לפעמים, אתה לא באמת צריך לעשות משהו כדי לדמיין איך זה היה גורם לך להרגיש. במקרה של ה-R1250RT המעודכן היה שם רגע שאמרתי לעצמי "אז בטח ככה זה מרגיש להטיס מטוס מנהלים סילוני". זו הייתה התחושה הזו של מכונה גדולה, בנויה לתלפיות, עם עוצמה ועדיין כזו שניתן לשלוט בה בקצה האצבעות, כאילו באמצעות המחשבה בלבד.
ה-RT הנוכחי הוא חוליה מי-יודע-כמה בשושלת אופנועי תיור ומאוחר יותר גם ספורט תיור של היצרנית הגרמנית. נקודת הציון האחרונה הרלוונטית היא ב-2019 כאשר האופנוע הזה מקבל את המנוע החדש של ב.מ.וו, כן, זהה לזה שב-GS עם מערכת ה-ShiftCam של תזמון השסתומים המשתנה. העדכון הנוכחי נוגע לזיהום האוויר שלו, אבל לא שינה דבר בהספק (136 כ"ס) או במומנט (14.6 קג"מ).
הוא כן נוגע לסדרת מערכות אלקטרוניות שנוספו לו. הראשונה והבולטת ביותר היא מערכת בקרת השיוט האדפטיבית שבאמצעות רדאר "ננעלת" על כלי הרכב שמלפנים (מכונית או אופנוע) ומאפשרת האטה והאצה בהתאם למהירות של הרכב הנעקב. יותר מזה, הוא גם יידע להאט אתכם במידה ומזוהה התקרבות לפניה במהירות גבוהה יותר מזו שמאפשרת לפנות בצורה בטיחותית. תאורה אדפטיבית ששולחת אלומת אור לתוך הפניה החשוכה.
במפגש ראשון, כבעבר, ה-RT הוא אופנוע מרשים מאוד למראה. ועם החזית החדשה שלו, הוא בכלל בעולמות הרובוטריקים. הנפת הרגל די צנועה ביחס לגודל של הכלי הזה, אבל זה גודל שהוא בעיקר לאורך ולרוחב. המושב הזה יהיה נגיש בגובה גם לרוכבים נמוכים יותר.
מולי וסביבי כפתורי הגישה, הגלילה, התפריטים, מחשב הדרך, בקרת הרכיבה, בקרת השיוט, כיוון גובה המשקף ואלי גם איזו פונקציה ששולטת על זמני גאות בים. לא תמיד נוח להתחיל לדפדף בין הפונקציות כדי למצוא מה שרוצים לעשות, ומהבחינה הזו ארבעה כפתורי "קיצורי הדרך" בצד שמאל של הפירינג נמצאו כנוחים מאוד וחוסכים את תשומת הלב של חיטוט בנבכי שלל התפריטים שלו.
לוח המחוונים גדול מאוד, 10.25 אינץ' של צג TFT שמצליח להיות קריא גם בשמש ישירה, ובנוי נכון מבחינת תצוגת הנתונים בו ויש בו המון נתונים להציג. שללת תצוגות מחשב הדרך, הבקרות, רדיו, אפילו ניווט כאשר הוא מסונכרן לטלפון הנייד. אגב טלפון נייד בתא הימני יש משטח טעינה אלחוטי לנייד (אבל אל תשתמשו בו - טלפון ברכיבה - רק עליכם).
מעבר לזה יש את הפטנטים הרגילים של אופנוע הספורט תיור של ב.מ.וו כמו המשקף החשמלי הנדיב מאוד, המושב הנוח והמרווח, חימום ידיות ומושב, כפתור נעילה מרכזית מעולה ושימושי - לחיצה אחת וכל התאים פתוחים וארגזי הצד האינטגרליים. הדעות עדיין חלוקות אם הפתיחה שלהם הצידה היא נוחה או לא, מבחינת מקום - אין בעיה זה בטוח כאשר הם בולעים קסדה שלמה בקלות עם קצת עודף.
הנעה של האופנוע מייצרת את הצליל האופייני של מנוע הבוקסר בב.מ.וו, מין רטינה מכאנית של "קדימה, לדרך" עם צלילי השסתומים מהראשים והאגזוז מאחור. כמה סיבובי מצערת מנדנדים את האופנוע לצדדים, בשל גלגל התנופה המותקן לאורכו, גם מאפיין ב.מ.וו מוכר. אנחנו מתחילים להתגלגל בתל אביב, והכיוון הוא החוצה מהעיר כמה שיותר מהר. ה-RT לא אוהב מהירויות איטיות ובטח לא להשתחל בין כלי רכב. התגובות לכידון מהירות מאוד, אולי מהירות מדי, מה שבאופן מוזר גורם לאף שלו להעניק תחושה של מין נטייה של האופנוע "ליפול" לפניות במהירות איטית מאוד ולאלו צריך להוסיף את הרוחב שלו.
