המראות של מאות מכוניות שקועות עד לגג במים עכורים כתוצאה מההצפות הרבות שהביאה עמה הסופה האחרונה, וככל הנראה נשוב לראות בימים הקרובים, רחוקים מאוד מלהסתכם בכמה סרטוני ווטסאפ עם המשפטים שנראה שחוזרים בכולם: "יא ווראדי, תראה תראה" ו"לא יאומן, ככה נראית ישראל ב-2020". כי יש היבט נוסף לליקוי המאורות שנקרא ניהול תקין במדינה הזו בשנת 2020 והוא קשור לחיים של כל אחד ואחת מכם, או לכל הפחות לכיס של כל רוכש מכונית משומשת תמים.
הסיבה היא שמכוניות רבות מתוך מאות המכוניות שנפגעו בהצפות האלו, עשויות לחזור בקלות לכביש, כאשר הן מהוות סכנה בטיחותית לנוסעים ולסביבה והן כלי רכב מועדים לתקלות מכניות שהופכות אותם למלכודת לקונים תמימים.
החוק וחטאו
בשביל להבין את המצב בו אנחנו נמצאים היום, אנחנו צריכים לחזור לשנת 2008, אז מחוקקים חברי הכנסת דאז גלעד ארדן ואמנון כהן את "חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות)" כוונת החוק הייתה מבורכת - אפשרות לקונה רכב לקבל מידע אודות המכונית שרכש מהמוסכים בהם טופלה המכונית ומחברות הביטוח בהן בוטחה המכונית. אלא מה, שני ליקויים מרכזיים בו הופכים אותו לריק מתוכן. הראשון הוא העניין הקטן הזה:
"מי שרכש רכב משומש זכאי לקבל מכל מוסך שבו תוקן או טופל הרכב ומכל מבטח שביטח את הרכב, כל מידע שיש בידיהם על הרכב", כך מנוסח החוק והמשמעות היא שאת הליקויים, והבעיות במכונית יגלה הקונה רק לאחר שרכש את המכונית דהיינו, לאחר שנפל בפח. הבעיה השנייה היא שאת הסעיף החשוב ביותר, הקמת מאגר מידע שינוהל על ידי משרד התחבורה ויהיה זמין באינטרנט - דאגה יד נעלמה להוציא מהחוק.
נעלמה? אולי לא כל כך. ישנם גופים שלהם הסידור של עמימות המידע אודות הנזק שנגרם למכונית - מועיל מאוד. לחברות הביטוח, חברות הליסינג וההשכרה למשל.
"עוד בשנת 2006 ו-2007 היה ניסיון שלנו להכניס לארץ שירות דומה ל-CARFAX האמריקני" אומר בשיחה ל"וואלה!רכב" רונן לוי, יו"ר איגוד המוסכים. "אבל משרד התחבורה העדיף את האינטרס של חברות הליסינג, משרד המשפטים התנגד מסיבות של צנעת הפרט של המוכר, משרד האוצר והמפקח על הביטוח גם הוא העדיף את האינטרס של חברות הביטוח". CARFAX הינו שירות שבעלות של 40 דולר מאפשר לקונה רכב לקבל היסטוריה מפורטת של המכונית, ממספר וסוג הבעלים בעבר, תאונות, היסטוריית טיפולים והיכן בוצעו, תביעות ביטוח ונתונים רבים אחרים.
מהן ההשלכות של היעדר המידע ואיך הוא קשור למכוניות המוצפות? לוי מסביר "חברות הביטוח, שמטפלות במקרה נזק הצפה, לא מחויבות למסור את דו"ח השמאי שלהן, עם פירוט הנזקים והליקויים, הן חייבות לפרסם רק את עלות התיקון שהעריך השמאי. המשמעות היא שברגע שמכונית מוכרזת כאובדן להלכה (נזק של עד 60 אחוזים מערך הרכב - ק.כ) היא נמכרת לסוחרים שמתקנים אותן באופן לא מפוקח והמכוניות האלו חוזרות לכביש". המכוניות האלו חוזרות לכביש ואין שום תיעוד או דרך לדעת את זה, כי גם אחרי שבסוף שנת 2011 משרד התחבורה הכריז כי מכונית שהוגדרה "אובדן להלכה" תצוין ככזו ברישיון הרכב, כחודשיים לאחר מכן, התקפל וביטל את ההנחיה הזו בלחץ חברות הביטוח. אתה הבנת את זה ברוך? שכונה שאין כדוגמתה.
