משרד התחבורה החל זה מכבר לבצע מיגון לנהגים בהצבת חלוניות הפרדה בין הנוסעים לנהג. בכך, החזון לפיו הנהגים עוסקים אך ורק בנהיגה קורם עור וגידים. הקדמה הטכנולוגית אף מוודאת כי הנהגים לא מבצעים תיקוף של הנסיעה ומאפשרת לנוסעים לבצע זאת בעצמם. בעידן שבו הבטיחות ההיגיינית תופסת מקום מרכזי, מדובר במהלך חיובי בהחלט.
ועם זאת, לא ניתן להתעלם מהפתרונות הפחות מעמיקים שנוצרו בהיעדר יצירתיות. על מנת להרתיע נוסעים אלימים מתקיפת נהגים, משרד התחבורה החל בנוהל לפיו קו שבו מתפתח אירוע אלים יבצע שינוי במסלול למשך 12 שעות. מדובר בעונש קולקטיבי, לא מידתי ובעיקר לא יעיל לאור העובדה שהיחיד שמבצע את העבירה לא נענש. שאר הנוסעים, אשר מתגוררים בשכונה מסוימת ואשר מתבססים על תחבורה ציבורית הם אלו שסובלים מפעולה זו. העונש הקולקטיבי מנציח את הפערים הקיימים בכל זאת בקרב המשתמשים הקבועים בתחבורה הציבורית ומנחית על ראשם מכה נוספת בכך שהיא עלולה לפגוע ישירות בפרנסתם וביכולתם לבצע משימות בסיסיות.
ההחלטה לבצע ענישה קולקטיבית דווקא כלפי הנוסעים, בתגובה לדמות אלימה אחת לא עומדת בקנה אחד עם מחויבות הענקת השירות של משרד התחבורה. במקום לטפל ביד קשה בפורעים- מענישים את סבתא אסתר על ידי כך שלוקחים לה את האוטובוס לרופא. אין שום הצדקה להפעלת אלימות מכל סוג כנגד הנהגים. עם זאת, על משרד התחבורה לחפש שיתוף פעולה עם המשרד לביטחון פנים למיגור התופעה, לפעול להכרה במקצוע הנהג, להוסיף מפקח לכל נסיעה בתוך הערים האדומות, בהם אירעו מספר רב של מקרי אלימות. כל אלו יאפשרו לנהג להתרכז בכביש. ענישה כוללנית כלפי הנוסעים, אשר חלקם הגדול מאוכלוסיות חלשות, תוך השארתם ללא כל אלטרנטיבה תחבורתית להתניידות, אינה אפקטיבית וחוטאת למטרתה. אני מאמין כי מגיע לנהגים יותר, ובמקום לפגוע בהם, יש לחתור לפתרונות שמתריעים את המתפרעים ולא בסביבת אשר חפה מפשע.
עובדה היא: אין חדש תחת השמש, ומאז החלת המדיניות נצפו תקיפות ללא שינוי. המדיניות הבעייתית עלולה אף לגרור אזרחים לקחת את החוק לידיהם. ברור כי זו נוסחה לא מוצלחת ועלולה לגרום לאסון. יש לחזור לשולחן השרטוטים ולהתוות דרך יעילה להתמודדות, תוך הענשת האשמים בלבד.