מכל הדברים בעולם, הייתה זו דווקא הטיסה הזו, שהמחישה את ההבדל. הררי מילים נכתבו על ההבדלים המוטוריים בין היבשת הישנה לזו החדשה יותר. בין שיקגו לווגאס, כשחותכים את האוויר באור יום זה נהיה ברור פתאום. השמש הזורחת, נותנת משמעות חדשה לכל מה שאתם יודעים כבר. המרחבים אדירים, חתיכות הקרקע האדירות שלמטה, יכולות לפעמים לשנות את צבען, לפעמים את גובהן, אבל הן תמיד נותרות מה שהן באמת - כמות אדירה ואינסופית של קרקע.
כמה שעות אחרי, על רצועת כביש בנוואדה, זה מקבל עוד משמעות. מהשמשה הקדמית מסומן קו שחור, מתוח כמו חץ, וממשיך עד אין קץ. התמונה במראה האחורית, משקפת בדיוק את אותה התמונה. עברו עשרות רבות של ק"מ מאז העיירה האחרונה, וישנם עוד הרבה כאלו עד לעיירה הבאה. את השם של שתיהן, לא בטוח שיודעים אפילו התושבים הספורים שלהן. זו תפאורה ראויה אם כן, להבין חלק ממה שקאדילק יודעת לעשות היום.
עניין של גיאוגרפיה
האוויר באיזור עמק המוות חם, דחוס, ויש תחושה של קץ. תחושת סיכום. היא לא קשורה למקום או למכונית כזו או אחרת. תחושת הקץ הזו מרחפת בכל מקום על הכדור והיא נובעת ממצב תעשיית הרכב. דוהרים על משאית המסיבה של הקדמה החשמלית, אנו מתבשרים השכם וערב על קיצו של מנוע הבעירה הפנימית, על קץ הנהיגה, על קץ המכונית כפי שהכרנו ואהבנו אותה. ובאותה נשימה כמעט אחרונה, צצות דוגמאות לשיא, כל אחת במקומה.
תעשיה שלמה שמייצגת את פסגת היכולת האנושי במגוון תחומים מגולמת בכל מכונית-שיא כזו. מיטב הידע של האדם בכל מה שקשור לטיפול בחומרים, שיפור טכנולוגי, שימוש בבדים או עיצוב מגולמים בתוך מכונה אחת. אין הרבה כאלו, כמובן, וכשיושבים באחת מבינים מיד. מרגישים שיושבים בפסגה של מה שיש לעולם הישן להציע, זיקוק מרהיב אחרון אל הרקיע, לפני שהוא מחשיך. דוגמה למי שמרהיבה באופן כזה, אפשר למצוא במרצדס S קלאס. וזה הגיוני שמכונית שנחשבה לסדאן-פאר הטובה ביותר בכל גלגול שלה, תהיה האחרונה שמכבה את האור. המכוניות האלו, יוותרו זיכרון רחוק.
אם יש ליבשות זיכרון, הוא לא אחד משובח. הנתק בין אחת לאחרת גורם לא אחת להבדלים משמעותיים, כאילו לא החלו את דרכן יחד כגוש אדמה אדיר לפני שהתפצלו ונדדו למקומן הנוכחי. עולם החי הוא דוגמה מצוינת. אבל דוגמה טובה אפילו יותר הוא העולם המוטורי. מספיק להניח סדרה W112 של מרצדס לצד סדרה 62 סדאן של קאדילק, זה יעשה את העבודה. יבשות שונות מגדלות יצורים מוטוריים שונים לחלוטין. לעיתים עושה רושם שאין שום קשר ביניהם, למרות הקרבה שהלכה וכפתה צמיחתו של הכפר הגלובלי. ולמרות ההבדלים האלו, בצורך ובסגנון, דווקא כאן, באמצע שום מקום כל-כך אמריקאי, נתגלתה מכונית שיא נדירה נוספת.
הוא גדול
בואו נסכם כבר עכשיו שלא תמצאו כאן רשימה ארוכה של ציוד, אבזור, אפשרויות או פירוט של מערכות מתקדמות כאלו ואחרות. פשוט, את אלו אפשר למצוא בכל פינה מצויה במרשתת, וגם, לפחות בכל מה שקשור באסקלייד - יש כאן הכול. כן, גם את זה, וכן גם את ההיא, וחוץ מהם עוד רשימה שלמה של דברים שלא ידעתם שאפשריים בכלל (או שחלמתם שתרצו). חוץ מזה, אם נעלה את הרשימה הזו על הכתב היא תגלוש מעבר לגבולות האתר ואל סוף האינטרנט כולו.
