השלאגר של השאלטר

קשה להאמין שיש צורך להציג במדור זה את פיאג'ו, יצרנית הקטנועים והאופנועים הוותיקה מאיטליה. אבל בכל זאת, במשפט וחצי כדי ליישר קו עם המצטרפים החדשים, פיאג'ו החלה את דרכה בשנת 1884 דווקא כיצרנית רכבות (קטרים וקרונות) ובהמשך אף נכנסה גם לעסקי המטוסים ואפילו עסקה בעיצוב וגימור תאי נוסעים של אוניות. עם השנים הוסיפה פיאג'ו למגוון החברות שלה עוד מותגים, בעיקר איטלקים כמו ג'ילרה, אפריליה, מוטוגוצי ועוד, אולם את הפרסום והמיתוג העולמי שלה היא חייבת לכלי אחד קטן וצנוע - הווספה האלמותית. קטנוע עירוני אייקוני שאחד ממאפייניו הבולטים ביותר הוא הזרוע הקדמית של הגלגל שעוצבה ותוכננה בהשראת זרוע הגלגל של מטוס. איך שגלגל מסתובב לו...

פיאג'ו נחשבת לאחת מיצרני הדו גלגלים הגדולים בעולם ומוכרת בשנה למעלה מחצי מיליון כלים משלל דגמים ומותגים החל מ-50 סמ"ק וכלה במפלצות עתירות סמ"ק, הספק ומומנט שיורקים אש, חורכים אספלט ולוגמים בנזין. אבל הזמנים משתנים, הטכנולוגיה החשמלית כובשת לה אט אט (גם) את עולם האופנועים ופיאג'ו לא יכולה להישאר מאחור ואחרי הווספה החשמלית ודגם חשמלי של MP3, היא מציגה כעת את ה -Piaggio1.

בעוד שמהפכת החשמל בתחום המכוניות נמצאת בעיצומה, בכל מה שקשור לאופנועים, הקצב איטי יותר. הבעיה המרכזית היא כמובן המשוואה של משקל מול טווח. לאופנוע, קטנוע או כל דו גלגלי אחר אין את כושר הנשיאה שיש למכונית ובהעדר כושר נשיאה, נפגע כמובן כושר הנסיעה. טווח היא מילת הקסם בכל מה שקשור להנעה חשמלית ולכלי דו גלגלי אין אפשרות לשאת סוללה שמשקלה מאות קילוגרמים כמו שיש במכוניות כדי להשיג טווח נסיעה של מאות קילומטרים.

באירופה למשל נמכרו בשנת 2021 קצת יותר ממיליון וחצי כלים דו-גלגלים, כאשר מתוכם, קצת פחות ממאה אלף היו חשמליים (כ-6%). מי שמובילה את היבשת הישנה בחדשנות היא צרפת עם כמעט 21,000 כלים חשמליים דו גלגליים, וצרפת ידועה גם כחובבת של פיאג'ו, כאשר הכלי הדו-גלגלי הנמכר ביותר במדינת הטריקולור הוא ה-3MP. לצורך השוואה, בשנת 2014 נמכרו בישראל (תחזיקו חזק) בסך הכל 117 דו"גים חשמלים ובשנה שעברה 483 כאלה, כאשר סך המסירות ה"חשמליות" בתחום הדו-גלגלי בישראל בשנים 19'-'21 הסתכם בישראל ב 1.6% מתוכם רוב מוחלט של קטנועים (90 אחוז) והשאר (10 אחוז למתקשים) אופנועים. יחד עם זאת והנתונים הלא מאוד מעודדים, ודאי שביחס למכוניות, מדובר בעליה מתמדת בקצב המכירות מדי שנה גם בעולם וגם בישראל. ולתוך השוק הזה המגלה סימני צמיחה נכנסת פיאג'ו עם ה-Piaggio1

הפיאג'ו החשמלי שוקל בסך הכל 94 קילוגרמים וזה כולל את משקל הסוללה שעוד נגיע אליה. לכלי שלושה מצבי מנוע, אקו לנסיעה חסכונית, ספורט (אל תצחקו) להתנהלות רגילה ו...רוורס. כן, כשיש מנוע חשמלי, אופציית הרוורס פשוטה מאוד ליישום וא.נשים שאינם גדולים וחזקים ישמחו מאוד למצוא את הפיצ'ר הזה בבואם להיכנס או לצאת מחניה. משקלה של הסוללה כ-15 ק"ג, היא נשלפת בקלות, בעלת ידית נשיאה, ממוקמת מתחת למושב ומתחברת בקלות לחשמל ביתי. הגעתם הביתה או לעבודה? שולפים את הסוללה ולוקחים אותה איתכם לטעינה במשרד או בבית. אגב, לא חייבים להוציא את הסוללה, הקטנוע נכנס בקלות למעלית. בהעדר מכלולים משומנים ודלק הוא לא מותיר כתמים או לכלוך ולכן הוא יכול לשהות בבית או במשרד בטעינה בלי להפריע לאף אחד, ולשמש בו בזמן כרהיט עיצובי מגניב ועדות אילמת לאג'נדה הסביבתית של בעליו. משך ההטענה של סוללת הליתיום-יון (בקיבולת של 2.3 קוט"ש) הוא 6 שעות.