חשוב להבין את מכונת הכסף שהסידור הזה מזין, הסוחר שקונה את המכונית מחברת הביטוח מעביר אותה ל"שיקום", על פי נתוני יחידת אתג"ר היחידה המשטרתית לטיפול בגניבות רכב, עלות התיקון של מכוניות אובדן להלכה, המבוצע לרוב בשטחי הרשות ובמוסכים פיראטיים עומדת על ממוצע של 13 אחוזים מהערכת השמאי. העריך השמאי את הנזק ב-70 אלף שקלים? עלות התיקון תעמוד על כ-9,100 שקלים. אחרי שהמכונית "תוקנה" היא חוזרת להימכר במחיר אטרקטיבי מאוד לאדם תמים שלו אין כל אפשרות לדעת שהעסקה המצוינת שהתגלגלה לפתחו היא מלכודת מסוכנת. אגב, קיים קשר ישיר בין מכונית שהגיעה ל"תיקון" כזה לבין מכונית שתיגנב ביום למחרת מהרחוב שלכם, עוד סידור ממנו כולם מרוויחים - חוץ מכם כמובן.
"אין לנו סיכוי להתחרות במוסכים הפיראטיים", אומר לוי, "שלא משלמים ארנונה, מיסים, תנאים סוציאליים, מע"מ, ביטוח". אז למה לא להעלות את זה לדיוני ועדת הכלכלה בכנסת שאתם משתתפים בה? אני שואל.
"כשזה מועלה בוועדת הכלכלה, דיונים נמרחים על פני 4-5 דיונים, בהם כולם אומרים לך שאתה צודק ובסוף יש הצבעה, משפיע מי שמשפיע מקרב הלוביסטים, וחבר הכנסת פשוט נכנס ומצביע, לפעמים הוא יודע על מה, לפעמים פשוט כי ככה ראש הסיעה אמר לו".
רק שנבין, המשמעות של הסידור הבעייתי הזה הוא כמות אדירה של פצצות מתקתקות על הכבישים. נתוני הלשכה המרכזית מראים שבשנת 2018 נגרעו ממצבת כלי הרכב בישראל 239 אלף כלי רכב מסיבות רבות, ההערכות של מספר כלי הרכב שחוזרים לכביש לאחר שהוגדרו כ"אובדן להלכה" נעות בין 14 ל-30 אלף כלי רכב בשנה, הגיל הממוצע של מכונית בישראל על פי הלמ"ס הוא 6.7 שנים - מדובר בכמות אדירה של כלי רכב.
"משרד התחבורה, שמפקח על המוסכים, על השמאים והסוחרים - הוא האחראי והוא גם האחראי לשנות את המצב. לא יעלה על הדעת ששיקולי 'חופש העיסוק' יגברו על שיקולי הבטיחות", מסכם רונן לוי.
פצצות מים, וזה לא משחק
אז מה בעצם המשמעות של מכונית שניזוקה בהצפה? בואו נתחיל מההיבט הבטיחותי הברור ביותר. "נזקי הצפה יכולים למנוע פעולה של קו ההגנה האחרון שלנו בזמן תאונה" מסביר דורון כהן, מנהל ה-TECHNIGA, מחלקת התמיכה הטכנית של איגוד המוסכים, "במותחני חגורות הבטיחות שלנו ובכריות האוויר של הרכב ישנם נפצים (התקנים פירוטכניים ששחרור גז בפיצוץ שלהם מפעיל אותם - ק.כ), במידה ואלו נרטבו או באו במגע עם לחות גבוהה, יש סיכוי גבוה לכשל שלהם, כמו גפרורים שנרטבים".