בשאר הפרמטרים, העיר הגדולה לא ממש מזיזה לו הנוחות מצוינת, תנוחת הרכביה זקופה יחסית וברגע ששמים את האופנוע בהילוך שני אפשר לכסות איתו את כל טווח המהירויות הסביר והפחות סביר בתנועה עירונית.
כשהכביש נפתח החוצה, יש לנו הזדמנות ראשונה למתוח את המנוע ולגלות שוב איזו פנינה הוא. כאשר הוא עובר מגרגור בוקסרי במבטא גרמני לשאגה מגניבה לגמרי מאיזור 4,500 סל"ד ועד הסוף. הוא גמיש מספיק כדי שתוכלו להשאיר אותו בהילוך רביעי לאורך כל הכביש המתפתל ובמצב "דיינמיק" מקבל אופי ספורטיבי עם תגובות מצערת נשכניות שמשנות את מהירות האופנוע ברגישות של כמה גרם של לחץ מופעל על המצערת. תיבת הקוויקשיפט מנגנת כינור שני למנוע הזה ומאפשרת עוד יותר את רכיבת הזרימה הנינוחה שלו.
עם המשקף המתכוונן שלו קל למצוא את הזווית והגובה שמתאימים לרוכב או הרוכבת, עבורי למשל במצב הנמוך שלו הקו העליון של המשקף היה "תקוע" בדיוק בקו הראיה. הכביש המהיר הוא גם הזדמנות לנסות את בקרת השיוט האדפטיבית. קובעים מהירות שיוט, מרחק מבוקש מהרכב שלפנינו ומשם העסק פשוט עוקב אחרי מה שהוא עושה מבחינת מהירות - העסק מרשים. אבל מצד שני זה כמו שמישהו יגיד לכם שהוא המציא חטיף מרשמלו שהוא גם אטמי אוזניים. זאת אומרת - זה יכול לעבוד אבל למה שמישהו ירצה את זה. בניגוד למערכות בלימה או יציבות שעושות דברים שמעבר ליכולות הרוכב הממוצע - לשמור מרחק או לשלוט במצערת האופנוע הוא משהו שלא הייתי מפקיד בידי מערכת אלקטרונית.
הקילומטרים נצברים והאופנוע הזה התברך ביכולת שפותחה בב.מ.וו בעשרות שנים של בניית כלים כאלו - לגרום לך לחייך חיוך רחב יותר ויותר ככל שנצברים הקילומטרים ולהאריך את פרק הזמן עד עצירת הקפה בעוד 30-50-70 ק"מ בכל פעם. זו הנוחות המצוינת, עם הקלות המופלאה שבה הוא מתפתל בכבישים, ההיגוי שלו שנעשה באמצעות מחשבה ודחיפה עדינה, בקצות האצבעות של הכידון. עם 18 ק"מ לליטר ומיכל של 25 ליטרים, אנחנו מסתכלים על טווחי רכיבה של 450 ק"מ בין תדלוקים - וזה אדיר בכל קנה מידה, בטח כאשר מדובר במדינה כמו שלנו.
אחרי יומיים של כמה מאות קילומטרים, הירידה מהאופנוע בפעם המי יודע כמה מייצרת את אותה תובנה שאיתה ירדנו ממנו בפעם הראשונה - "וואוו, איזו מכונה מהונדסת להפליא". הוא באמת מכשיר שכל אלמנט בו מתוכנן ומבוצע לתפארת הייעוד שלו. אבל נסייג את זה - הייעוד שלו הוא ספורט תיור - וזה אומר שזה סוג ואופי השימוש בו הוא זכאי לקומפלימנטים האלו. נסו לעשות בו שימוש ככלי עירוני יומיומי ותגלו את הצד הפחות נעים שלו, זה ששוקל 280 ק"ג, זה שקשה מאוד להעביר בין מכוניות או אפילו לדחוק בין שני קטנועים בחניית דו גלגלי.
ואם אתם מקבוצת האוכלוסייה שיכולה להעמיד אופנוע שני או ראשון אבל שישמש לטיולים בלבד ב-178 אלף שקלים - אין שום הצעה על שני גלגלים שתתעלה על זו.