אזהרה: שני הנתונים הבאים עשויים לגרום לכם לבחילה קלה. 1. על פי מחקר של הרשות לבטיחות בכבישים המהירים בארצות הברית ה-NHTSA, כאשר שיעור האלכוהול בדם ברמה של 0.05 אחוזים מוכפל הסיכוי להיות מעורב בתאונה. 2. שיעור האלכוהול המותר בדמו של נהג בישראל עומד על 0.05 אחוזים.
זהו, יכולנו לסיים את זה כאן, מדינת ישראל ביודעין, בסמכות, ברשות וברשלנות מתירה לאזרחיה לנהוג עם רמת אלכוהול בדם שמכפילה את הסיכוי שלהם להיות מעורבים בתאונת דרכים. המשטרה עושה ככל שביכולתה לאכוף, אבל השוואת נתוני השנים הקודמות וגם השנה האחרונה גורמים לאי נחת לכל מי שמבין את המשמעות של הנתונים האלו.
ולמרות הפתרון הקל, זו לא האכיפה, בשנת 2016 ניתנו 6,540 דוחות בגין נהיגה בשכרות, 6,708 בשנה שאחריה, ב-2018 ניתנו 7,300 דוחות בגין נהיגה בשכרות וב-2019 עמד המספר 7,257 דוחות. כל אלו נמוכים יותר מהמספר האסטרונומי של 9,771 דוחות מ-2014 אגב, את הירידה בכמות הדוחות אל תזקפו לזכות הנהגים, זו המשטרה שצמצמה את בדיקות הנשיפון, כך נכתב בדו"ח מבקר המדינה שעסק בסוגיה זו בשנת 2015. אולם למרות השינויים בכמות הבדיקות, כמות הנהגים המעורבים בתאונות דרכים כתוצאה מנהיגה בשכרות לא השתנתה.
עד כמה הפעילות הזו לא יעילה אפשר ללמוד גם מהנתונים שפורסמו ביום שישי האחרון, 5,887 דוחות על שכרות ניתנו במהלך 2020 על פי נתוני המשטרה. ירידה של 20 אחוזים מזו של 2019 נשמעת מאוד זניחה בהתחשב בתנאים שליוו את השנה הזו. שכן על אף הסגרים והשבתת מקומות הבילוי, סגירת האירועים, המסעדות הפאבים ועוד, אלפי נהגים נתפסו נוהגים תחת השפעת אלכוהול.
והנתונים בפועל עשויים להיות קשים עוד יותר, בישראל, בניגוד לאירופה, אין חובה לבדוק את שיעור האלכוהול אצל המעורבים בתאונות קטלניות ובדיקה זו נעשית רק אצל חשודים בנהיגה בשכרות. באירופה כאמור בכל תאונה קטלנית נבדקת כמות האלכוהול בדמם של הנהגים המעורבים, תחת מדיניות זו, עולה כי 25 אחוזים מההרוגים, כל הרוג רביעי בתאונת דרכים נהרג בשל מעורבות אלכוהול.
על פי דו"ח של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים שפורסם בפברואר השנה, מצטט סקר שנערך ב-2019 ובו הודו 20 אחוזים מקרב האוכלוסייה היהודי כי במהלך השנה נהגו לאחר שתיית אלכוהול מעל המותר בחוק.
"לא מפחדים להיתפס"
ארז קיטה מנכ"ל עמותת אור ירוק: "נהיגה בשכרות היא אחת הפעולות המסוכנות וחסרות האחריות שגורמות לתאונות דרכים. כאשר בתי המשפט מקלים בעונשם של הנהגים השיכורים הם משדרים מסר מטעה לציבור, מסר שמקל ראש בעבירה חמורה וקטלנית כל כך. הכישלון הגדול של המדינה הוא בחוסר ההבנה של חלק גדול מהציבור כי נהיגה בשכרות מסכנת חיים. בנוסף, אנחנו רואים שהציבור לא מפחד להיתפס על ידי המשטרה וממשיך לשתות ולעלות על ההגה. מדינת ישראל חייבת להכריז מלחמת חורמה בנהגים השיכורים המסכנים את החיים של כולנו בכביש. חייבים להגדיל את מספר הניידות שיבצעו בדיקות אלכוהול בכל ימות השנה ויורידו מהכביש נהגים שיכורים. במקביל, בתי המשפט חייבים להחמיר בעונשם של נהגים אשר בוחרים לשתות אלכוהול ולעלות על ההגה. חייבים ליצור אווירה הרתעתית כזאת שתחזק אצל הנהגים את ההבנה כי מי שבוחר לשתות אלכוהול ולנהוג ייתפס וישלם מחיר כבד, כזה שלא יהיה לו כדאי לסכן את החיים של כולנו".
שתי מדינות אירופיות, אסטוניה ולטביה שהכריזו מלחמת חורמה על נהיגה בשכרות הורדה הכמות המותרת. באסטוניה ל-0.02 אחוזים לכלל הנהגים, כמות ההרוגים כתוצאה מנהיגה בשכרות בעשור 2006-2016 צנח ב-89 אחוזים. בלטביה, הורדה הכמות המותרת לצעירים מ-0.05 אחוזים ל-0.02 אחוזים ושיעור ההרוגים צנח ב-80 אחוזים.
על פי דו"ח הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הפתרון האפקטיבי ביותר לתופעת הנהיגה בשכרות מבוסס על שילוב של מספר גורמים המחולקים באופן כללי לשניים - מוטיבציה חיצונית של חקיקה, הרתעה, אכיפה וענישה ואמצעי מוטיבציה שיובילו שינוי לטווח הארוך - הסברה, פרסום ותוכניות שיקום.