רפורמת "דרך שווה" של משרדי התחבורה והאוצר יצאה היום (שני) לדרך בתרועה רמה, במסגרתה תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית ייקבעו לפי מרחקי נסיעה. בנוסף, יינתנו הנחות לגמלאים, בני נוער ונסיעות בחינם לבני 75 ומעלה. במשרד הצהירו כי התוכנית תמנע התייקרות, אך נראה שלא כך הדבר.
משרד התחבורה הצהיר כי המחירים החדשים מייצרים "וודאות תעריפית", ובכך נמנעה עלייה של 8% בעלות הנסיעות בתחבורה הציבורית. עם זאת, מבדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי בעקבות התוכנית תחול התייקרות עבור אוכלוסיית הנוסעים העיקרית בתחבורה הציבורית, ישראלים בני 30 עד 65. שינוי באופי הנסיעות בשביל קבוצה זו יכול לחולל שינוי במצב התחבורה בישראל.
הדוח, שחובר על ידי רינת בניטה לבקשתו של יו"ר ועדת הכלכלה חבר הכנסת מיכאל ביטון, מפרק את הרפורמה ובוחן את מרכיביה לאור היעדים וההצהרות של משרד התחבורה והמצב בפועל. והתוצאות, איך לומר - לא מעודדות בכלל.
כך למשל, עם כניסת הרפורמה וקביעת המחיר לנסיעה עירונית על 5.5 שקלים, וביטול הנחת ה"ערך הצבור", שבו עשו שימוש 40% מהנוסעים - הנסיעה מתייקרת בשיעור של 15%. מנוי חופשי חודשי למבוגר יעלה מ-208.5 ל-225 שקלים, התייקרות של 8%. בנוסף, מנוי חופשי חודשי לאזרחים ותיקים יעלה מ-104 ל-112.5 שקלים, גם פה בשיעור של 8%. שתי הקבוצות שזכו להנחות המשמעותיות יותר הם של זכאי ביטוח לאומי, שמחיר הנסיעות ירד ב-25% ומנוי חופשי חודשי לילדים ונוער שמחירו ירד ב-46%.
"מפתח ההנחות" של הרפורמה לא תואם את התפלגות המשתמשים בתחבורה הציבורית, כש-55% מהנוסעים הם מבוגרים בגילאי 65-30 שכלל לא זכאים להנחות. 17% הם בני נוער, 12% אזרחים ותיקים, 9% מכוחות הביטחון, 6% סטודנטים ו-2% זכאי ביטוח לאומי. מנגד, מקרב 200 אלף מחזיקי הרב קו שמעל גיל 75 וזכאים לנסיעות בחינם אין נתונים על השימוש בתחבורה הציבורית.
הניסיונות לברר מה מקור אותה "וודאות תעריפית" שממנה מתוקצבות ההנחות, לא ממש מגיעים לשום מקום. אולם, בחינה של הצעת התקציב של משרד התחבורה מעלה כי ישנה תוספת של 300 מיליון שקלים לתוכנית החומש של שינוי תעריפי הנסיעה. ניתן להניח שחלק מאותה תוספת מגיעה מביטול הסדר ה"ערך הצבור" שהקנה הנחה של 20% בתעריפים, זאת אומרת - כ-200 מיליון שקלים בשנה.
בכלל, מותר וכדאי להטיל ספק בהצהרה כאילו תהיה התייקרות וודאית בעלויות התחבורה הציבורית בשל עליית מחירי הדלק. זאת, לאור ההכרזות על הטבות והפחתות במס הבלו על סולר ובנזין ב-0.5 שקלים באוגוסט, בפברואר וככל הנראה גם בהמשך. קיזוזים אלו לא מונעים את התייקרות הנסיעות בהסדר שלפני הרפורמה, אבל מצמצמים את הפערים הראשוניים מהם הזהיר משרד התחבורה. בנוסף, אנשי המשרד מתגאים במעבר של מאות אוטובוסים להנעה בגז וחשמל בשנים הקרובות, אך התחזית של עליית המחירים אינה כוללת את הקיזוז בצימצום השימוש בדלק בתחבורה הציבורית.
השאלות האלו הופנו למשרד התחבורה, כמו גם שאלות בנוגע ל"וודאות התעריפית", ליעדי המשרד במדדים הכמותיים, והשירותיים לתוכנית החומש לתחבורה הציבורית המתוקצבת ב-50 מיליארד שקלים. על חלקן לא השיב המשרד, ואולי מדאיג יותר - בנושא היעדים - נאמר שלא נקבעו כאלו.