מעבר לאלו יש משמעויות בטיחותיות נוספות, במרכב המכונית ישנם פתחים דרכם נכנס למשל צבע יסוד בתהליך הייצור של המכונית, הפתחים בחלק התחתון של המכונית נאטמים בפקקים, אבל אלו בתא הנוסעים או איזורים אחרים של המכונית אינם אטומים. מים שחודרים דרכם נלכדים בקורות הרכב, משם הדרך לקורוזיה קצרה, זו גורמת להחלשה של מרכב המכונית וכלוב ההגנה על הנוסעים.
מעבר להיבטים הבטיחותיים, גם שאר מערכות הרכב לא תוכננו לבוא במגע עם מים. הרבה יצרניות רכב עושות שימוש באזור שמתחת למושבים הקדמיים או בחללים בקורות שברצפת הרכב למיקום צמות חשמל ומחשבים. קורוזיה ש"מתיישבת" על נקודות אלו, על חוט לא מבודד, שקע, קונקטור, חיישן, רכיב מחשב תגרום במקרה הטוב לחלון שמסרב לרדת, במקרה הגרוע לפקודה למשאבת מגבר הבלם שלא להגיע.
אבל יש היבט נוסף ומטריד עליו מדבר איתנו דורון: "אנחנו מכירים מקרים בהם שבמכוניות שעברו מקרי הצפה נמצאו בקטריות רעילות המתפתחות בסביבה לחה, בקטריות שההשפעה שלהן היא הרבה יותר מריח עובש לא נעים, אלא גם חודרות לגוף בתהליך הנשימה ושם ממשיכות לדגור, בדומה למקרים של סרטן בעקבות חשיפה לאסבסט".
הנורות האדומות
נזקי הצפה במכונית הם לא כמו מעיכה בפח שמתקנים או משאבה שמחליפים, גם אם מאתרים את התקלות המידיות שנוצרו בעקבות חדירת מים, למעשה כשל עתידי יכול להסתתר בכל נקודה אליה הגיעו מים.
אז איך אפשר לזהות מכונית שניזוקה בהצפה? ובכן, זה לא פשוט. אבל יש כמה טיפים שיכולים ואמורים להעלות חשד בנוגע למכונית שאתם באים לראות. המקום הראשון לחפש בו הוא רצפת הרכב, בחנו את השטיחונים ברכב, הם חדשים מדי? נטולי סימני שפשוף או שימוש שהגיוני למכונית בגילה?
הרימו את השטיחים ובחנו את רצפת הרכב עצמה, גם שם בד חדש מדי, או אפילו סימנים להדבקה או גוון שלא תואם את שאר השטיחים ברכב עשוי להצביע על רכב ש"חודש" לאחר הצפה. הרימו את הגלגל החלופי מתא המטען וחפשו שם כל סימן מעיד על שאריות מים או רטיבות. במידה וישנם חורי ניקוז מים הכניסו אליהם את האצבע או מקל ארטיק, אם הם חוזרים חומים מחלודה - זה ממש לא סימן טוב.
מעבר לאלו יש את הטיפים שעליהם תמיד כדאי להקפיד, נתקלתם במכונית זולה באופן מחשיד שנמכרת ב-30-40 אחוזים מתחת למחיר המחירון? תשלפו מחושים רגישים מאוד ובצעו את הפעולות הבאות: בקשו מהמוסכניק שלכם לבדוק ולחוות דעה על המכונית, או לפחות לשלוח לו לעיון את דו"ח מכון הבדיקה או לשוחח עם בעל הרכב (שזה תמיד טוב). בקשו מבעל הרכב, או אפילו הציעו לו תמורת תשלום להוציא עבורכם את היסטורית הביטוח והטיפולים מהמוסך (שכאמור החוק מאפשר רק לו). אם הוא מסרב או מתחמק - כנראה שיש לו סיבה מספיק טובה.
עד אז, במצב הנוכחי של החוק הריק מתוכן, אנחנו יכולים לסמוך רק על עצמנו.