נתיב פלוס אופנועים

ב-4.10 התחילו לפעול בכביש החוף ובנתיבי איילון נתיבי תחבורה ציבורית חדשים, במסגרת פרויקט "נתיב פלוס" של משרד התחבורה. מדובר בהחלטה שהיא לא פחות ממהפכנית - הקצאת נתיב נסיעה לתחבורה ציבורית ורכב עם יותר משניים או שלושה נוסעים, בשניים מצירי התנועה העמוסים במדינה, וזאת על חשבון נתיב נסיעה לרכב פרטי. הצעד המתבקש הזה מוכיח כי שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ', מבין היטב את המשבר התחבורתי בו נמצאת מדינת ישראל ואינו חושש מצעדים אמיצים בכיוון הנכון על מנת להביא לפתרונו.

אולם, אליה וקוץ בה - כאשר התברר כי בנתיבים החדשים לא יורשו לנוע כלי רכב דו גלגליים, על אף היותם אלטרנטיבה מצוינת לרכב פרטי העומד בפקק, כזו שגם הולכת ותופסת מקום משמעותי בתנועת כלי הרכב הכללית בכבישי ישראל. זהו צעד שההיגיון בו לא ברור - הרי כל מטרת הנתיבים החדשים היא לאפשר זרימה טובה וחלקה יותר של התנועה, אולם מה הועילו חכמים בתקנתם אם במקום זאת נקבל נתיב אחד ריק בעוד בשניים שלידו משתרכים אלפי אופנועים וקטנועים שעומדים בפקקים כמו כולם?

המודל של נסיעת דו גלגלי בנת"צים אינו חדש. הוא נוסה כבר במספר מדינות בעולם בהצלחה. בשנה האחרונה אף נערך ניסוי של נסיעת כלי רכב בנת"צים בתחומי העיר בתל אביב-יפו, ניסוי שקידמתי במשך מספר שנים עוד מול שר התחבורה הקודם, ושתוצאותיו היו מוצלחות מאוד - במהלך התקופה לא נרשמה כל עליה בתאונות הדרכים (כלומר, אין בעיה בטיחותית), וכן לא דווח על עיכובים בזמן הנסיעה של התחבורה הציבורית ביחס למצב הקודם (משמע, אין בעיה תחבורתית). רכב דו גלגלי הוא קל, זריז וגמיש ולכן הוא אינו מעכב את כלי הרכב הנוסעים לצידו. בנוסף, בתל אביב-יפו פועלות מצלמות אכיפה בנת"צים המאפשרות אכיפה של 100% על נסיעת כלי רכב פרטי, כך שהנתיבים ממלאים את ייעודם כנדרש והדו גלגליים יכולים לנוע עליהם בבטחה.

בהמשך להצלחת ניסוי זה פניתי לשר התחבורה לטובת הפיכתו לתקנה מחייבת וקבועה בת"א-יפו ושיתאפשר ליישמה גם בערים נוספות. השר אף השיב כי הוא רואה בחיוב את המדיניות, והטמעתה כתקנה קבועה תלויה באישור בירוקרטי ממשרד המשפטים של תמרור מתאים. משכך, ואם נמצא כי מבחינה תחבורתית אין מניעה לעשות זאת, ראוי שהמדיניות כלפי הרוכבים תהיה אחידה בכל הערים ובכלל הנת"צים. שהרי רוכב אופנוע שנוסע על נת"צ בתל אביב-יפו לא חוצה גבול כאשר הוא נכנס להרצליה. נת"צ הוא נת"צ בכל מקום בארץ, ותל אביב היא כבר מזמן שדה הניסויים של ישראל, ודאי בכל הקשור בתחבורה.

מדיניות אחידה וסדורה בעניין היא חיונית לקיומו של מערך תחבורה תקין, כזה שבו החיכוך בין כלי רכב דו גלגלי לרכב פרטי יצטמצם למינימום. דווקא בנתיב בינעירוני, כמו בנתיב פלוס, היישום הוא פשוט יותר משום שבנתיב כזה תנועת האוטובוסים יחסית דלילה יותר מאשר התנועה בתוך העיר, והדו גלגליים יכולים לנוע בבטחה ולשחרר מעט את הלחץ משני הנתיבים הנוספים במקום לזגזג בין המכוניות בהם.

אופנועים וקטנועים אינם סרח עודף על הכבישים. ההפך הוא הנכון - הם מהווים חלק חשוב מהפתרון לגודש התנועה, יכולים וצריכים להיות חולץ הפקקים שלנו וחלקם בפיצול הנסיעות הוא משמעותי. קידום הנושא צריך לבוא לידי ביטוי לא רק בלאפשר להם מקום בנת"צים, אלא גם בהורדת תעריפי הביטוח ואגרות הרישוי כדי לעודד שימוש מוגבר ברכב דו גלגלי במקום ברכב פרטי. משרד התחבורה לא צריך להמציא את הגלגל (או את הדו גלגלי) במקרה זה. די לעקוב אחרי הנעשה בעולם הנאור, ולראות את המציאות המוצלחת בתל אביב-יפו, וליישם אותה בכל הארץ.


*הכותבת היא סגנית ראש עיריית תל אביב יפו ומחזיקת תיק התחבורה