תעשיית הרכב, למרות המספידים אותה, היא עדיין ממנועי הכלכלה החזקים ביותר בעולם. למרות קונספציה שקיימת יותר ממאה שנים, היא לא מפסיקה לשכלל ולפתח אותה. אבל בדרך לשם, היא עושה דברים מוזרים במקרה הטוב או ממש מרתיחים במקרה הרע. אספנו כאן שבעה דברים שיצרניות הרכב עושות כיום ופשוט חייבים להשתנות, יש עוד, כמו למשל מיקום לא טוב של פתחי מיזוג, אבל היינו חייבים לעצור איפה שהוא.
רגע לפני שתקראו, שלא תבינו לא נכון, אנחנו לא הזקן שמנופף במקל וצועק שיחזירו את הקרבורטורים והצ'וק הידני, אחנחנו בעד קדמה והתפתחות, בעד מנועים לא מזהמים, בעד חיסכון במשקל, בעד בטיחות אבל כאשר השימושיות והמשתמש נמצאים במרכז - בחלק מהמקרים האלו - זה ממש לא הסיפור.
1. תאורת חניה ותאורת יום
עם יותר ויותר מכוניות המצוידות בתאורת יום או תאורת חניה אוטומטית, כאלו המדליקות את תאורת לוח המחוונים ותאורת הדשבורד בתא הנוסעים כרגיל - אבל אורות החזית נותרים כבויים, אנחנו רואים עוד ועוד נהגים הנוסעים ללא אורות דולקים כלל - ואפילו לא מודעים לכך. זה קורה בעיקר כאשר נוסעים בכבישים מוארים יחסית, שם היעדר תאורה קדמית לרכב לא תמיד בולטת לנהג. אבל עבור אלו הנוסעים מאחור וכל האורות כבויים זה באמת מסוכן. הפתרון הוא חיישני הדלקת אורות אוטמטיים בהם מצוידות חלק מהמכוניות. אבל הפתרון הנכון האמיתי הוא לסגל הרגל נהיגה עם אורות דולקים כל הזמן, ביום ובלילה.
2. זיהוי רכב ב"שטח מת"
מבין שלל הרעות החולות של נהגים את המקום הראשון תופסות כמובן היתקעות בנתיב השמאלי והשלכת פסולת מהרכב. אבל כיוון שגוי של מראות הצד נמצא לא רחוק משם, כיוון לקוי שגורם לנהגים לא לראות מכוניות שנמצאות בנתיב הסמוך אליהם. לרוב זה קורה כאשר הם מתעקשים לכוון את מראות הצד כך שהם רואים רבע, שליש או אפילו יותר מזה מהמכונית שלהם במראת הצד. ומכיוון שלכוון מראות נכון (כאשר לא רואים את המכונית כלל במראות) זה מאוד מסובך, יצרניות הרכב הבינו שהן צריכות למצוא פתרון, וזה, הגיע באמצעות אותן נורות קטנות המהבהבות לנו בקצה המראה כאשר מכונית נמצאת באותן פינות "נסתרות".
אז יש פתרון, מה הבעיה? הבעיה היא שמישהו שלא יודע לכוון מראות, הוא מישהו שכנראה לא משתמש בהן נכון והנורות האלו לא רק שלא אומרות לו כלום, הן מנציחות את התקלה הזו... יותר מזה, את הילד שנמצא מאחור או את רוכב האופנוע המערכות האלו לא תמיד מזהות ואז מתחילה הבעיה.
3. מערכות עצור-סע לא מתנתקות
אמת, מנוע כבוי צורך פחות דלק ממנוע עובד. אבל באמא שלכם, כמה דלק כבר צורך מנוע שפועל בסרק? עם מה הוא צריך להתמודד מלבד הטענת האלטרנטור (אם יש צורך), התגברות על חיכוך פנימי של חלקי המנוע, אולי התנגדות קלה של ממיר המומנט אם אנחנו ב-D והפעלת מערכות כמו מיזוג האוויר. זו האחרונה היא הראשונה להפסיק לעבוד ברגעים שבהם המערכת מכבה את המכונית, וביום חם זה יכול להוציא מדעתו גם נזיר בודהיסטי. בחלק מהמכוניות, בעיקר כאלו עם תיבת הילוכים רציפה, בעלת ממיר מומנט גדול או במנועי דיזל בהם יחס הדחיסה גבוה, גם ההנעה של המכונית כאשר רוצים לצאת לדרך היא כיפית כמו ללטף כלב רטוב. וכל הדרעק הזה בשביל מה? לחסוך לכם דלק? פחחח - הצחקתם אותי. צריכת הדלק שלך מעניינת להם את האיברים המוצנעים - המטרה היחידה של המערכות האלו, שחוסכות שברי אחוזים מצטברות למספרים גדולים לא בארנק שלכם - אלא בציון הירוק שמקבלת היצרנית על פני מאות אלפי מכוניות וכדי לפרסם נתוני צריכת דלק אגדיים.
