דעה: רק הפרטה תרפא את רכבת ישראל

העימותים בין הנהלת הרכבת לוועד העובדים מתנהלים כבר כעשור ומי שמשלם את המחיר זה הציבור. חשוב לזכור - רכבת, כאמצעי התחבורה ההמונית האפקטיבי ביותר, והיחיד, בישראל מהווה תנאי שבלעדיו אין לאפשרות לגור בפריפריה ולהגיע לאזורי העבודה בקלות וביעילות ותוך כך לאפשר רכישת דירה לציבור רחב ולפרנסה לאוכלוסיות רחבות. השבתת העבודות במפתיע פוגעת ביכולת ההסתמכות על אמצעי תחבורה קריטי זה, פוגעת בעובדים שבהפתעה לא יכולים להגיע לעבודתם, או לחזור ממנה בזמן ופוגעת במעסיקים שעובדיהם, כך פתאום, מגיעים לעבודה באיחור ניכר או לא מגיעים כלל - הכל בכפוף לגחמות וועד עובדי הרכבת.

ביום שישי לפני כשבועיים תנועת הרכבות הופסקה למשך שעה וחצי בשעות הבוקר ובמהלכה הופסקה התנועה של כ-80 רכבות נוסעים. גם בבוקר יום ראשון שלאחר מכן שלוש רכבות בוטלו מאשקלון לכיוון צפון ומאות נוסעים נותרו על הרציפים ללא מענה. הוסיפו לכך את השיבושים הקשים בחודשים האחרונים ברכבת ישראל בעקבות הקו החדש לירושלים, תקלות איתות ו"מחלות" מסתוריות של עובדים ותקבלו כאוס תחבורתי שדורש שינוי מדיניות מוחלט מצד שר התחבורה ישראל כץ.

כיום אנו נתונים במצב בו נוסעי הרכבת תלויים בטיב היחסים בין ועד עובדי הרכבת שעל פיו יישק דבר להנהלה. אם הם קמו במצב רוח טוב, הרכבת תפעל. אם החליטו כי הם רוצים שיפור בתנאים או סתם נמצאים בסכסוך עם הנהלת הרכבת - היא תעמוד דוממת ותכניס מדינה שלמה לכאוס.

עם כל הכבוד לוועד עובדי הרכבת הרי שלא מדובר בוועד שמייצג עובדים מוחלשים אלא, שוב, בוועד חזק שמייצג עובדים שמרוויחם משכורות מכובדות ומעלה אשר עושה ככל העולה על רוחו ומתבלבל בין תפקיד הוועד לייצג את רווחת העובדים לבין ניהול הרכבת במקום ההנהלה. מדובר באותו וועד שביזה, פעם אחר פעם, צווים מפורשים של בתי הדין לעבודה ואשר "גילה" שיטה חדשה להשבתה ללא סכסוך עבודה וללא התרעה - באמצעות ביום "מחלות" המוניות אשר מתחילות לפקודתו ו"נעלמות" לפקודתו כפי שבאו.

חופשת מחלה נועדה לתת למענה מצב רפואי ולא להוות "שביתה בהפתעה" תוך הפרת דיני העבודה ועקיפת הצורך להכרזה על סכסוך עבודה שיהיה נתון לפיקוח וצווים של בתי-הדין לעבודה. במצב המשפטי של היום לא ניתן לדעת מהי אותה "מחלה" עליה מדווחים כל פעם עובדי הרכבת (תמיד בקבוצות) ונראה שיש מקום להורות על פתיחת חקירה פלילית כנגד הנוקטים בשיטה זו והעומדים מאחוריה שכן נראה שמדובר, לפחות לכאורה, בקבלת דבר במרמה, הפרת אמונים, גרם נזק במזיד, הונאה ועוד. למרבה הצער, ולא לראשונה, שר התחבורה אינו נוקט באמצעים הדרושים ולא מגן על האזרחים שמוצאים עצמם פגועים מנורמה פסולה זו.

