כשהתאונה היא הבעיה הקטנה בסיפור הזה

על פניו, הסיפור עם חברות הביטוח הוא פשוט. אנחנו רוכשים פוליסת ביטוח, ובקרות מקרה ביטוחי, בו אנו נפגעים או פוגעים בגוף או ברכוש ועומדים בתנאי הפוליסה, אנו זכאים לקבלת פיצוי בגין נזקי הגוף או הרכוש שנגרמו.
אולם, לצערנו, על אף הזכאות לפיצויים, לא כל המקרים הללו מסתיימים בתשלום פיצויים. חברות הביטוח, לא פעם, מתנערות מתשלום שלא בצדק, כדוגמת המקרה שאנו מביאים בפניכם הפעם.

הייתה זו תאונת דרכים מני רבות המתרחשות מדי שנה. נהגת צעירה, נכנסה עם רכבה לצומת במקום אסור וגרמה לכלי רכב דו גלגלי לפגוע בה. כתוצאה מכך נפצעו בגופם רוכבי הדו גלגלי, גבר ואישה - בני זוג.

בסמוך למועד התאונה דיווחה הנהגת הצעירה במשטרה על התאונה ומסרה, כי באירוע התאונה היה קטנוע עליו היה רוכב ואישה צעירה. למרות שהנהגת, לא נשאלה במפורש במשטרה מי נהג ומי הורכב על הקטנוע, חברת הביטוח בחרה להעניק להודאתה פרשנות משלה, לפיה נוהג הקטנוע הוא הגבר. על בסיס פרשנות זו, דחתה חברת הביטוח את תביעתם של רוכבי הקטנוע לקבלת פיצויים בטענה להחלפת נהגים.

לטענה זו של חברת הביטוח משמעות קריטית במקרה שלנו, שכן הגבר הינו חולה אפילפסיה, ולא היה רשאי כלל לרכוב על האופנוע בהיותו חסר רישיון נהיגה ואילו האישה היא נהגת בעלת רישיון נהיגה תקף ואשר מעולם לא נפסל ו/או נשלל.

מדוע אדם שהינו חסר רישיון נהיגה מסיבות רפואיות ינהג בקטנוע, בזמן שבת זוגתו הינה בעלת רישיון נהיגה תקף? היש היגיון בכך? מובן שלא. אולם, לצערנו, לחברת הביטוח היה נוח להתעלם מנתון חשוב זה ולבסס את עמדתה על פרשנות הודאתה של הנהגת הצעירה במשטרה.

לרוע מזלה של חברת הביטוח ועם בירור מעמיק ויסודי של העובדות והראיות הנוגעות למקרה עלה, כי הודאת הנהגת הצעירה במשטרה אינה מתיישבת עם מסקנות חקירת המשטרה, עם גרסת רוכבת הקטנוע, עם כתב האישום שהוגש, עם התמונות מזירת התאונה וסוג הפגיעות הפיסיות בגופה של הרוכבת, אשר הראו בבירור כי היא זו שנהגה בקטנוע.

חברת הביטוח, למרות כל הנתונים הברורים, המשיכה להיאחז בהודאתה הראשונית של הנהגת הצעירה במשטרה ואף "הגדילה לעשות" ובניסיון נואש לחזק את גרסתה, שלחה אליה חוקר לגביית גרסתה המפורטת.

החוקר ניצל את הלחץ בו הייתה נתונה הנהגת הצעירה מעצם היותה אשמה בתאונה ו"בתמורה" לקבלת גרסתה הברורה אשר תשרת את מטרתו, לפיה הגבר הוא זה שנהג בקטנוע והאישה הורכבה, הוא תדרך אותה כיצד להתנהל בעדות שתמסור במשטרה, בתיאור עבירת התנועה שביצעה וכתב האישום שהוגש נגדה. החוקר אף המליץ לה לגשת למשטרה (בחלוף זמן רב מאז התאונה) ולמסור גרסה חדשה, לפיה רוכבי הקטנוע עברו באדום - שקר מוחלט, גרסה שתשרת את האינטרס שלה בעניין העבירה התעבורתית שגרמה לתאונה, אבל בעיקר תאפשר לחברת הביטוח להתנער מחובת הפיצוי. מסתבר שההתנהלות הזו של חברת הביטוח לרבות גרסתה המודרכת של הנהגת הצעירה לא סייעו לה בסופו של דבר.

