הענק האמריקני עושה שרירים

- "אתה מכיר את המסלול?" שאל אותי המדריך שלצידי.
- "בוודאי!" עניתי בביטחון סופר מופרז של מי שרק עלה על המסלול עכשיו.
- "אז תן בראש."

לא הייתי צריך יותר מזה כדי לצאת מהמקום בענן אבק, בועט בחצץ שבקושי מצליח לפנות מקום לארבעת הצמיגים השמנים. מצמוץ קל וחצינו הרבה מעבר למה שנראה הולם לסיטואציה בנסיעת שטח. בכל זאת, 1,000 כ"ס יש בהאמר החדש והחשמלי. כן, קראתם נכון, גם האמר, וגם חשמלי. לגמרי חשמלי. 3 מנועים חשמליים אחראיים להזיז את התפלץ ששוקל 4.1 טון, והם מזיזים אותו מהר. מאוד מהר. מהר כמו 3 שניות מעמידה ל-60 מייל(96 קמ"ש).

השם האמר בעיקר מזוהה עם זולל דלק ענק וגמלוני שנראה במיטבו בנוף מדבריות עירק או כששוורצנגר משמש לו כתפאורה. אבל מה שנראה טוב על פסגת דיונה, לא תמיד ניתן לתרגם למזומנים. בהתחלה ההאמר היה להיט, הלקוחות התנפלו אבל אז הגיע המשבר של 2008, המודעות לפגיעה הרעה של רכבי השטח הענקיים שבסוף רק נוסעים בערים והאמר הפך למייצג של כל מה שהיה רע בתעשיית הרכב של אז. בתהליך ההבראה שלה GM התייאשה מלשווק את האמר, ופשוט סגרה את המותג. כמעט כמו כל דבר בארה"ב, קהל האוהדים המשיך להיערם ומידי פעם הובזקו מיני טיזרים שרמזו על החזרת גוליית לחיים (הכוונה להאמר, שוורצנגר עדיין איתנו). אז הנה, זה קרה. אבל במתכונת שונה וחשמלית לחלוטין שאמורה לקסום לכולם. גם לאלה שאהבו אותו בעבר וקיבלו בדגם החדש הרבה יותר (עיצוב, אבזור, יכולות שטח וניהוג), וגם לאלה שבעבר סלדו ממנו כי העניק את הרושם של תחנת פחם מזהמת - וכעת איבדו את הסיבה העיקרית לעוינות. ובהקשר של שוורצנגר, מעניין שהוא עם הזמן עשה דרך הפוכה - תחילה פרץ לתודעה כסייבורג חשמלי, ואח"כ התגלה כמעשן סיגרים מזהם-סדרתי. אבל זה כבר פותח סיפור לפעם אחרת.

אז הוא גדול, מאוד. מרשים מאוד ומשלב באופן אלגנטי אלמנטים מהמורשת, כמו הגריל הבוטה ומיגון הגחון. טיפוס לקבינה יפרוס לפנינו את המשך המראה, בהגשה מודרנית להפליא. עם לוח מחוונים דיגיטלי (12.3 אינץ') ומסך מולטימדיה ששולט כמעט בכל מערכת בגודל 13.4 אינץ'. המראה, החומרים, האפשרויות, כולן משדרות שטח, ובהתאם לכך גם האבזור כמו שלל נעילות (אחורית אלקטרונית ומכאנית מלפנים), מתלי אוויר נפרדים בכל פינה שמרימים את מרווח הגחון עד ל-40 ס"מ לנסיעת שטח מאתגרת ומחזירים למרווח של 20 ס"מ כשעולים מחדש על הכביש, ולא פחות מ-18 מצלמות שמדווחות על המתרחש בכל נקודה אפשרית.

אחד הפיצ'רים המעניינים הוא 'הליכת הסרטן' (Crab Walk) הייחודית שמתאפשרת בזכות היגוי לארבעת הגלגלים. לרוב בהיגוי שכזה, הגלגלים האחוריים מסתובבים בניגוד לקדמיים כדי להקטין את רדיוס הסיבוב בתנועה עירונית. זה קיים גם כאן, בכל זאת אנחנו מדברים על ג'מוס בממדים של סילברדו. אבל בלחיצת כפתור, אפשר שהגלגלים האחוריים יסתובבו עם הקדמיים. את זה אין לאף אחד (בינתיים), וכך אפשר לנסוע באלכסון. ההרגשה מוזרה, ויתכן שהפיצ'ר יהיה יעיל במעבר בולדר סורר שתקוע באזור שכוח-אל בלב יוטה, אבל גם אנשי GM מודעים לכך שזה בעיקר גימיק נחמד. כמו ההדמיה על מסך המולטימדיה כשעוברים למצב גרירה, ואז נראה האמר גורר מעבורת חלל. אין כמו מעט הומור עצמי כדי להקליל את האווירה.