בניגוד למה שאתם עשויים לחשוב, אין למערכות האלו השפעה על שחיקה של המנוע ומכלוליו, גם לא על הסטרטר, היא הרבה פחות "טראומטית" מהנעה קרה אחת למשל. המערכות המתקדמות ביותר גם מדוממות את המנוע בנקודה המדויקת שתאפשר הנעה קלה ככל האפשר (סמוך לנקודה מתה עליונה של מהלך הבוכנה, אם זה מעניין מישהו). גם המצבר עצמו, שהינו ייעודי לסוג כזה של שימוש לא ממש מתרגש מההתנעות. האלו מה שצריך לעניין אתכם הוא המחיר של המצברים האלו, אם מצבר רגיל ואיכותי עולה כ-450-650 שקלים, מצברים המיועדים למכוניות עם מערכת עצור-סע מסתובבים בגזרות ה-730 ועד 1,200 שקלים. אז מי חסך למי עכשיו? אתה ליצרנית או היצרנית לך? אתה הבנת את זה ברוך?
אם אין לכם ברירה, ובקרוב לא תהייה לכם כזו, קחו מכונית בלי המערכת, אם יש לכם אפשרות לבטל אותה בטלו אותה, אם לא - הנה בקשת הסליחה של היצרנית מכם.
4. צמיגים חלופיים קטנים
השילוב בין רצון יצרניות הרכב לאפשר נפח גדול יותר בתא המטען ולהפחית את משקל המכוניות הביא בעשור האחרון להתפשטות השימוש בגלגל חלופי קטן (המכונה גם "בייגלה") במקום גלגל חלופי בגודל מלא. או במקרים אחרים בערכת תיקון לצמיגים.
בעוד המכוניות שלנו הפכו לאמינות מאוד ביחס למה שהיה מקובל בעבר, פנצ'ר בגלגל הוא עדיין משהו שיכול לקרות לכל אחד, ותנו לי להגיד לכם, זה לא יקרה לעולם בפעם ההיא שתגידו "בואנ'ה איך היה מתאים לי עכשיו פנצ'ר...". הצמיגים הקטנים בהם מציידות היצרניות את המכוניות מוגבלים למהירות מירבית של 80 קמ"ש, למרחק של 50 ק"מ ותנו לי להגיד לכם, המקום בו תחטפו פנצ'ר יהיה תמיד ביציאה מהירדן ההררי, ביום שישי בצהריים. אתם תהיו מוכנים לשלם כפליים מסכום הדלק שתחסכו לאורך כל השנים איתו רק כדי לא למצוא את עצמכם מדדים עם הדבר הזה בחיפוש אחר פנצ'ריה פתוחה.
מה עם ערכות הניפוח והתיקון? עוד בדיחה גרועה. המקרים בהם הן שמישות מוגבלים לסוג מסוים מאוד של פנצ'רים. הם לא יעילות במקרה בו הבורג או המסמר כבר לא בצמיג, או בקרע בדופן הצמיג. עכשיו צאו מהרכב ותעמדו רחוק מהשוליים. זמן הגעה משוער לגרר - מלאנת'לפים שעות.
כמו עם מערכות דימום המנוע, אני לא מתנגד לחיסכון בדלק או יותר מקום בתא המטען - אני מתנגד לזה שלא נותנים לך הצרכן את האפשרות לבחור.
טיפ חשוב: במידה והחלפתם לצמיג הקשיח והמוגבל - יש לזכור שהוא מוגבל גם באחיזה שלו וביכולת שלנו לשלוט במכונית. לכן חשוב להקפיד להרכיב אותו על הגלגלים האחוריים. במידת האפשר, פרקו את אחד הצמיגים האחוריים, הרכיבו אותם מלפנים ואת הגלגל החלופי שימו מאחור.
