הנתונים היבשים מציירים את התמונה העגומה בבירור: כל 3 דקות מגיע ילד לחדר מיון כתוצאה מתאונה, 560 ילדים ביום, כ-200 אלף ילדים בשנה מתוכם 124 נפטרים. ישראל מדורגת במקום ה-21, כלומר בחציון התחתון של מדינות ה-OECD במקרי מוות של ילדים בגילאי 0-14 עם ממוצע של 2.9 מיתות לעומת המובילות (דנמרק, נורווגיה עם 1.3 ו-1.4 מקרים בהתאמה).
אמנם, בכל הקשור לתאונות נרשמה מגמת התייצבות ב-7 השנים האחרונות והיא עומדת על 4.6 ילדים לכל 100 אלף והיא נמוכה יותר מרמת השיא של לפני עשור עם 5.4 מקרי תמותה. חלק ניכר מהפגיעות הלו הינן בתחום הבטיחות בדרכים, תחום בו בכל הקשור להגנת ילדים ישראל נמצאת הרחק מאחור בתחומי ההסברה, החקיקה ואימוץ תקנים והמלצות גורמי מקצוע לצמצום היפגעות ילדים.
אבל בארגון "בטרם" לא חוששים להציב יעדים מרחיקי לכת, "עם כל זה שדברים לוקחים זמן" אומרת אורלי סילבינגר מנכ"לית הארגון בשיחה עם וואלה!רכב, "אני מסתכלת על מה שהיה פה לפני 20 שנה ולאילו שינויים מרחיקי לכת הגענו בדרך שבה המדינה מתנהלת ובחקיקה והאכיפה אנחנו יכולים להיות מרוצים". לשאלה שלנו אם הם מבינים שמשרדי ממשלה נוטים להגיב לאט מאוד והרקורד לא מרשים עד כה, היא עונה את תשובה של מי שלא נרתע מדרך ארוכה ומכיר באתגרים שלה, "אם אתה מאוכזב מכל נפילה בדרך, אז כן, אתה יכול להיות מאוד מתוסכל מהממשל שלא מקדם דברים שהוא חייב לקדם אותם, אבל אני מסתכלת על הממשלה בתור פיל מאוד גדול, לפיל לוקח המון זמן להזיז רגל, אבל כשהוא מזיז רגל הוא כובש שטח גדול".
את דיוני הוועדה בראשות ח"כ יוסף ג'בארין, ציין בפתיחה היו"ר כי משבר הקורונה הוא תזכורת למחיר שמשלם הציבור על חוסר מוכנות של משרדי הממשלה, כאשר הוא מתייחס לצורך הבהול לפעול לצמצום ושינוי המצב.
בדיון הציגה סילבינגר את תוכנית הארגון לצמצום היפגעות הילדים ושיפור הבטיחות לעשור הקרוב, תוך התייחסות לפערים בין אוכלוסיות בישראל. "לפני מספר שנים לקחנו את מדינת ישראל וחילקנו אותה ל-56 קבוצות שונות לפי גיל, מצב סוציו-אקונומי וקבוצות אוכלוסייה. בתוכן בחנו איפה היו התמותה וההיפגעות הקשים ביותר. למדנו שיש קבוצות מסוימות שייצוגן באוכלוסייה מצומצם אבל נטל ההיפגעות שלהן מאוד כבד. הבדואים בנגב מהווים 4% מאוכלוסיית הילדים, אך הם 18% ממקרי התמותה מהיפגעות בילדים. במספרים זה 18.6 מקרים לכל מאה אלף ילדים, בעוד באוכלוסייה הכללית השיעור הוא 4.6". גם בחברה הערבית שאינה בדואית יחס הנפגעים גבוה מאוד שם מדובר על 20.7% מכלל הילדים בישראל, אבל 25.2% מכלל מקרי התמותה -עדיין יותר מחלקם באוכלוסייה, אבל זה שיפור רב לעומת מה שהיה בשנים קודמות. אם מחברים את הנתונים, כ-45% אחוז מהתמותה של ילדים מהיפגעות הם מהחברה הערבית כולל הבדואים".
