בחלק הקודם של הכתבה עצרנו בדיוק בנקודה המרגשת בה אתם פוגשים את סוס הברזל האהוב שלכם אי שם ב"רחבת ההתייחדות" בנמל לאבריו שביוון - השער הדרומי של אירופה
.
מכאן, נבכי היבשת הקלאסית נגישים וזמינים מאי פעם. עם זאת, יש כמה נקודות חשובות עליהן כדאי להקפיד.
1. לא בכל מקום באירופה אוהדים את ישראל וסמליה. כדי להימנע מפגיעה מכוונת בכלי (בעיקר בזמן חניות, אך לא רק) שווה לשקול הצנעה של סממנים ישראלים בולטים. למשל סימון ה IL הכחול על מספר הרישוי. הדרך הכי קלה - להדביק עליו מדבקת מחזיר אור צהוב אדום (כמו זו של משאיות ורכב ישן). ללא הדגלון - הלוחיות שלנו מזכירות מדינה אהודה משמעותית - בריטניה.
2 . בשלב שחרור האופנוע מהמכס המקומי (במשרדי חב' הספנות Salamis), חשוב לוודא שמקבלים טופס מיוחד, אותו יש למסור ביציאה מיוון. לא לשכוח מהעניין, ובמעמד חציית הגבול למצוא נציג מכס ולמסור לו את הטופס. רצוי לתעד את הרגע.
רוב הטיילים שכבר השקיעו ועשו את הדרך המפרכת עד כה, ירצו לנדוד אל מעבר לגבולות יוון. אל המחוזות הקלאסיים דוגמת כגון האלפים, ניתן להגיע בשתי דרכים עיקריות.
א. ברכיבה:
ניתן לרכב צפונה לכיוון סלוניקי, ומשם לחצות צפונה אל מדינות הבלקן. שימו לב שדרך זו ארוכה יחסית (גם מבחינת ק"מ וגם מבחינת זמן). כדאי וממומלץ לברור את המסלול היטב, לא כל מדינות הבלקן אוהדות ישראלים (בעיקר מענייני דת וסכסוכים היסטוריים). בחלקן הגרין קארד (אותו ביטוח החובה לאופנוע) שעשינו אינו תקף ונדרש אחד ייחודי - בד"כ ניתן לרכוש אחד ממש על הגבול.
טיפ חשוב: לא כל מעבר גבול שמופיע במפה מטפל באזרחים זרים (תיירים). במיוחד לא כאלה המצויים על כבישים צדדיים.
טיפ חשוב 2: לא בכל המעברים היבשתיים יש נציג מכס. לפעמים הנקודה הקרובה נמצאת כמה (עשרות) ק"מ ממעבר הגבול. זהירות לא לפספס.
ב. בהפלגה (מעבורת).
ליוון שני נמלים עיקריים המהווים שער יציאה אל מרכז (וצפון) הישבת (בד"כ דרך איטליה).
Patras, המרוחק כ 300 ק"מ מלאבריו ו-Igumenitsa, המצריכה רכיבה של כ 300 ק"מ נוספים. בהפלגות אלה, לא משלחים את האופנוע לבדו, אלה מצטרפים אליו להפלגה.
אור לגויים. או שבעצם...
מסתבר שחציית מקטע ימי עם האופנוע באמצעות מעבורת לא חייבת להיות הסיוט הבירוקרטי שחווינו בדרכנו מחיפה ליוון.
כל שצריך הוא להגיע לשערי הנמל, לעמוד דקות בודדות בתור לקופה (אפשר גם לרכוש את הכרטיס באינטרנט במגוון אתרים יעודיים), לרכוש כרטיס עליה למעבורת, להתייצב במזח הנקוב בשעה היעודה, להציג כרטיס + דרכון, ולעלות ברכיבה אל הסיפון. שם, עובדי הספינה יעגנו ויאבטחו את האופנוע, בזמן שאתם פורשים למנוחתכם. פשוט, קל, ונוח.