בדוח הכספי של רכבת ישראל לשנת 2018 דווח על הרעה משמעותית בתוצאותיה הכספיות, עם הפסד נקי של כמעט 340 מיליון שקל ב-2018. חלק מכך הוא גם באשמתו הישירה של שר התחבורה עם הפתיחה המוקדמת של הקו לירושלים, לפני השלמת עבודות ההקמה, שהצריכה סגירה של תחנות וביטול פעילות של קווים. אך סכסוכי העבודה הבלתי נגמרים מול ועד העובדים תרמו תרומה משמעותית לכך.

" ... משרד התחבורה אינו משמש הגורם המרכזי שמוביל את קידום ענף התחבורה הציבורית ... ", קבע מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, בדו"ח מיוחד על התחבורה הציבורית שפורסם בחודש שעבר. צעד הכרחי כדי לקדם ענף זה הוא הכרזה של שר התחבורה, שמכהן כבר עשור בתפקיד, כי המדינה כשלה לחלוטין בהתמודדותה עם הסחטנות והפרת החוק של ועד עובדי הרכבת. הגיע הזמן לקבל החלטה אמיצה ולהפריט את הרכבת.

אחרי 10 שנות התעמרות של ועד הרכבת בציבור הרחב וגרימת נזק כלכלי למדינה ולאזרחים, כולן תחת שר התחבורה ישראל כץ, על השר להתעורר לקחת את המושכות לידיו להודיע מיידית על הליך יעיל ומזורז בו תצא הרכבת מאחיזתו המשתקת של הוועד באמצעות מכרז הפרטה במסגרתו המדינה תחייב את הזוכה לפתח באופן מזורז את מסילות הרכבת, להגדיל את מספר התחנות בפריפריה ובעיקר תצליח להימנע מעוד שנים ארוכות של סחבת וחוסר יעילות, לחסוך תקציבי ענק ולשפר באופן משמעותי את השירות לאזרח. שינוי מסוג זה יכול להביא עמו פעילות תקינה ורציפה של הרכבת לצד בטיחות גבוהה יותר, הפחתת עלויות לציבור והגברת נגישות לכל האוכלוסייה.

איני מציע הפרטה בסגנון "פייגליני" הנובע מתוך תפיסת עולם ליברטריאנית חסרת רגישות לחלש. ועדי עובדים אינם דבר שלילי ויש להם חשיבות בהשגת תנאים סוציאליים הכרחיים, אך כאשר ועד עובדים מתבשם משכרון כוחו, מנסה לנהל את הארגון לרצונו ולוקח את כל המדינה כבת ערובה הוא זה שהביא על עצמו את ההרס העצמי ואיבד את היכולת לטעון כי ביכולתו להביא לפתרון הבעיות הקשות והיסודיות שהוא יצר. הגיע הזמן להורות על התחלת הליכים להפרטה, לפעול בינתיים ביד נוקשה על כל הפרת חוק וצווי בית דין לעבודה מצד ועד עובדי הרכבת. אחרת, המצב רק יחזור על עצמו ואף יחמיר. כפי שאמר אלברט איינשטיין: "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת".

נכון - סביר להניח שמהלך כזה יביא להשבתה, נוספת, של הרכבת על ידי הוועד וסביר שגם ההסתדרות תצטרף לשביתה שכזו, כחלק מתמיכתה בוועדי העובדים הגדולים והחזקים בלבד תוך הזנחת הקבוצות המאוגדות החלשות באמת - החל מהעובדים הסוציאליים, דרך האחיות, הסניטרים והמתמחים ברפואה וכלה בעובדי כוח האדם. ועדיין - עדיף לסבול פעם אחת, גם אם ארוכה, ולדעת שיש תקווה ועתיד לרכבת בישראל מאשר להתעלם ולהשאיר את המצב כפי שהוא.


הכותב הינו מומחה במשפט מסחרי ודיני עבודה