נהיגה בשכרות היא עבירה מסכנת חיים, וככזו משטרת ישראל אוכפת אותה במלוא הרצינות, תוך תיעדוף על פני אכיפת עבירות אחרות וניתוב של כוח אדם משמעותי. הבעיה היא כי במקרים לא מעטים, כאשר מדובר על נהגים חולי אסטמה או כאלו שמתקשים לנשוף מפאת בעיה רפואית אחרת, האכיפה נעשית באופן שרירותי, ללא שיקול דעת, ותוך קיפוח זכויותיהם הבסיסיות.
על מנת לאכוף את עבירת השכרות, עושה המשטרה שימוש במכשיר ה"ינשוף" שמיועד למדוד את כמות אדי האלכוהול שהנבדק נושף מעומק ריאותיו אל תוך יחידות המדידה הנמצאות במכשיר. המכשיר מתוכנן לבחון את הדגימות שנשף הנבדק בטכניקות וטכנולוגיות שונות, ולאחר שהתוצאות מעובדות על ידי האלגוריתם של המכשיר, הן מתורגמות לפלט ויזואלי - על גבי צג, וגם לפלט נייר. המכשיר מתוכנת כך שנדרשת נשיפה בעוצמה של 1.5 ליטר אוויר בחמש שניות, כך שבכל מקרה בו הנשיפה אינה חזקה דיה - הבדיקה נכשלת.
כאשר מדובר על נהגים אסטמטים או כאלו שחולים במחלת ריאות אחרת שמקשה עליהם לנשוף בעוצמה מספקת, המכשיר מורה על כישלון הבדיקה, מה שיוצר לאותם נהגים בעיה קשה. מדוע? מכיוון שבמקרים רבים, המשטרה רואה בכך כהכשלה מכוונות. המשמעות של העניין אקוטית שכן במקרה כזה, סירוב לבדיקת ינשוף כמוהו כביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, מה שגורר באופן כמעט אוטומטי שלילת רישיון לתקופה של 30 ימים, השבתה של כלי הרכב לתקופה דומה והזמנה לדין. היה והנהג יורשע, בית המשפט יפסול אותו מלנהוג למשך לא פחות משנתיים.
כפועל יוצא, המציאות מלמדת כי באין ספור מקרים, נהגים אסטמטים שנעצרים לבדיקת שכרות ומתקשים לנשוף, מוצאים את עצמם מתמודדים עם בעיה חמורה: השוטר אינו עושה אבחנה בין הכשלה מכוונת שדינה סירוב להיבדק לבין מצב בו הבדיקה נכשלה בשל בעיה רפואית אובייקטיבית אצל הנהג/ וכך, מידי שנה מוגשים לא מעט כתבי אישום בנסיבות כאלו, מה שגורר נהגים לא מעטים להליך משפטי ולצורך לממן הגנה משפטית, על לא עוול בכפם.
העוול מתחדד על רקע עובדה נוספת: נהלי המשטרה קובעים ששוטר רשאי לדרוש מנהג לבצע בדיקת דם במקרה בו בדיקת הינשוף לא התבצעה מפאת בעיה רפואית או אפילו הכשלה בזדון של נבדק. חרף זאת, במקרים רבים, השוטרים לא פועלים לפי ההנחייה ולא מפעילים שיקול דעת בשאלה האם לקחת את הנהג לבדיקת דם ולא מיידעים את הנהג לגבי אפשרות זו, אלא פועלים בשרירות, מבלי להתייחס לבעיה הרפואית ורושמים לו הזמנה לדין. בכך למעשה, ניטלת מהנהג האפשרות להוכיח את חפותו. חמורה לא פחות מכך היא הסיטואציה שבה נהגים אסטמטים, שמודעים לבעית הנשיפה, מציעים מיוזמתם לשוטר לבצע בדיקת דם במקום בדיקת נשיפה, אולם בקשה זו לא מתקבלת. השוטרים טוענים כי לנהג לא מוקנית הזכות לבחור איזו בדיקה תערך לו.
כמו כן, לא אחת, על מנת להוכיח את צדקתם בבית המשפט ולספק ראיה חותכת לקשר הסיבתי בין הבעיה הרפואית וכישלון הבדיקה, הם נאלצים לפנות לרופאים מומחים ולשלם אלפי שקלים לצורך קבלת חוות דעת. זאת כמובן בנוסף לשכר טרחת עורך הדין ולזמן הרב שמושקע לצורך התייצבות בבית המשפט וניהול התיק.
לצד אכיפה בלתי מתפשרת כנגד נהיגה בשכרות, על משטרת ישראל לחדול מלהתנכל לחולי אסטמה ולנהגים שסובלים מכשל ריאתי אחר. בהתאם לכך, במקרה בו נהג נעצר לבדיקת שכרות והוא מיידע את השוטר על בעיית נשיפה שמעיבה על ביצועה, יש להדגיש בפניו את זכותו להיבדק בבדיקת דם. נכון, ביצוע בדיקה כזו, כרוכה בטרחה לא מבוטלת לשוטר אולם זה מתמגד אל מול עינוי הדין וההשלכות המשפטיות הכבדות שכרוכות בהגשת כתב אישום כנגד הנהג, על לא עוול. על מנת להסדיר זאת, על אגף התנועה להוציא נוהל ייעודי ואין להסתפק בהותרת שיקול הדעת לשוטר בשטח.
הכותב הוא מומחה לדיני תעבורה
בעקבות הטור, פנינו למשטרה על מנת לקבל תגובה לנושא, בפניה ביקשנו לברר האם יש פתרון או נהלים מיוחדים במקרה של בדיקת חולה נשימתי? וכן האם השוטרים מונחים לפעול בהתאם במקרה כזה.
תגובת משטרת ישראל:
שוטרי משטרת ישראל פועלים על פי חוק ומבצעים פעילות אכיפה נגד עבירה של נהיגה בשכרות ועל פי הקבוע בסעיף 64 ב לפקודת התעבורה.
בהתאם לחוק שוטר יכול לדרוש מנהג לתת דגימת דם אם קיים חשד כי הוא מעורב בתאונת דרכים או שיש חשד לביצוע עבירה (ס' 64ב(ב) לפקודת התעבורה). בכל מקרה של סירוב, הכשלת הבדיקה או אי יכולתו של החשוד לבצע את הבדיקה נסיבות המקרה נרשמות.
חשוב לציין כי גם אם זומן נהג לדין וככל שמועלות על ידו טענות בפני התביעה המשטרתית, הן יבחנו ביסודיות.
נדגיש כי נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת אלכוהול מהוות עבירות מסכנות חיים, זלזול בהוראות החוק ובחיי אדם, ומגדילות משמעותית את הסיכון למשתמשים בדרך ולמעורבות בתאונה קטלנית.