אז אחרי שגנבו לי את האפריקה טווין, ניסיתי לחשוב למה זה בלתי אפשרי שיגנבו אותו:
אופנוע מודל 2000 , המחירון שלו זהה למחיר של אנטריקוט 350 גרם במסעדה בינונית, יש בקושי 20-30 בארץ, כלומר, אין מה לעשות עם חלפים שלו, הוא לא נוסע מהר מספיק כדי לברוח מהמשטרה, הוא לא נוסע מספיק בחולות כדי להבריח איתו סמים מסיני, והוא יפה ובולט מידי מכדי להיות רכב מילוט מאיזה שוד. בקיצור - אין שום סיבה או אפשרות בעולם שמשהו יגנוב אותו. מקסימום לסיבוב דאווין ולזרוק אותו באיזו פינה.
לא שכל זה עבר לי בראש כשעזבתי אותו ככה לא קשור, כמו כלב לא נושך, כמו ביבי בלי שרה, כמו ארנבת בלי שעון. ככה, לא קשור, באמצע הרחוב שעומד עכשיו כל כך ריק ועצוב, שבא לי לבכות.
הנה, בלי שום הכנה אפקטיבית נכנסתי למועדון המפוקפק של רוכבים שעברו את הטראומה הזו, של להגיע לאופנוע ולראות את המקום שהוא עמד בו - ריק. מוזר, אבל הדבר הראשון שהלם האופנוע-לא-פה גורם לך - זה לחייך, ולהתחיל בתהליך של הדחקה מבורכת: "אה, הוא לא פה. איזה גנוב\מסטול\מעופף אני. וואלה, איפה באמת החנתי אותו?" ואז לאט לאט להתפכח כמו שמאלני אחרי ערב הסקרים ביום הבחירות, ולגלות שהחנית אותו בדיוק פה, בדיוק במקום הריק, השומם, המאיים, המפחיד. מאוד מפחיד. המוח מתרוקן, היד של העצבים מתחילה להתנדנד, טיפת זעה אחת בעורף, גולשת, מותירה שובל של כאב. אתה מסתכל על המדרכה וקולט שנותר חלל שמבחינה פיזית הוא מספיק גדול להכיל את האופנוע שלך, אבל כרגע הוא נראה מדבר קרח אין סופי, שומם, מזדחל אל ההכרה, שמתחילה להבין:
פאק, גנבו לי את האופנוע.
רעם גדול, עצום חזק, מרעיד את כל העולם, ועוברת שנייה ואתה קולט שהשמיים נקיים. זה רעשים בראש שלך, גם הברקים בעיניים לא באמת קורים, ולא, אתה לא עייף, הברכיים נופלות לך מסיבות אחרות לגמרי. והחארות האלו, שגנבו לי את האופנוע, עשו את זה רגע אחרי שמילאתי דלק, ובאופנוע אין שעון דלק או נורת דלק. ולמה זה חשוב? כי, תראה, ת'כלס, מה הולך לקרות? מישהו לקח אותו לסיבוב דאווין, והוא ייסע עליו עד שייגמר לו הדלק. זה יקרה בבת אחת, באמצע נסיעה, בלי אזהרה מוקדמת.
לא תהייה לו ברירה - הוא יעזוב אותו בצד הדרך. עכשיו צריך רק להיות ערני, לפזר את השמועה לוודא שהגשת תלונה משטרה, כדי שלא יחשבו שזו גרוטאה זרוקה בצד הדרך (אלוהים, איך אני מדבר אליו, איך? תעצרו אותי, תנו לי איזה מכת חשמל לפני שאני ממשיך לכתוב). ופתאום, בלי קשר לרמת האמונה שלך בחיי היום יום, אתה נהייה אדוק, ומתחיל להתפלל, לפנות לבונה עולם, הנדוש ברוך הוא, ואתה מבקש רק דבר אחד:
שלום עולמי? הפסקת הרעב בעולם? הצחקתם אותי. אתה מבקש: "תחזיר לי את האופנוע. אבל אתה לא באמת מאמין. אתה יודע שזה אבוד.
ואז זה קרה, מצאו לי את האופנוע.
פתאום הגיעו הודעות , בבת אחת, מהמון מקומות: וואטספים, טלפונים, אפילו שליח על סוס וינשוף מטעם הארי פוטר. זה היה ברור - מצאו לי את האופנוע, ושלח לי תמונה של בחור צעיר, חתיך, יושב עליו. לקח לי כמה חודשים, שבמציאות לקחו לא יותר מ- 6-7 שניות לעכל:
זה הוא.
זה בן זו.... (תירגע, נח תירגע)
נרגעתי.
הבן זו... (תרגע, נו, זה כתבה לאתר מכובד לא שיחת סלון).
בסדר בסדר נרגעתי.
בקיצור התמונה ששלחו אלי היא של הבן זו.... עזבו אני נרגע לבד... זה הבן אדם ש,... קשה לי להגיד את זה,: זה הוא, כן, כן. זה מי שגנב לי את האופנוע.
וכן, אם אתם כבר שואלים, אז התמונה הזו נשלחה משכם.
ולראות אותו יושב עליו ככה, בפרצוף מרוצה, ורואים, ממש רואים שהוא ניקה אותו, נותן יחס טוב הבן זו.... עזבו, אני נרגע שוב, בעצם אני בכלל לא מצליחחחחחחחח להיררגגגגעעעעע!!!!
עכשיו תבינו, אני בן אדם הומני, יחסית לאחד שגדל ביפו -בת ים של שנות השבעים. אני לא חושב שלגנבי אופנועים מגיע עונש מוות. לפחות לא מוות מיידי. ממש לא. לא מיידי.
צריך להוציא חוק שיאפשר להרוג אותם לאט לאט , בעינויים ובאכזריות, לנסות את החוק על ההוא שגנב את האפריקה טווין מודל 2000 שלי, ואחרי שהוא ימות אמן , לבטל אותו. מספיק. אל תגזימו, לא צריך להרוג גנבי אופנועים.
כן, כן, אני יודע מה את שואלים, אבל לא. לא יצרתי קשר, לא עניתי לסמס ששלחו אלי, לא. אתה צריך להחליט, אם אתה חלק מזה או לא. אין הנחה בעולם ששווה לי לקבל ולדעת שאני זה שמתחזק את שוק האופנועים הגנובים.
לחלץ אותו משכם?
אני מאוהב, חולה על האפריקה טווין שלי, רוצה אותו, מתגעגע, עורג, כותב לו שירים. אבל זו שכם. אם מישהו יאבד שערה בדרך להצלת האופנוע שלי, ואני מכיר כמה מקרים של אנשים שאבדו יותר משערה בשכם, לא ארדם כל החיים.
אם היה לי אפריקה חדש, הייתי לוקח מה שנותנים מהביטוח, מוסיף מה שחסר וקונה אחר.
אפריקה טווין מודל 2000 כמו שהיה לי, כבר לא יהיה לי.
תהייה נשמתו צרורה בצרור האופנועים שעשו את שלהם.