הטווח המקסימלי של הנסיעה הוא כ-85 ק"מ במצב אקו. אבל אל תנסו את זה בבית אם אתם לא רוצים לראות איך זה להתנהל במהירות של 30 קמ"ש ולספוג קללות וצפצופים מכל עבר. מצב אקו מיועד לנסיעה חסכונית כשהמצבר לפני סיום. ההתנהלות הרגילה נעשית במצב ספורט, המספק טווח יעיל של כ-60 ק"מ בקצב רכיבה שנושק ל-60 קמ"ש, הגיוני ומספק לחלוטין בתנועה העירונית. היצרן אגב מצהיר על יכולת של 800 מחזורי טעינה שגם לאחריהם עדין נשאר הספק של כ-70% מקיבולת הסוללה. בנושא זה צריך לקחת בחשבון, כמו בכל כלי רכב חשמלי, את העלות הגבוהה של החלפת סוללה, כמה אלפי שקלים מדי כמה שנים. האחריות אגב על הכלי היא לשנתיים, כולל הסוללה.

"הנעה" חרישית ואנחנו יוצאים אל מרחבי האספלט האורבני והתנועה הצפופה. החיבור החשמלי מהיר, מהיר מדי ועד שמתרגלים לתגובת המצערת, חווים קצת זינוקים פתאומיים ומפתיעים, לא נורא. מרווח הרגלים טוב מאוד גם לבעלי גפיים ארוכות. צריך להתרגל לכידון הקצר, לממדים הצנועים (1,680 מ"מ אורך) ולגלגלים הקטנים (10/80-100) אבל תוך דקות ספורות הכל מתחיל לזרום. לפיאג'ו 1 יש כושר השתחלות נהדר בתנועה הסבוכה הודות לנתונים שהוזכרו לעיל והשילוב בין זינוק מהיר (טוב נו, פרופורציות) והקומפקטיות עושים את שלהם.

רצפת הכלי שטוחה, מה שמאפשר לרגלים לשנות מיקום או לשים שם את התיק או השקיות מהסופר ואפילו וו נשיאה יש שם מתחת לכידון. צמד הבולמים האחורי התמודד בהרואיות עם 90 הקילוגרמים שרמסו אותם וגופים בעלי משקל סגולי נמוך יותר ומבנה עצמות עדין יותר, יקלו הן על ספיגת תחלואי הסלילה המקומית והן על המהירות המירבית. אני הצלחתי לראות על הספידומטר, 59 קמ"ש, קולגה קל משקל בהרבה, הצליח לראות על המסך הדיגיטלי הצבעוני המצוין בגודל של 5.5 אינץ' את המספר 70!

המצקצקים יאמרו מיד שבשביל מה צריך כלי שהוא בעצם לא הרבה יותר מאופנים חשמלים רק שצריך לשלם עליו גם ביטוח אבל ההיפך הוא הנכון. עלות הביטוח היא כשל קטנוע בנפח 50 סמ"ק, וביטוח כידוע לכולם מעניק הגנה מפני פגיעות, חס וחלילה, בגוף וברכוש. הטווח גדול יותר, המאמץ קטן יותר, הנראות גבוהה יותר ובשל כך גם בטיחותית יותר. הטווח, המהירות, הממדים והמחיר, 17 אלף שקלים על הכביש, הופכים את הפיאג'ו 1 לגאדג'ט עירוני חסכוני ושימושי. אחרי שעתיים של רכיבה בה הקפנו את כל תל אביב, חזרנו עם כשני שליש סוללה, מבינים שגם 60 ק"מ הם טווח שמספיק מעל ומעבר לכל אחד ואחת לעשות בית-עבודה/לימודים-בית בלי שום בעיה ואם אפשרות לטעינה משקע ביתי בכל מקום. ועוד לא דיברנו על התועלת לסביבה או לפחות התדמית שהוא משדך לכם ככאלו שזה חשוב להם.