עו"ד קרן זיסו, בעלת משרד נזיקין, שעבדה שנים רבות בחברות הביטוח, ייצגה את רוכבי הקטנוע בתביעתם לקבלת פיצויים ובזכות היכרותה את הטענות, הטריקים והאמצעים בהם הן נוקטות, ידעה להתמודד ולסתור את טענות החברה.

מחקירתה הנגדית של הנהגת הצעירה במהלך המשפט, עלה כי היא כלל לא זכרה את הפרטים הרלוונטיים. לא את צבעי הקסדות של הרוכבים ולא פרטים נוספים. היא גם לא ידעה לתאר את נסיבות התאונה המדויקות, שכן כלל לא ראתה אותה מתרחשת, אלא, זכרה את פרטי האירוע באופן כללי ביותר מהשלב שלאחר ההתנגשות, בו ראתה את שני הרוכבים על הכביש לאחר שפגעו בה.

במשפט הוצגו גם תמלילי החקירה של הנהגת הצעירה על ידי חוקר חברת הביטוח. מתמליל החקירה עלה, מעבר לכל ספק, כי החוקר נקט בכל האמצעים כדי להשיג את מטרתו ולהביא את הנהגת לכדי הודאה כי הגבר היה הרוכב בדו גלגלי בעת התאונה, על אף שהנהגת לא ראתה זאת. החוקר השתמש במניפולציות, מתן ייעוץ מטעה ואף המליץ לנהגת לתקן את גרסתה במשטרה, תוך שכנועה כי מהלך זה יסייע לה שלא תצא אשמה בהליך התעבורתי. שופט בית המשפט השלום בירושלים, עבאס עאסי, התייחס בפסק הדין להתנהלותה של הנהגת הצעירה ולאינטרס שהיה לה במהלך חקירתה ע"י חוקר חברת הביטוח. ציטוט: "כאמור, מהשיחה של נתבעת 2 עם החוקר מטעם נתבעת 1 עולה, כי נתבעת 1 סברה שיש לה אינטרס שייקבע כי התובע הוא שנהג בקטנוע, דבר שפוגע באמינות גרסתה בעניין זה. הודאתה של נתבעת 2 בכתב האישום בכך שהתובעת היא שנהגה בקטנוע פוגעת אף היא באמינות גרסתה ומחזקת את גרסת התובעים".

במקרה שלפנינו, התנהלותה הפסולה של החברה באה לידי ביטוי בכך שהעדיפה לאמץ הודאה של הנהגת במשטרה ולבסס את דחיית תשלום הפיצויים של רוכבי הדו גלגלי על הודאה זו כדי להתנער מאחריות, במקום לחתור לחיבור מכלול הנסיבות והנתונים של המקרה לרבות העובדה כי הגבר חסר רישיון נהיגה מסיבה רפואית ובת זוגו הינה בעלת רישיון נהיגה תקף. חמור מכך, לצורך ביסוס טענתה לדחיית תשלום הפיצויים ועל מנת לטשטש את האמת, נקטה החברה באמצעים לא ראויים של הפעלת חוקר לקבלת גרסתה השקרית של הנהגת, אשר תסייע לחברה להתנער מתשלום.

ההיבט הנוסף שהמקרה הזה מפנה אליו זרקור הוא, השימוש בחוקר שפועל בחקירתו בניגוד לחוק לצורך ביסוס דחיית תביעת הביטוח. התנהלות זאת של חברות הביטוח מעלה את הצורך הדחוף להידוק הפיקוח על עבודת החוקרים עצמם, אכיפת התקנות, הדגשת גבולות הגזרה בהן הם פועלים ומתי אלו הופכים ללא לגיטימיים.