השנה היא 1988. אני בן 15, האהבה למכוניות כבר מזמן זורמת בעורקי (חיידק שירשתי דווקא מאימי כנראה...) למרות שהרישיון שלי עוד רחוק, שמועה מתגנבת לאוזניי, שבמערכת מגזין אוטו נוהגים לזרוק את הגיליונות הישנים מאחורי בניין המערכת.
אז עליתי על האוטובוס מרעננה לגבעתיים, וחזרתי הביתה בהתרגשות גדולה ועם שלל רב, בריח נייר כרומו משובח. לימים סיפרתי על זה לרוני אהרונוביץ', שהיה ממקימי המגזין וערך אותו בשעתו הוא צחק (לא קרה הרבה…), ואמר שיחזור אלי עם חשבונית על המגזינים שלקחתי.
שלשום רוני הלך לעולמו, ולאוסף המכובד שלי החל מהגיליון הראשון של אוטו וטורבו שמאוחסנים אצלי בבית, נוסף עוד ערך סנטימנטלי.
רוני היה אדם דעתן וישיר מאוד שמעולם לא הסתיר את דעתו על אף אחד או כל עניין. אם הוא לא חיבב אותך או את דעותיך - ידעת זאת בוודאות גמורה, אם כן חיבב אותך - גם אז נאלצת לרוב לנחש זאת, אבל הישירות הבוטות והעמידה האיתנה שלו על עקרונות, בעיקר כשזה נגע בעיתונות מקצועית נטולת פשרות, השפעה חיצונית וכניעה לצרכי השוק, שגם הביאו לדלתו כל כך הרבה יריבויות ומחלוקות לאורך השנים, היו גם חלק מהקסם שלו.
אין וויכוח על כך שרוני היה אדם שנוי במחלוקת, אבל באותה מידה גם אין מחלוקת על כך שרוני במו ידיו ובעיקר במו פיו ועטו המושחזים, אחראי על עיצוב עולם הרכב הישראלי כפי שאנו מכירים אותו.
נאמן לדרכו, בעל כושר כתיבה נדיר, ידען אמיתי, שתמיד פעל מתוך תשוקה אמיתית למקצוע.
הוא האיש שהפך את העיסוק ברכב בישראל מפתרון בעיות טכניות ואחזקת הרכב לתרבות מוטורית, לעיסוק בהנאה מהנהיגה. מהמגזינים המוטוריים הראשונים בארץ 'טורבו' ואחריו 'אוטו', דרך המירוצים הראשונים (הרבה לפני שמישהו חלם פה על מסלולים מקצועיים), השיח המוטורי, ועד המלחמה על שינויי חקיקה רגולטוריים, ובכלל המודעות המוטורית שלפני פועלו של אהרונוביץ' שאפה לאפס.
אפשר לומר שהוא הוא הוציא אותנו, חובבי הרכב מהארון - מילים שלו. האורים והתומים שלנו בעולם הרכב הישראלי אם תרצו.
באופן אישי יש לי המון על מה להודות לו. מהדברים הגדולים שעיצבו את עולמי המוטורי במהלך חיי, ועד הפרטים הקטנים שלמדתי ממנו כמו למשל, איך יש לכתוב בעברית את שם מותג הרכב האהוב עלי - ב-מ-וו. רוני אגב עודד מאוד את הקמת מועדון מכוניות ב-מ-וו ישראל (ע"ר), המועדון הרשמי הראשון בארץ למותג, שיחד עם אבי ויזל ואחרים אני שותף להקמתו, וגם על כך אני מודה לו.
נוח על משכבך בשלום רוני.
ד"ש לשותפיך לדרך, אברהם פורת וטל שביט ז"ל. פועלכם לא ישכח.