לאתר את האסקלייד החדש בשדה התעופה בלאס-וגאס היה קל מאוד. יש לו נוכחות בולטת מאוד כשהעיצוב החיצוני בדור החדש ממשיך את אותה שפה של זה היוצא. הרושם מכה באותות האופן, עוצמה של משטחים אדירים של מתכת שמחולקים בפרופורציות הגיוניות. אחרי שמתרגלים שמכסה המנוע ניצב בגובה הכתף ומשלימים סיבוב לראות מה חדש, אפשר להיכנס לתא הנוסעים. כאן כבר הנימה שונה לחלוטין. האסקלייד זינק קדימה והוא עשה את זה מבלי להעתיק שום מתכון קיים. כן, יש כאן המון מסכים, המון טכנולוגיה, אבל עיצוב הפנים, האופן שבו מונחים המסכים, הדרך שבה כל אלו מתמזגים - עבודה מקורית ונאה למדי של החבר'ה מדטרויט. החומרים מרגישים טוב מאוד וכך גם ההרכבה וזה לגמרי מרגיש פרימיום עדכני, לא דומה לשום דבר מיבשות אחרות מחד ומוצלח מאוד מאידך.
על הכביש מציג האסקלייד נוחות מופגנת, אם זה בין הרחובות העמוסים לבין נסיעה באספלט הפתוח, הוא מבודד היטב את הנהג והנוסעים מכל מה שקורה מסביב. לזה מצטרפים בידוד רעשים מרשים בכל הקשור לדרך ומנוע. המתלים האדפטיביים המותקנים כאן דוגמים פרמטרים באופן רציף ומשנים את מידת הקשיחות של הבולם. התוצאה שקופה לגמרי ויעילה. ההתנהגות מציגה ריסון טוב ממה שאפשר לצפות ממכונית כל כך גדולה ונוחה. בין השאר בזכות מצבי הנהיגה שיודעים להדק את התנועות וגם בזכות רמות האחיזה הגבוהות. אפילו ההגה מדויק למדי.
שלוש נקודות אחרונות בקשר לאסקלייד, כאלו שימחישו קצת את איכות והיקף היכלות כאן. הראשון הוא המקרר בין המושבים, הוא גדול, יכול להכיל מספר בקבוקי שתייה בקלות ותנאי חום קשים במצב החזק ביותר הוא כמעט והקפיא אותם. השני כולל שביל עפר ארוך ורחב ידיים, עליו האסקלייד מרחף ב-130 קמ"ש, מדגים את הקטע האופייני שלו - לא להתרגש בשום תוואי. נקודה אחרונה, נהיגה אוטונומית. האסקלייד נהנה מעבודת המיפוי הנרחבת שקאדילק עושים. מיפוי תלת מימד מאפשר לאסקלייד בשילוב מערכות הנהיגה המתקדמות שיש בו, לנהוג את עצמו בצורה מדויקת, בלי אבל ובלי כמעט. בכביש שעבר מיפוי כזה, פשוט מפעילים את הסופר-קרוז ונותנים לרכב לנהוג את עצמו. חיישנים בתא מוודאים כי הנהג מביט אל הכביש וכל עוד הוא ייעשה את זה הסופר-קרוז יישאר בשליטה. חווינו את הנסיעה הזו לאורך כ-20 ק"מ וזה היה מרשים בהחלט.
פחות הרשימו כאן הם המנוע ותיבת ההילוכים. המנוע חזק ושקט וביחד עם תיבת 10 ההילוכים הביצועים מצוינים. אבל האסקלייד הזו צריכה V8 רועם וחזק יותר להשלמת החוויה. כמו זה שיש בגרסת ה-V. עוד נרשם בפנקס, צריכת הדלק גבוהה וזה למרות שהמנוע כאן יודע לנתק חלק מהצילנדרים בכדי לעזור לה. גם העברת ההילוכים לא תמיד הייתה רהוטה בעומס מלא. גם עם אלו, האסקלייד מסמן שיא. והוא מצטרף למועדון פסגת הבעירה הפנימית דל החברים.
מי אמר V
במובן אחד לפחות, קאדילק CT5V בלאקווינג, שומרת על המסורת. ולמרות החרב החשמלית המונפת מעל צווארים של חובבי הנהיגה, לא מדובר כאן במנוע אלא בהנעה. בעולם שבו סדאן גדולות וחזקות כמוה עברו להנעה כפולה, הבלאקווינג הזו מציעה הנעה אחורית טהורה, כמו זו שאהבנו. המתכון אם כאן, נשמע מצוין על הנייר. מנוע V8 עם מגדש על ו-668 כ"ס במכונית החזקה והמהירה ביותר שקאדילק ייצרה אי פעם. אם מדברים על מהירות נטו עם קצת יותר מ-3 שניות למאה קמ"ש ודחף שלא נגמר עד ליותר מ-320 קמ"ש, אף אחד לא אמור להתלונן. גם עם מערכת הבלמים של ברמבו, הדיפרציאל הננעל מאחור ועוד אי אלו תופינים, כל חובב הגה אמור להיות שבע רצון. רוצים עוד? אולי תרצו אותה עם תיבה ידנית? כי אפשר. אנחנו נוהגים היום בגרסה האוטומטית.
