מפלצת ושמה מיסוי רכב

"אור לגויים" הוא ביטוי שאמור לבטא את ייעודו האוניברסלי של עם ישראל כמורה הדרך הרוחני לעולם, אלא שבעשור האחרון הוא קיבל פרשנות אחרת לגמרי: מדינת ישראל היא מושא לקנאה בגביית מיסים בתחום התחבורה. כמעט כל שרי האוצר בעולם מתבוננים בהשתאות על הנעשה כאן ומפנטזים על היום בו יוכלו לחלוב באופן יעיל כל כך את האזרחים שלהם, בלא שיפצו פה. אין עוד מקום ביקום כולו בו ההכנסות השנתיות מרכישת כלי ורכב והשימוש בהם מהוות 13.7% מעוגת המיסים.

כמה זה יוצא בשקלים? נתוני רשות המיסים לגבי שנת 2019 עדיין לא סוכמו, אולם ניתוח נתוני 2018 מבהיר עד כמה מצבנו קשה.

בלו - המס עקיף המוטל בין היתר על רכישת דלק, מקורו בספר עזרא בפסוק "וּמַלְכִ֣ין תַּקִּיפִ֗ין הֲווֹ֙ עַל־יְר֣וּשְׁלֶ֔ם וְשַׁ֨לִּיטִ֔ין בְּכֹ֖ל עֲבַ֣ר נַהֲרָ֑ה וּמִדָּ֥ה בְל֛וֹ וַהֲלָ֖ךְ מִתְיְהֵ֥ב לְהֽוֹן", שפירושו - מלכים חזקים היו על ירושלים ומושלים בכל עבר הנהר, ומס ותשורה ניתן להם. וכמה אנו נותנים? על כל שקל שתשלמו לרכישת דלק, 65 אגורות יזרמו לקופת המדינה. במילים אחרות, 4.1 שקלים מכל ליטר בנזין שאתם ממלאים הולך לקופת המדינה.

אחת מהבעיות הגדולות איתו שהוא אינו תלוי הכנסה, אלא מושת באופן רוחבי על כלל השכבות באוכלוסיה ומגדיל את הפערים. משרד האוצר מאוד אוהב את המס הזה - הכי קל לגבות אותו, הוא עולה בשיעורים שנתיים מרשימים וסביר להניח שימשיך לעשות זאת בשנים הקרובות.

בשורה התחתונה שילמו אזרחי ישראל בשנת 2018, 18.41 מילארד שקלים כמס על רכישת דלק.

שווי שימוש הוא סכום שנזקף להכנסתו של עובד שקיבל רכב ממעבידו ומהווה שווי כספי של טובת ההנאה הגלומה בשימוש הפרטי ברכב. הוא מחושב לפי נוסחה פשוטה מאוד: 2.48% ממחיר המחירון של הרכב בהיותו חדש. הבעיה אינה בעצם הרעיון שעומד מאחוריו, אלא בישום העקום שלו. נתחיל בכך שתקנות מס הכנסה מצמידות את מחיר הרכב "הרשמי" - מחיר הבסיס שממנו חושב שווי השימוש לראשונה, למדד המחירים לצרכן. להלן יקרא בישראל שמו "מחיר מתואם". משמעות הדבר היא כי היות ובעל הרכב נדרש לשלם שווי שימוש בהתאם למחיר המתואם, הרי שבפועל, סכום הכסף שישלם מידי חודש בגין שימוש ברכב משומש כמעט זהה למחיר שישלם בגין שימוש ברכב חדש.

במילים אחרות: זה שהרנו קנגו שלכם שווה עשירית ממחירו כחדש לא משנה כלום, אתם עדיין תשלמו את שווי המס כאילו יצא עכשיו מהסוכנות. ישנם אף לא מעט מקרים בהם הוא ישלם שווי שימוש בסכום גבוה יותר. כמו כן, המס שהעובדים משלמים על ההטבה הזאת שקיבלת מהמעביד הוא מס מלא, ולא ניתן ל"קזז" ממנו את השימוש שנעשה לטובת נסיעות עסקיות. כך יוצא כי עשרות אלפי עובדים בישראל שמקבלים מהמעסיק רכב בו נעשה שימוש רק לצורכי עבודה - משלמים על כך כאילו היה מדובר בהטבה. כל זאת מבלי להתייחס לכך ששיעור מס השווי גבוה מזה שמוטל על מחזיקי רכב במדינות רבות בעולם.

הסעיף מכניס בממוצע למדינה בסביבות 5 מיליארד שקל.

בעוגת ההכנסות, הפרוסה של אגרת הרישוי היא השמנה ביותר, אבל צריך לשים לב לטריק הבא: אגרת העברת בעלות. מדובר על לא פחות מ-100 מיליון שקלים שהמדינה מרוויחה על הליך בירוקרטי שנמשך שניות בודדות.

התשלום על סך אגרות הרכב הסתכמו בשנת 2018 ב 4.65 מיליארד שקלים.

בעוד על כלי רכב רגילים משולם כיום מס קנייה של 83% משווי הרכב, כלי רכב שנחשבים ירוקים אמורים להנות משיעור מס מופחת, בהתאם לרמת פליטת המזהמים שלהם. עבור כלי רכב היברידיים המס הוא 30% משווי הרכב, ועבור כלי רכב חשמליים 10% בלבד. כל עוד שיעור רכישת הרכבים ההיברידים עמד על 5%, הצליחה המדינה איכשהוא לבלוע את הצפרדע. אך בשנים האחרונות חל זינוק משמעותי ברכישתם, ומבחינתה מדובר על וויתור כואב מידי. על כן, החל מינואר 2020 יעלה מס הקניה על היברידיות מ-30% ל- 45%, כאשר התוכנית היא להשוות בהדרגה את שיעורי המיסוי בשנים הקרובות.

וכמה כל הטוב הזה עולה לנו? 9.6 מיליארד שקלים, כולל המס שמוטל על חלקי החילוף.

ויש כמובן עוד - יש להוסיף 300 מיליון שקלים בגין הכנסות ממכס. ויש גם את האלמנט של המע"מ. כמעט ושכחנו להעביר בחשבוניה עוד 4 מיליארד שקלים בגין רכישת חלקי חילוף וכו'.
אז כמה זה יוצא בשקלים חדשים? סה"כ 42 מיליארד.

בימים אלו ייפול הפור האם ובאיזה אופן להטיל אגרת גודש. מעבודת מחקר שביצעו פרופ' עומר מואב ושני שרייבר ממכון אהרן למדיניות כלכלית במרכז הבינתחומי הרצליה, עולה כי אם יוטמעו אגרות גודש בישראל, המדינה תרוויח מיידית סכום שיכול להאמיר עד ל 20 מיליארד שקלים.

ואין זו שאלה של ימין או שמאל. לאף שר אוצר אין את הרצון לשנות את מדיניות המיסוי ולא בכדי, במציאות בה כולנו מקבלים בהכנעה את רוע הגזירה, מה שהיה הוא שיהיה ואף גרוע מכך.

הכותב הוא יועץ עסקי בתחום הליסינג בחברת פתרונות אפקטיביים