ההפלגה מיוון לאיטליה (או בחזרה), תיקח בד"כ בין 12 שעות (Patras - Bari), 24 שעות (Igumentisa - Venice) ועד 36 שעות (Patras - Venice). יש מבחר רחב למדי של קווים, באורכים ומפרטי שירות (ופינוק) שונים. שני המפעילים העיקריים הם Minoan ו-AnekSuperfast. ההבדלים ביניהם מינוריים, הן מבחינת השירות על הספינה והן מבחינת המחיר. המלצתנו - פשוט תבחרו את זה שמתאים לכם יותר מבחינת השעות.
נקודה חשובה להתייחס אליה, היא המנוחה (או ה"לינה") בספינה. זכרו כי רבים הסיכויים שתגיעו להפלגה לאחר רכיבה ארוכה, ובסיום ההפלגה צפויה לכם רכיבה נוספת. לכן, מומלץ לנצל את הזמן (הרב ממילא) של ההפלגה לטובת מנוחה. רוב הספינות מציעות 3 אופציות "מגורים":
א. על הסיפון:
פשוטו כמשמעו - הומלס סטייל: שק"ש, על הסיפון (מברזל), חשופים לחסדי מזג האוויר (שלא תמיד שמשי, חמים ונעים). ללא מקלחת. שירותים ציבוריים דווקא יש.
ב. כיסא "מטוס":
"על הנייר" נשמע אמנם כמו אופציה סבירה (במיוחד בהתחשב בהפרשי המחיר) אבל מנסיון - מומלץ לוותר גם עליה. גם אופציה זו לא מציעה גישה למקלחת, אלא שירותים ציבוריים בלבד.
ג. חדר/תא (ממש כמו במלון):
רוב הספינות מציעות מגוון רחב למדי של סוגי תאים. החל מתא ליחיד, ועד לתא המכיל 4 מיטות (2 X קומתיים). אפשר לחסוך ולחלוק תא עם נוסעים נוספים (גברים/נשים לחוד, אלא אם באתם כחבורה ותפסתם תא שלם) או להתפנק ולקחת תא ליחיד. זול זה לא. מפנק? - תלוי בגובה הסטנדרטים שלכם.
בסיום ההפלגה, פשוט עולים על האופנוע, וממשיכים ברכיבה אל עבר היעד הבא. בלי מכס, פקידים, או כאב ראש מיותר. גאוני.
טיפ: שימו לב לקחת את כל מה שצריך למשך ההפלגה מהאופנוע. במהלך ההפלגה אין גישה (אלא באישור חריג של הקפטן) לסיפון של הרכבים.
טיפ 2: לא מדובר על ספינת פאר. לכן, גם בחדר, איכות השינה אינה משובחת. מנוע הספינה מייצר וויברציות באופן תמידי, החלון אינו בר פתיחה (שכחו מאוויר צח), והכל מאוד צר וקלסטרופובי למדי.
טיפ 3: אין אינטרנט בספינה. כלומר יש, אבל בתשלום מופקע והגבלת כמות שמזכירה תקופות צנע חשוכות. גם קליטה סלולרית לא באמת זמינה, אלא אם בדיוק עוברים קרוב לחוף.
הדרך הארוכה הביתה
אחרי שטיילתם להנאתכם, ראיתם נופים, חוויתם חוויות, וכמובן שעשיתם את התמונה המנצחת עם הכלי הפרטי, בעל לוחית הרישוי הצהובה, על רקע אתר תיירות ידוע - הגיע הזמן להחזירו הביתה.
המעבורת בחזרה מיוון יוצאת (בד"כ) בימי שני, ומגיעה לחיפה לקראת חמישי בבוקר. עם זאת, מומלץ לוודא מול הנציגים של רוזנפלד (בארץ) כמה ימים מראש כי במועד הדרוש לכם אכן יש מעבורת ואין מניעה מלהעלות את הכלי עליה.