5. נטרול כפורים פיזיים
שילוב הכוונות הטובות של רצון לחסוך במקום, לפשט את המערכות ולהציג מראה טכנולוגי ומתקדם, מביא יותר ויותר יצרניות להוציא את הכפתורים הפיזיים לטובת תפעול באמצעות לחיצה על מסכים. התוצאה היא העמסת פונקציות על מסך יחיד שגורמת לכם להתעסק בתפריטים ומעבר ביניהם. גם אם לא מדובר בפונקציות מורכבות הדורשות תיאום יד-מוח-מחשבה כמו הקלדת כתובת ניווט, בחירה בין אפשרויות בתפריטי העיסוי של המושב או למרבה האירוניה בחלק המכוניות גם הפעלה או ביטול של מערכות בטיחות (מטומטם כמו לנשוף לחתול על הפנים ממש מקרוב) - אני מדבר על שימוש בסיסי ביותר כמו להושיט יד לכפתור או חוגה כדי להנמיך את עוצמת השמע או שינוי הטמפרטורה.
6. חישוקים גדולים וצמיגים נמוכי חתך
לסובארו אימפרזה GT, נערת הפוסטר האולטימטיבית של נערי שנות ה-90, אלופת ראלי, מלכת הרמזורים מכונית מיתולוגית בפני עצמה שהייתה אמת מידה לביצועים במכונית במשפחתית במחצית השנייה של שנות ה-90 היו צמיגים ברוחב 205 מ"מ, בחתך 50 על חישוק 16 אינץ'. גלגלי הסגסוגת הזהובים שלה היו אחד מסימני ההיכר הבולטים שלה. קפיצה ל-2019, לניסאן סנטרה הנוכחית שהיא אולי המכונית שנמצאת בצד הכי רחוק מאותה סובארו על גרף הפנטזיות המוטוריות יש גם כן צמיג 205 מ"מ בחתך 50 ועל חישוק גדול יותר של 17 אינץ'. למען השם, לטויוטה פריוס ויונדאי איוניק יש צמיגים רחבים יותר, בחתך נמוך יותר ועל חישוק גדול יותר מהאימפרזה. כל זה למה? בגדול סתם, בגדול, כי אנשים מטומטמים וקונים מכוניות עם העיניים וחישוקים גדולים וצמיגים בחתך נמוך נראים כל כך טוב באולם התצוגה.
אבל ברגע שיצאתם ממנו אתם בעיקר סובלים מזה, מהנוחות שנפגעת, הרעש שגובר, מהצמיג שמתייקר מאוד, מהרגישות שלו ללחצי ניפוח נכונים ומהדופן שהופכת לפגיעה יותר. או.קיי, אז הפעם זו לא ממש רק אשמת היצרניות...
7. תדלוק שגוי
לפחות אחת לחודש אני מקבל טלפון ממישהו או מישהי שהם או חבר, בן משפחה, מכר מצאו את עצמם מתדלקים אי אלו ליטרים של בנזין במכונית דיזל או להפך. זה בדרך כלל קורה כאשר בדיוק החליפו לנו מכונית ממקום העבודה, או כאשר הם שוכרים מכונית בחו"ל. ולמרות שמאז המעבר לתדלוק בדלק נטול עופרת אי שם באמצע שנות ה-90 שונה הקוטר של פיית המשאבה, השאלה הפשוטה היא, למה לא לייצר תקן אחיד שבו לפתח התדלוק ולסופית של צינור המשאבה תהייה צורה שונה לתדלוק בבנזין או דיזל. נגיד עיגול או ריבוע? אנחנו מתורגלים בהתאמת הצורות האלו מאז שאנחנו ילדים, מדענים הצליחו ללמד קופים לעשות את זה.
על מנת לפתור בעיות אחרות של אחידות כמו התקני בטיחות דוגמת ISOFIX עשו יצרניות הרכב ויצרניות כיסאות הבטיחות יד אחת, למה זה לא יכול לקרות כאן? לא מדובר בטכנולוגיית טילים בליסטיים, אלא בפתרון פיזי פשוט וזמין. אבל היי, למה ליצרניות לפתור לכם בעיה פשוטה, כאשר הן מרוויחות מתיקונים שנגרמים מהטעויות הקטנות שלכם.