עוד משנות ה-50 הבטיחו לנו שאוטוטו כולנו הולכים לעבור למכוניות מעופפות, אולם בינתיים כל הפתרונות שהתיימרו להציע את השילוב הזה סיימו עם מכונית שלא נסעה טוב וכלי טיס שעף גרוע. אבל AIR, חברה ישראלית מפרדס חנה שהוקמה רק לפני 4 שנים, מצהירה כי היא הצליחה "להמציא מחדש את התעופה האישית" באמצעות ה-AIR ONE.
הכלי הקטן עושה שימוש בארבעה רוטורים כפולים שמאפשרים המראה ונחיתה אנכיים אבל גם במבנה כנף וזנב כפול שיאפשרו לו מהירות, טווח ויציבות גבוהה יותר מפתרונות תחבורה מרובי רוטורים אחרים שנמצאים בפיתוח ענקיות התעופה כמו בואינג, איירבס וגם יצרניות רכב הלוטשות עיניים לפלח השוק הזה.
את הכוח למנועים מספרת סוללת 60 קוט"ש, דומה לנפח שבו עושות שימוש מכוניות חשמליות בינוניות. אלו אמורות לספק חשמל למנוע בהספק 771 כ"ס ולאפשר לו זמן טיסה של כשעה וטווח טיסה של עד 160 ק"מ ולהגיע למהירות מירבית של עד 250 קמ"ש. מגבלת משקל של 200 ק"ג אומרת שהוא יספיק לשני נוסעים נדיבים או שני נוסעים קלים ומטען.
זמני הטעינה של ה-AIR ONE בהחלט מפתיעים לטובה, שעה בלבד לטעינה מלאה וחצי שעה להגעה ממצב של 30 ל-80 אחוזים.
באופן טבעי, החששות מכלי כזה נובעים משני היבטים מרכזיים - הראשון הוא בטיחותי והשני תפעולי.
כך למשל תקלה במכונית אולי תתקע אתכם בצד הדרך, אבל לאחת כזו בכלי תעופה יש משמעויות אחרות לגמרי שכן הם לא נוטים להיעצר בשמיים ולהמתין לגרר המעופף. מהבחינה הזו ברור ל-AIR שאתגר לא קטן בהעברת התעבורה לאוויר מתחילה בלהביא אנשים לבטוח במוצר כזה. "אנחנו צריכים לבנות אמון בקרב הצרכנים בטכנולוגית ה- eVTOL (טכנולוגיית המראה ונחיתה שפיתחה החברה -ק.כ) כשימוש לגיטימי של תחבורה יומיומית" אומר רני פלאוט, מנכ"ל ושותף מייסד ב-AIR, "הטכנולוגיות עליהן מבוסס הכלי מאפשרות לכולם לעלות לאוויר בבטחה ובכמויות שיאפשרו מחירים סבירים"
נושא הבטיחות מטופל ב-AIR ONE בדומה לגישה הכללית בעולם התעופה לתחום, כאשר מילת המפתח היא "יתירות" - כלומר מצב בו פגיעה או כשל במערכת קריטית לא יוביל לתקלה מסכנת חיים והכלי יוכל להמשיך לתפקד, לפחות על מנת לנחות בבטחה. כך בתחום הסוללות, המנועים ורכיבים קריטיים אחרים שלדברי החברה ניתן לאבד אחד מהם ועדיין לנחות בבטחה. עבור מצבי חירום אחרים מצויד הכלי במצנח.
ההיבט השני נוגע לתפעול כלי הטיס. ב-AIR טוענים כי באמצעות בקרת הטיסה שלהם עם תוכנת Fly by Intent מתאפשר גם למשתמשים שאינם בהכרח בעלי מיומנות גבוהה או טייסים מקצועיים לתפעל את הכלי כמו גם לאפשר בקרות עצמיות על מנת להבטיח בטיחות בתחזוקה השוטפת.
בהקשר הזה, מספרים ב-AIR כי במהלך השנתיים האחרונות נמצאת החברה בקשר עם רשות התעופה האמריקנית ה-FAA, וזו בוחנת שתי חלופות, הראשונה היא להסתפק באישור הדומה לרישיון ספורטיבי שמצריך 15 שעות הכשרה בלבד. השני הוא לבנות רישוי הטסה מיוחד לקטגוריה משלו של כלי טיס הפשוטים יותר להטסה. בכל הקשור לישראל, אנחנו עוד בשלב מוקדם מאוד של הסיפור, אולם ב-AIR משוכנעים כי הנושא יתברר "הרבה לפני מסירת הכלים הראשונים".
בעוד חלק ממערכות האלקטרוניקה והבקרות ייוצרו בישראל, הכלי עצמו ייבנה בארצות הברית ובהמשך תיבחן אפשרות לייצר גם באירופה ובאסיה.
ב-AIR לא נוקבים במחיר הכלי הרשמי, אולם בתשובה לשאלתנו נאמר כי שככל הנראה הוא יהיה נמוך מ-200 אלף דולר ועלות התפעול השוטפת תעמוד על כמה עשרות דולרים לשעת טיסה. במונחי עולם התעופה, אפילו החובבני מדובר בסכומים נמוכים מאוד. את המחיר הרשמי תחשוף החברה בראשית 2022.
מתי תוכלו לשלם את הסכום הזה? כרגע תוכלו להירשם ולשלם רק מקדמה, אולם עד תחילת שנת 2022 יפורסם המחיר המלא. פחות או יותר באות הזמן תעבור החברה לניסויי ריחוף מאויישים בכלי, לאחר שעד כה הטיסה החברה רק כלים לא מאויישים, ביוני צפויה טיסת בכורה מלאה ואם הכל יילך כשורה, מסירת הכלים הראשונים צפויה ב-2024.