשק לגעת בכל דבר. כיף ות'כלס די נדיר בימינו בהם הרוב זה פלסטיק משעמם ודי שחור. שיוט בכביש שש ב-120 קמ"ש מייצב את מחט הסל"ד מעט מתחת ל-2,000 סל"ד, בזכות תיבת 8 הילוכים אוטומטית מוצלחת. השיוט הנינוח גם עוזר לייצר צריכת דלק טובה. בסיום המבחן שכלל לא מעט מאמץ בנוסף להקפות על המסלול, הממוצע היה כמעט 11 ק"מ לכל ליטר. זה לא מובן בכלל לרכב עם מנוע שני ליטר טורבו בנזין ו-200 כוחות סוס.
על המסלול הג'וליה הראתה שהיא לא רק מכונית שיוט טובה. מעבר למצב דינאמיק בבורר המצבים מחדד את המנוע והגיר לטובת נהיגה מושחזת יותר. משוטי ההילוכים הענקיים מאחורי ההגה זמינים לכל בקשה של הנהג וכך גם הבלמים שלא דעכו תחת המאמץ. אחרי חצי שעה של הקפות טובעניות ירדתי מהמסלול מרוצה ורגוע. עכשיו אפשר ללכת לאכול משהו ולשייט בנחת חזרה צפונה.
אז האם הג'וליה מנגנת על האמוציות האיטלקיות של המותג? בהחלט כן. אני גיליתי חזרה את הקסם כמו שהיה לאלפא סוד ול-159ti. החיידק התעורר בזכות מכונית שהיא הרבה יותר מסך חלקיה. לג'וליה מביאה איתה חושניות, עוצמה והרבה סקס אפיל. עכשיו נותר לבדוק האם אתם מתאימים לה, כי היא לא לוקחת כל אחד לסיבוב.