מה יכול להעיב על חבילה מלהיבה כזו? ובכן, אלקטרוניקה. ויש כאן הרבה. זה מתחיל עם כיול מיוחד למערכות הבקרה והיציבות שיודעות להתאים את עצמן לפי מצבי הנהיגה הנבחרים (מנינוח ועד מצבי מסלול ייעודיים). יש גם מתלים מגנטים שמתעדכנים 1,000 פעם בשנייה, הדיפרנציאל האחורי נשלט אלקטרונית גם הוא. זו רשימה חלקית בלבד של שמטרפים ששולטים בהכל ורוצים לדעת מה קורה בכל רגע בכל רכיב של המכונה. מגמה רווחת בעולם ונפוצה אבל אנחנו לא ממש חייבים לאהוב אותה. נכון?
בקאדילק מרגיעים, מאות הקפות ואלפי ק"מ של כיול עברו על הבלאקווינג הזו במסלול הקשה מכולם. נהגי הניסוי של החברה בילו שעות ארוכות בנורדשלייפה בכדי לגרום לכל רכיב לעבוד כאן בהרמוניה. מרגעים של מקסימום אחיזה וכל הכוח ועד רגעי ריחוף באוויר. כל זה בליווי של מישלין, שפיתחו עבורה את הצמיגים שמעטרים את החישוקים הקלים הגדולים. לשיטתם, בחירה במצב הנהיגה המתאים תאפשר לנהג להשיג את המקסימום, נהיגה מהירה במקסימום שליטה. ובכדי להוכיח את טענתם הם הביאו אותנו אל מסלול אספלט טכני על גבול נוואדה וקליפורניה.
עם כל הצער וחוסר הנעימות שבדבר ולמרות הנחיות מפורשות, במסלול כזה, אפשר וצריך לתת דרור למכונית ולהסיר את כל אותן מגבלות אלקטרוניות. אז אחרי לחיצה ארוכה על המתג הנכון אנחנו חופשיים. עם כמות כזו של כוח בגלגלים האחוריים, היציאה לישורת מהוססת מעט, ודוושת הגז לא נדרשת למלא מהלכה. הקאדילק משגרת את עצמה לפנים ולא מאבדת שום אחיזה. ההעברות ההילוכים (שליטה ידנית מלאה) מהירות כברק והישורת הקצרה מסתיימת כשצריך לבלום עכשיו מכ-220 קמ"ש. למהירות בקו ישר, עם פסקול שרק V8 מוגדש כזה יכול לייצר, אפשר היה לצפות. אבל לבלימה החזקה והמדויקת שמאפשרים הבלמים לא. גילוח המהירות מהיר מאוד ומאפשר דיוק כירורגי בדרך אל שיא הפנייה. במצב הזה האף גם מגיב מצוין, ומבצע טרן-אין מהיר ומדויק. חזרה לגז והקאדילק לא ממש מתרגשת, מבשרת לנוהג בה שאפשר ורצוי מהר יותר. הקצב מתגבר ולפנייה הבאה היא מגיעה עם יותר מהירות, הבלימה קצרה ומאוחרת יותר והחזרה לגז לינארית אבל החלטית יותר. כלום. היא מגיבה ביעילות כמעט מזלזלת. למעשה, אם רוצים כאן מופע עשן מהצמיגים האחוריים כשהקדמיים בנעילה נגדית, צריך לבצע כמה פרובוקציות.
אפשר, לדוגמה, להגיע מהר מדי לפנייה הבאה, להקדים ולהגזים עם הפניית ההגה המדויק אגב ליטוף על הבלם. או-אז הבלאקווינג מתחילה לפסוע לרוחב הנתיב, וזה הזמן להוסיף גז הדרגתי ולהתחיל לעשן את הצמיגים האחוריים. ככל שמתקדם היום, עושה רושם שהקאדילק מפצירה בנהג לשחק מיני משחקים, והיא לא מרימה ידיים, עושה רושם, שהיא רק רוצה להמשיך.
עם כל המערכות מחוברות שוב, אפשר לתהות על קנקנן ואופן הביצוע שלהן. אחרי כמה הקפות זה כבר ברור למדי, המחשבים בקאדילק הזו עובדים בקדחתנות תוך שנוהגים בה מהר וחזק מסביב למסלול המרוצים. הם נהנים בלי ספק מהבסיס המכאני המשובח שלה ורק מחליקים ועוזרים היכן שצריך. אפשר לשער את כל אלו, כי הביצוע שלהן כה חלק, כמעט שקוף, כך שהן לא מפריעות בנהיגה מהירה.
ההתרשמות כאן מוגבלת לביצוע על אספלט חלק וסטרילי של מסלול סגור. מקום שחושף כל מגרעה דינאמית של כל מכונית. הוא לא אומר דבר על היכולת של המכונית הזו בדרך לסופר, או בפקק, הוא רק מציף עובדה ברורה אחת - האם המכונית הזו שרצה שסביבו מרגישה כעת בבית. כן או לא. אין אמצע כאן. התשובה שזועקת הבלאקווינג, והופך אותה לחיה מאוד נדירה ביבשת בה היא נולדה, היא כן החלטי ומהדהד. מכאן שזו לא רק המכונית המהירה והחזקה שייצרה קאדילק, אלא גם מכונת נהיגה משובחת לפי כל קנה מידה.