פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דעה: המדינה חייבת לקחת אחריות על הנהגים הצעירים

      חלקם של נהגים חדשים וצעירים בקרב המעורבים בתאונות דרכים, מעלה שוב את הצורך בחניכה מסודרת שלהם גם אחרי קבלת הרישיון. כשהמדינה מתנערת, אולי הגיע תור הציבור לקחת יוזמה?

      חניכת נהגים צעירים (יח"צ)
      גלגול האחריות להורים על חניכת הנהגים החדשים לא עובד במציאות

      נדמה כי לא עובר יום אחד בו אנו נחרדים לשמוע על תאונת דרכים נוספת בכבישי ארצנו שבה נקטפים אנשים בטרם עת. בחלק גדול מן התאונות הללו מעורבים נהגים צעירים, שקיבלו את רישיונם לפני זמן קצר ביותר, וטרם הספיקו לקבל את הניסיון (ויתכן אף - את הבגרות והאחריות) הדרושים לנהיגה בכלי בעל פוטנציאל כה הרסני ככלי רכב. על האחוז הבלתי פרופורציונאלי של התאונות שבהם מעורבים נהגים צעירים נשפכו כמויות אדירות של דיו - אך כוונה אמיתית לפתרון הבעיה מטעם הרשויות אין.

      כבר לפני שנים בוצעה "מהפכה" בשיטת החונכות לנהגים חדשים וצעירים. כחלק ממהפכה זו, הונהגה הדרישה לפיה בחצי שנה הראשונה לאחר קבלת הרישיון, נהג חדש חייב בליווי נהג ותיק. אלא שלמרבה הצער, דרישה זו אינה נאכפת ע"י המדינה והורים רבים אינם מקפידים על קיום חובה זו, כך שבפועל מתקיימת אחת מ-2 אפשרויות, כאשר כל אחת גרועה יותר מחברתה:
      לפי האפשרות הראשונה, הנהג החדש כמעט אינו נוהג בתקופה זו. הלכה למעשה, הנהג החדש יוצא אז אל הכביש לאחר חצי שנה עם כמעט אפס שעות ניסיון בנהיגה והתוצאות- בהתאם.
      האפשרות השנייה גרועה עוד יותר- הצעירים נוהגים בחצי השנה הראשונה ללא ליווי מבוגר ובכך מגדילים את הסיכונים בדרכים- לעצמם ולסביבתם.

      התנסות במערכת הטסטים החדשה (ניר בן טובים , ערן גילווארד)
      לקבל רישיון ולדעת לנהוג הם שני דברים שונים לחלוטין

      המדינה, שבעצם לא הצליחה למצוא פתרון לבעיית הנהגים החדשים, העבירה את האחריות לכתפי ההורים-האזרחים על מנת שהם יהיו אלה אשר "יאכפו" את חוקי המדינה וידאגו כי ילדיהם נוהגים כחוק. התנערות זו של המדינה נעה בין חוסר אחריות לחוסר אכפתיות כלפי כלל משתמשי הדרך - כולנו. העברת האחריות להורים הינה מעין הכרזה של המדינה כי "אין לנו איך לפתור את זה, תנסו אתם".

      אז אם הדרישה החוקית הופכת הלכה למעשה פעמים רבות לאות מתה, והמדינה מתנערת מהאחריות הברורה המוטלת עליה- מה כן ניתן לעשות?
      אם כן, נציע רעיון לרפורמה הנובעת ממקור שהביא תוצאות טובות בתחומים אחרים של החיים - מעורבות קהילתית.
      הרפורמה שאכן תבשר "מהפכה" ואותה אנחנו מציעים, היא הקמת מערך קהילתי של אזרחים מתנדבים, רצוי הורים לנהגים חדשים/צעירים, שיוכשר כהלכה ע"י משרד התחבורה בשיתוף הרשות המקומית בכל ישוב וישוב. תפקידם יהיה, אחת לשבוע, ללוות נהג חדש בנהיגתו, וכך למשך ששת החודשים הראשונים מיום קבלת הרישיון. בחתימתו מול הרשות המקומית, אשר תועבר למשרד התחבורה, יאשר המתנדב כי ליווה את הנהג החדש במהלך הנסיעה. בכך, ייווצר מנגנון פיקוח ודיווח יעיל יותר ואפקטיבי יותר מהקיים כיום.

      רפורמה וסנקציות לצידה

      נדבך חשוב לתכנית ובאכיפתה היא בסנקציה כלפי אותו צעיר: יש לכלול סנקציה חוקית ברורה כגון התלית הרישיון שזה עתה נתקבל, עד לביצוע כמות מוגדרת של שעות נהיגה בליווי מבוגר וכיוצא בזה.
      עם התכנית הזו תוחזר האחריות, ולו באופן חלקי, למדינה לא רק בכל הנוגע ללימוד הנהיגה והכשרת נהגים פוטנציאליים, אלא גם בפיקוח ובהשגחה על אותם נהגים פוטנציאליים כשהם רק עושים את צעדיהם הראשונים על הכביש.

      כפי שלא ניתן לצפות מגוזל שרק למד לעוף לצוד היטב כאמו, כך לא ניתן לצפות מאדם שיודע את חוקי התנועה וכיצד לתפעל רכב שידע לנהוג בצורה זהירה ובטיחותית בכביש, שידע להתמודד עם ההפתעות שכבישי ארצנו מספקים לנו. לצורך כך צריך לא רק ידע - אלא גם ניסיון, וביטחון.
      ואת אלה יש לרכוש כבר מהרגע הראשון שהם עולים על ההגה. גם המדינה מבינה את זה. אבל השלכת האחריות לכתפי האזרחים איננה פתרון ראוי - אלא התחמקות.

      המיזם שאנו מציעים כאן עשוי לתרום לתוצאה מבורכת לכל הצדדים - מעורבות קהילתית בחינוך (גם התעבורתי) של ילדינו, החזרת מירב האחריות לפיקוח ולהכשרה למדינה, וחשוב מכל - הקפדה יתרה על הקניית כלים, ביטחון, ידע וניסיון לגוזלים שלנו שרק למדו לעוף.

      הכותבים הינם מומחים לנזיקין, תאונות, רשלנות וביטוח ממשרד עמיקם חרל"פ ושות' משרד עורכי דין