משאיות, טרקטורים, סירות וקטנועים: כשצה"ל מוציא צו 8 לכלי רכב

במדינת ישראל, מוסד המילואים הפך לנכס צאן ברזל, אמנם הוא פחות נוכח בשיח הציבורי והיקפי המשרתים בו הצטמצמו במהלך השנים, אבל עדיין החודש הזה בשנה שבה מעמיסים תיק על הכתף ועוברים לתזונה מבוססת קפה שחור וערגליות הוא חלק מההווי הישראלי. אבל מה קורה כאשר אלו לא האזרחים שנקראים בחזרה לגיל 18, אלא כלי הרכב שלהם שמתבקשים להירתם (תרתי משמע) למאמץ המלחמתי?

הכירו את אגד הלאו"ם בחיל הלוגיסטיקה שבראשו עומד סא"ל הראל אשרם. אגד הלאו"ם (מרכז לגיוס אמצעים וריתוק משקי) שהוקם ב-2006 במסגרת הארגון מחדש של אט"ל וריכז לתוכו את יחידות הרכב המגויס שהיו פזורות עד אז בצה"ל, אחראי לגיוס כלל האמצעים האזרחיים הנדרשים לתפקוד הצבא ופועל תחת חוק רישום ציוד וגיוסו.

אם צריך לפשט את הרעיון מאחורי האגד, אז אפשר לומר שבדומה מאוד לאותו מערך מילואים שנועד לתגבר את היחידות השונות בצבא בזמן חירום, גם אגד הלאו"ם אחראי לעיבוי היכולות הלוגיסטיות בצבא במצבים בהם הם נדרשים. אלו אגב, הרבה יותר תכופים ממה שנדמה לכם, כך למשל בשלושת החודשים האחרונים גויסו כלים להשתתף בפעילות מבצעית ובה החליפו כלים "סדירים" שנדרשו לצאת לסבבי תחזוקה או עבודות שגרתיות. סא"ל אשרם לא מפרט במה מדובר, אולם אפשר להניח שהמאמצים סביב הפרצות בגדר ההפרדה היו חלק לא מבוטל מהן. ולא מדובר רק במשאיות או כלים הנדסיים, אלא כוללים גם סירות, מטוסים, אמבולנסים, טנדרים, מנופים, מלגזות ולמעשה לפני כחודשיים "גויסו" אפילו אופנועים לשירות המשטרה הצבאית, "אם צריך, נגייס גם קורקינט חשמלי" אומר סא"ל אשרם.

המנגנון מאחורי המערכת הזו מורכב יותר ממה שנדמה במבט ראשון. מעבר לעובדה שהצבא מקבל גישה לכל נתוני הרישום והרישוי של כל כלי הרכב במדינה ועל סמך רשימה זו מאותרים ומותאמים כלי הרכב למשימה המסוימת שלהם, ישנו גם מנגנון של אנשי קבע שאחראי על השיוך של אותם כלי רכב ליחידות השונות על פי הדרישות המבצעיות שלהן וכמובן השידוך בין כל כלי כזה לנהג או מפעיל מתאים שגם הוא כמו הכלי הרכב נקרא למילואים. ומעל כל אלו ישנו גם גוף שתפקידו לשמור על האיזון בין המשק האזרחי לצבאי, לתעדף כלים מסוימים על פני אחרים מתוך ההבנה שגם במצב חירום, האפשרות להחזיק ביכולת לאפשר המשך החיים באזרחות חשובה לא פחות ממאמץ הלחימה.

ביום התרגיל שנערך אתמול (א') והיה אחד הגדולים שנערכו בשנים האחרונות הובאה כמות גדולה מאוד של כלי רכב, אשרם, מסיבות מובנות לא מפרט אילו כלי רכב, מספרם המדויק וגם את פרקי הזמן המוגדרים בין רגע הקריאה להתייצבות.

הוא כן מספר על תהליך החיול שעובר כל כלי מהרגע בו הוא מגיע לשטח ההיערכות וכולל תיעוד מפורט של כלי הרכב מבחינת רישום, בדיקת הרישיונות, צילום, מעבר של בוחן אחזקה על הכלי על מנת לוודא את כשירותו למשימה ורק אז מסירה של הכלי לאנשי המילואים שמפעילים אותו. בזיכוי, התהליך דומה, מעבר נציג, בוחן אחזקה ואם יש צורך שמאי ולאחר מכן תיעוד והחזרת הרכב לבעליו.