ד"ר אמיר פאלק, חוקר בארגון בטרם הציג את יעדי הארגון: הורדת ההיפגעות מתאונות בגילאי 0-17 ב-35 אחוזים עד שנת 2030, המשמעות - הצלת חייהם של 324 ילדים במהלך העשור.
אבל היו כאלו שלקחו את היעדים השאפתניים של הארגון צעד אחד קדימה, ח"כ בועז טופורובסקי, שמשמש גם כיו"ר ועדת המשנה למאבק בתאונות הדרכים: "ברמה הערכית, אני חושב שאתם צריכים לבוא ולשים יעד אוטופי של אפס הרוגים, ולא לצמצם. אח"כ שבשיח עם הממשלה יציבו יעד לא מלא, אבל אתם חייבם להגיד מה צריך לעשות שלא יהיו בכלל, כי אם מראש תבואו עם צמצום ב-35%, שזה בהחלט יעד יפה, תקבלו פחות ממנו". סילבינגר השיבה: "ברמה העקרונית והכללית אני מסכימה איתך, זוהי המטרה, ואני תמיד בשיח פנימי באיזו גישה לנקוט, אבל 35% זה יעד שאפתני אך ריאלי, ויותר קל לרתום אנשים ליעדים ריאליים מאשר ליעדים בלתי אפשריים, ואנו צריכים לרתום את כולם".
על פי נתוני היפגעות הילדים שהוצגו, היפגעות כנוסעים ברכב וכהולכי רגל הם עיקר מוקדי ההיפגעות של ילדים בהם בשנתיים האחרונות נהרגו 17 ו-16 ילדים בהתאמה. הנתון המדאיג יותר הוא העלייה המתמשכת והמהירה של ילדים הרוגים תוך שימוש באופנייים חשמליים וקורקינטים, שזינק מ-4.7 בממוצע ב-2009-2014 ל-9 בשנתיים האחרונות בלבד.
הפתרון האסטרטגי
במהלך הדיון הציגה סילבינגר גם את דרכי ההתמודדות בדרך ליעד שהציבו בארגון. בין אם בתחומי החקיקה של שימוש במושבי בטיחות והתאמה של החוק בישראל לזה שבמתקדמות במדינות, עידוד השימוש באמצעים לצמצום הסיכון בסביבת הרכב באמצעות חקיקה, תמרוץ והסברה. בתחום ההשקעה בתשתיות, להפנות תקציבים ליישובים באשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים בהם שיעור הנפגעים גבוה, שטחי רכיבה באופניים. אכיפה ממוקדת באיזורים מרובי תאונות. בתחום ההסברה, התמקדות בשימוש נכון במושבי בטיחות, תוכניות לימודיות של זהירות בדרכים במוסדות החינוך, שילוב שיעורי רכיבה בתי הספר ואלו רק חלק מההמלצות.
כדוגמה להתגייסות ממשלתית לעמידה ביעדים, הביאו בארגון כדוגמה את תוכנית VISION 0 משוודיה (מקום 4 ב-OECD) שהביאה לצמצום של 66 אחוזים במקרי התמותה בתאונות דרכים בתוך עשור בלבד. וגם את דרום קוריאה שהביאה לירידה של 95 אחוזים במקרים אלו בתוך ארבע שנים בלבד. המפתח בשני המקרים: גיבוש תוכנית אסטרטגית בשיתוף המדינה, ארגונים חברתיים ועסקים.
"אולי היעד הזה באמת שאפתני מדי" אני שואל את סילבינגר בסיום שיחת הטלפון שלנו, "תתפלא," היא אומרת לי "דווקא בגלל היעד השאפתני נצליח, אנשים אוהבים להתחבר למשהו גדול, לקחת חלק בשינוי משמעותי - יש לזה כוח". הלוואי.