מגיעים בחזרה אל הנמל בלאבריו, וניגשים אל המשרדים של Salamis. זכרו ששעות העבודה ביוון שונות מאלה של ישראל ובטח מאלה של גרמניה. ביום ראשון עובדים שעות בודדות בבוקר בלבד. ביתר הימים יש הפסקת צהריים ארוכה. נקודת האור העיקרית כאן היא שאפשר להגיע גם כמה ימים לפני ההפלגה של המעבורת ולהשאיר את הכלי בנמל. מהרגע שמסרתם אותו לנציגי חב' הספנות - הוא מבוטח (מפני גניבה, פחות מפני נזקים). הם כבר ידאגו להעלותו אל הספינה.
התהליך הבירוקרטי קצר ופשוט. מציגים את הכרטיס (שתקבלו מרוזנפלד. לא חייבים מודפס - אפשר במייל), דרכון, מסבירים באיזה נציגות מכס השארתם את הטופס (ההוא שקיבלתם עם הגעתכם ליוון) ו... זהו. אתם חופשיים לדרככם.
גם הפעם, מומלץ לוותר על התחבורה הציבורית, ופשוט לקחת מונית לאתונה / נמל התעופה. אם נפלתם על יום טוב ולא עמוס, נציגי Slamais יואילו בטובם להזמין מונית מהתחנה המקומית, המרוחקת כשני ק"מ וחצי מהכניסה לנמל - כדי שלא תסחבו עם הפקלאות. אבל אל תבנו על העניין...
כאן זה לא אירופה
זוכרים את דרך החתחתים שנאלצתם לעבור במעמד שילוח האופנוע? ובכן, הפעם עושים אותה ב"רוורס".
טיפ: תתחילו את התהליך כמה שיותר מוקדם בבוקר.
ביום חמישי, מגיעים למשרדי רוזנפלד. מקבלים שובר לתשלום מיסי נמל חיפה, משאירים את ציוד הרכיבה, וחוצים את הכביש אל עבר החט"ד. אותו מסדרון ארוך, אותו חדר מלא פקידים ודלפקים, אותה עמדת תשלום קלוקלת, אותה המתנה מייסרת "שהנתונים יתעדכנו"...
לאחר התשלום, יש להגיע לבית המכס. מרחק של כרבע שעה - עשרים דקות הליכה. תקישו בגוגל "שער 3" או "בית המכס" ותקוו לטוב.
טיפ: הכניסה לבית המכס חבויה במקצת, ונמצאת מאחורי פסי הרכבת - יש מעבר תת קרקעי. חפשו את השלט "שער 3" בצד הצפוני של צומת הרחובות "הסראיה" ו"דרך העצמאות".
טיפ נוסף: לא לשכוח את רשיון הרכב, הדרכון, ורישיון הנהיגה.
אחרי קבלת האישור מהמכס, חוזרים אל רוזנפלד. כל שנשאר לעשות - לאסוף את האופנוע. את האיסוף מבצעים מ"מחסן 20" (כרבע שעה הליכה לכיוון מערב, מהכניסה (שער 5) הנמצאת מול משרדי רוזנפלד). אבל כאן טמון מכשול נוסף. ניתן לבצע את האיסוף רק בימים א-ה, ורק בשעות 8-15. מספיק שהתחלתם את "המסע לשחרור האופנוע" קצת מאוחר, הלכתם לאט מדי, או פשוט נתקעתם קצת בתור באחד המוסדות בדרך - תצטרכו לבוא שוב ביום ראשון (ואז יש לדאוג מחדש לאישור כניסה לנמל).
גילוי נאות: הכותב הינו מנכ"ל ובעלים של חברת EuroMotoTours.co.il המתמחה במסעות רכובים על אופנועים, מכוניות ומה שביניהם אל מגוון יעדים באירופה.