ויש כמובן את הצד השני, אלו שהמשאיות או כל כלי רכב אחר שלהם נקראים להתייצב. יצא לנו לשוחח עם שלושה מהם, גבי בן הרוש, מנכ"ל חברת גליל מערבי הנמל החדש ויו"ר מועצת המובילים, שלומי טסקר מנהל התפעול של "מיכאל את מיכאל המובילים כרמיאל" ויריב כוכבי קצין הבטיחות והתעבורה של ענקית השילוח orian.

כוכבי ראשון להפתיע עם ציון גבוה מאוד להליך הקליטה המהיר מאוד, משהו שתמיד מוזר לשמוע במיוחד למי שעשה אי פעם מילואים. אז אני מתעקש והוא פשוט חוזר על אותו משפט "אני לא מוצא מקום שבו אפשר לעשות את זה מאורגן יותר". והוא כנראה יודע על מה הוא מדבר, שכן orian עובדת לא מעט עם משרד הביטחון גם בשגרה ומכירה את האופן בו המערכת הענקית הזו מתנהלת - אם הייתה שם בעיה, הוא היה יודע לשים עליה את האצבע. "אנחנו שמחים לתת מה שאנחנו יכולים למערכת הביטחון, גם מעבר לצד העסקי" - אגב, בגיוס הקטנועים למשטרה הצבאית עליו סיפרנו קודם - אלו היו כלים של החברה שבשוטף מוצמדים לנהגי המשאיות שלה שהתייצבו לשירות.

לטסקר מ"מיכאל את מיכאל" יש תפקיד משמעותי באחת מהמשימות הראשונות שחושבים עליהן כאשר מדברים על משאיות מגויסות, מתוך 50 המשאיות הכבדות של החברה, 10 מהן משמשות בזמן חירום כמובילי טנקים, "מקווה שלא נגיע ולא נצטרך" הוא אומר לי, "אבל אם כן, אנחנו נהייה שם. היום הזה חיזק אצלי את התחושה והידיעה שהצבא יודע ומסוגל לעבור מ-0 ל-100 בזמן קצר מאוד".

גם גבי בן הרוש, שמתוקף תפקידו כיו"ר מועצת המובילים מסתכל על האירועים האלו גם בהיבט הרחב יותר מתאר את הדברים באופן דומה; "פעם לא היו שואלים יותר מדי, מגייסים מיד, היום יש תיאום מראש, מפגשי עבודה ושיח מסודר מול הצבא". גם העובדה שהצבא נמצא בקשרים עסקיים עם המון ממפעילות הרכב הכבד בישראל, בין אם אוטובוסים או משאיות תורמת הרבה לקשרים בין הצבא לבין בעלי המכוניות שנדרשות לגיוס.

אבל הוא כן מצביע על פער בעייתי שיכול לפתור לצבא ולאזרחות בעיה משותפת "יש מחסור אדיר בנהגים, בעיקר בעלי רישיון E (גורר-תומך, או סמי טריילר - ק.כ) גם בצבא וגם באזרחות, ביקשתי בהוראת שעה להורות לצה"ל שלנהגים שמשתחררים ממנו, תושלם ההסמכה לרישיון E, מה שיאפשר גם שלא להסתמך על אוכלוסיות שלא תמיד יהיה להן נוח להתגייס לשירות צה"ל בעת הצורך".

אגב אי נוחות להתגייס, מה שעלה וחזר אצל כל המשתתפים בתרגיל הייתה ההירתמות המוחלטת לקריאה של צה"ל. הנתונים של אחוזי ההתייצבות מאמתים את זה - 100% הגעה לפי רישומי אגד הלאו"ם מוכיחים שלמרות שמדובר בכלים בשווי מאות אלפי שקלים, שיום עבודה שלהם שווה הרבה מאוד כסף - לחברות ולאנשים שמתבקשים להעמיד את הכלים האלו יש מוטיבציית שיא לעשות את זה. וזה לא רק בגלל התגמול הכספי וגם לא בגלל העונש הקבוע בחוק שעומד על 18 חודשים וקנס כספי. "עד היום לא נתקלנו בסירובים", אומר סא"ל אשרם, "לא אני ולא קודמי בתפקיד".

אז בפעם הבאה שאתם מקבלים את הטלפון ממשרד הקישור וזה נופל לכם על נסיעה לחו"ל או סתם לא מסתדר - תשאלו אם אפשר לשלוח את האוטו במקומכם למילואים, מי יודע, אולי זה יעבוד.