"זה אבסורד שבשבוע שבו מוזילים את הדלק לבעלי האמצעים שנוסעים בכלי הרכב, מייקרים את הדלק של העניים שזו תחבורה ציבורית", אמר יו"ר ועדת הכלכלה מיכאל ביטון, מתנגד חריף לרפורמה ומי שהזמין את הדוח. "ברפורמה הזו לקחו מאות מיליונים מהחלשים והעבירו לחזקים. תושבי באר שבע, קרית שמונה ודימונה יממנו את התחבורה הציבורית בתל אביב, זו מציאות אכזרית ובלתי נתפסת, זה כסף שנלקח מהלחם של החלשים ביותר ואת המאבק הזה אנחנו נמשיך".
גם הטיעון שהוזלת הנסיעה בתחבורה הציבורית תביא לשיפור ועלייה בשימוש בה מוטלת בספק. הרפורמה הזו מטיבה באופן מובהק עם הנוסעים הקבועים, אותם משתמשים כבדים. הדבר נכון ומתבקש, אך שאם המטרה היא להביא אנשים לנסות לתת הזדמנות לאוטובוסים ולרכבות - לא הכסף והעלות הם אלו שמשאירים אותם במכונית הפרטית, אלא מצב התחבורה הציבורית בישראל.
הנה כמה מספרים שמתפרסמים פה לראשונה: בשנים 2018-2014 מחיר הנסיעה באוטובוסים ירד ב-17.5%, ומדד הנסיעות עלה ב-14%, לכאורה קשר ישיר בין שני הדברים, אלא שזו לא התמונה הגדולה. באותן שנים לא נרשמה כל ירידה בשימוש בכלי הרכב הפרטיים, העלייה בשימוש בתחבורה הציבורית נבעה מהוספת קווים חדשים (מבורך) ופיצול קווים קיימים (לפעמים לטובה ולפעמים לרעה). המסקנות של נתונים אלו הן המסקנות שחוזרות מכל מחקר בנושא - מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית בישראל נמוך מאוד, אולם מדדי האיכות הנמוכים עוד יותר הם אלו שמשאירים את הישראלים במכוניות הפרטיות.
ח"כ ביטון: "פניתי למרכז המידע והמחקר של הכנסת בבקשה דחופה לקיים מחקר אובייקטיבי ביחס לרפורמה כדי לקבל חוות דעת מקצועית נטולת פניות ממיטב אנשי המקצוע של כנסת ישראל. תוצאות המחקר מאששות את חששותיי ומוכיחות את מה שעליו יחד עם שותפיי אני מנהל מאבק מאז נודע על רפורמת 'דרך שווה', שהיא לא שווה, לא צודקת ולא הוגנת. זו רפורמה פוגענית שדורסת את החלשים וממצאי המחקר הזה מדברים בעד עצמם".
כאמור, פניות מרכז המחקר והמידע של הכנסת למשרד התחבורה לא נענו כאשר היה מדובר בשאלות הקשות יותר - מדוע לא צוינו יעדים כמותיים, על נקודות ציון בתוכנית הממשלתית לצמצום הנסיעה ברכב פרטי עד שנת 2030, היעדר הליך RIA (הערכת השפעת רגולציה). במקרה הזה נמסר מהמשרד כי נעשה הליך אך לא מסר את תוצאותיו.
"אני מרגיש חובה להתייחס לעובדה שבמשרד התחבורה התעלמו לחלוטין מהשאלות שהופנו מטעם מרכז המידע והמחקר של הכנסת", אמר ביטון. "זה המשך ישיר לביזיון הכנסת בדמות התעלמות המשרד מפניות חוזרות ונשנות של ועדת הכלכלה לאורך השנה האחרונה. זו בושה גדולה שמשרד ממשלתי שאמור לשרת את האזרחים בוחר להתעלם מהרשות המפקחת עליו. לא סתם גם קבע מבקר המדינה כי מבין כל משרדי הממשלה, משרד התחבורה מגיע למקום הראשון במספר תלונות הציבור עליו. אבירת הדמוקרטיה דורסת את הדמוקרטיה באמצעות גלגלי האוטובוס והנהג שאיננו".