ביותר מדי סרטים וסדרות אמריקניים, הגעה של חבורת אופנועים רועשת למקום אומרת דבר אחד - פה הולכת לפרוץ קטטה בקרוב. כשמועדון סטורם ריידרס הגיע למרכז החלוקה של ארגון "חסדי נעמי" קרה משהו אחר, אחר לגמרי. אז את העמותה עצמה אולי אין הרבה שלא מכירים, אחרי 35 שנים מפעל החיים של הרב יוסף כהן הוא אחד ממפעלי הסיוע הגדולים בישראל ("אמא הבטחת עוף לשבת" ועוד), אבל לא רק עוף, גם ארוחות לנזקקים טבעוניים בתוך 130 אלף הנתמכים על ידה, בהם 5,000 ניצולי שואה וחיילים בודדים.
ולאחד מ-4 המרכזים הלוגיסטיים האלו של העמותה הגיעו קצת לפני ראש השנה חברי מועדון "סטורם ריידרס" הישראלי על מנת להתנדב באריזת חבילות המזון שיחולקו לנתמכי העמותה. "אני תמיד מתרגש לפגוש מתנדבים, מתרגש עד דמעות" אומר הרב כהן, "זה מרגש אותי שאנשים מגיעים כדי לנסות להילחם בעוני. זה עצוב לומר אך עוני מחבר בין קצוות אוכלוסייה. איפה עוד הייתי זוכה לפגוש את חבורת הרוכבים הנחמדים האלו". אגב, רוצים לסייע לניצולי השואה בהם מטפלת העמותה גם? אתם יכולים לעשות את זה כאן בלינק.
"חבורת הרוכבים" או בשמם הרשמי STORM RIDERS MRC, הם בהחלט חבורה עולזת של נחמדים, חבורה עולזת ומגוונת מאוד, כי בניגוד ללא מעט מועדונים אחרים הסובבים סביב דגם או יצרנית מסוימת - כאן החיבור מגיע ממקום אחר. "אנחנו מורכבים מכל סוגי האופנועים" מסבירה שיראל גבריאל הדוברת ואחראית קשרי הקהילה של המועדון, "אבל כולנו חברים עם תחביב ומטרה משותפת". התחביב הוא ברור למדי רכיבה על אופנועים והמטרה כפי שמתארת אותה שיראל עשויה להישמע מעט אמורפית, אבל אי אפשר שלא להשתכנע בכנות שלה "חרתנו על דגלנו לעשות טוב, ולהיאבק בסטיגמה השלילית לפעמים של רוכבי האופנועים. אנחנו מראים את הצד החיובי ואפילו הערכי של התחביב הזה, החברות והעזרה, סיורים באתרי מורשת, מחויבות לפעילות בעמותות שונות בתחומי הרווחה, הנוער בסיכון והתוכניות לעתיד כוללות גם מקלטי נשים ופעילויות כמו ניקוי חופים". הפעילות עם עמותת חסדי נעמי הייתה הראשונה בהן.
המועדון מונה כיום 25 חברים, קבוצה שהתגבשה לאורך שלוש שנות פעילות לא ממוסדת שלהם, כאשר בשנה האחרונה מיסדו את הקשר למועדון באופן רשמי, בחודשים האחרונים מונו בעלי תפקידים (יו"ר, גזבר, נשיא, אחראים על תחומי הפעילות השונים ועוד). ההתגבשות הזו לא הגיעה משום מקום "בשנה האחרונה אנשים למדו להעריך את מה שהיה עד כה מובן מאילו עבורם" היא מסבירה, "הם חיפשו חיבור עם אנשים שיש להם מכנה משותף מעבר לתחביב אלא גם האופי. חלקם לא התחברו למשל לקבוצות של אופנועי סופר ספורט שמתאפיינים ברכיבה מהירה".
למעשה אופי הטיולים של המועדון הזה דומים יותר למסעות מאורגנים, עם צוות מקדים של תכנון הטיול שכולל בדיקה של אזור הטיול, מרשלים שאחראים לבדוק תקינות כללית של הכלים, שהרישיונות בתוקף, שלכולם יש ביטוח. הרכיבה בשיירה נעשית בצורה זהירה, עם רוכב פותח וסוגר ובתיאום בין כל המשתתפים.
שיראל ובן הזוג שלה עמי המשמש כסגן יו"ר המועדון, נמצאים עמוק בעולם הדו גלגלי (הם בעלי מוסך "עמי אופנועים" ברמת גן) והם צעירי החברים במועדון בגיל 32, הצעירים בגיל, אבל לא בטוח שברוח, כי יש צעירים לא פחות מהם לפחות מנטלית, סבא וסבתא לנכדים בני 70 שמטיילים עם החבורה בקביעות.
החברים מגיעים מכל מקום, רמת גן ואשקלון, אור יהודה ועד הצפון. הקבלה למועדון פתוחה לכולם כמובן, אבל כן מותנית בתהליך, אורכת זמן ודורשת מחויבות לא רק להסכם ולתקנות אלא גם להשתתפות בפעילויות של המועדון על מנת ליצור קבוצה מגובשת ומאוחדת. הסיבה היא השאיפה להפוך בעתיד לעמותה, כזו שתוכל לפעול במישורים נוספים מהבחינה של תרומה לקהילה ולהרחיב את הפעילות למען מטרות שחוזרות להגדרה המקורית ההיא - לעשות טוב.