ואם כבר מדברים על אווירה פתוחה, אז הגג עצמו פריק, בסגנון שנראה אצל הבערך-מתחרים: ג'יפ רנגלר ופורד ברונקו. את החלקים אפשר לאחסן בתא אין-מנוע שמלפנים במסילות ייעודיות (ויש גם כיסוי מיוחד בתוספת תשלום). בכך GM פתרה בעיית אחסון, וגם תקעה למתחרים אצבע בעין שספגו לא מעט ביקורת על אחסן הפריטים הפריקים (קיים חלקית בברונקו ובכלל לא ברנגלר).

הנהיגה בהאמר היתה קצרה מאוד, כ-15 ק"מ, שנעשו בשטח בלבד, בעיקר על כורכר ועם מדריך צמוד, שלמזלי היה מתירני למדי. זו לא ממש נהיגת התרשמות, ובקושי טעימה. אז לא אוכל לדווח כאן על איכויות נסיעה, יכולות כביש, נימוסי שטח, או טווח חשמלי, ומה שאוכל לומר שעם כל כך הרבה כוח פשוט תענוג להאיץ את הבהמה הזו. בכל זאת 1,000 כ"ס ו-1,500 קג"מ - אם כי נתון הקג"מ המופרך מטעה, כי ב-GM מדברים על מומנט בגלגל לאחר מכפלה של יחס ההעברה, ולא על מומנט מהמנועים. אבל עזבו אתכם מספרים, דריכה ברוטאלית, גורמת לאף להתרומם כאילו הרכב משוגר מחוץ לאטמוספירה, וגם במהירות שבילים גבוהה, נשמר השקט בתא הנוסעים, והנוחות מעולה. קל גם להוציא את הרכב להחלקה וירטואוזית, וגם להחזיר אותו באלגנטיות למסלול. ואם חשבתם שבהאמר ויתרו על סאונד מנוע, אז תחשבו שוב. בחסות מערכת משובחת של חברת בוז', טון הצליל פשוט מושלם: שילוב של מנוע בנזין בשרני עם מנוע חשמלי מלאכותי בתרכובת חללית. נהדר!

המחיר יקר מאוד ובארה"ב נע בסביבות 120,000 דולר. יקר יותר מפורשה טאייקן 4S שבישראל עולה כיום 875,000 שקלים וצפויה להתייקר, כמו יתר הדגמים החשמליים, בינואר 2023 בשל שינוי חישוב שיטת המס. בשנה הבאה יצטרפו גרסאות נוספות חלשות וזולות יותר, וגם תצורת SUV. המחיר עדיין יהיה יקר, סביבות 85,000 דולר. אצלנו בשנה הבאה.

אחרי שירדתי מהאוכף של ההאמר, התיישבתי על הכורסה של קאדילק ליריק. רכב פנאי חשמלי חדש בממדים של אודי E-טרון. אני פחות התחברתי לעיצוב החיצוני שמזוויות מסוימות נראה מרשים ומאחרות מעט כבד. אבל שימו את זה בצד ורפרפו לרגע בין התמונות של ליריק לאלה של האמר. שונים לחלוטין, נכון? אז זהו, מתחת לעור הם חולקים בסיס משותף. זהי פלטפורמה חשמלית מודולרית חדשה שנקראת 'אלטיום' (כינוי שבתחילת הדרך שימש רק את טכנולוגיית הסוללות של GM). החידוש כאן הוא במארז הקומפקטי וביכולת לארוז את הפנלים בתוך הסוללות אנכית (עבור דגמי פנאי) או אופקית (עבור דגמי ספורט, אולי קמארו עתידי).

לטענת GM הטכנולוגיה שלהם מאפשרת טעינה סופר מהירה עם תוספת טווח מהותית. 10 דקות שוות לתוספת של 160 ק"מ בהאמר ו-120 ק"מ בליריק. בכל הנוגע לסוללות, ההבדל בין ליריק להאמר הוא רק הכמות: בליריק יש 12 מארזים, ואילו בהאמר (ובסילברדו החשמלי העתידי), 2 מארזים של 12 שמונחים אחד על גבי השני. יותר מארזים שווים לטווח גדול יותר, אם כי ההאמר כבד משמעותית, כמעט כפול, כך שהטווח החשמלי בהאמר עומד על מעל 550 ק"מ וזה של ליריק על 500 ק"מ.

שוב תנאי השקה של עשרות ק"מ בודדים, על מסלול הניסוי הסגור של GM בדטרויט, לא באמת מאפשרים מבחן אמיתי. ועל אף שהמסלול כלל סוגי אספלט שונים, איזור מווברץ (לבדיקת עמידות חומרים והרכבה) וגם כמה עיקולים חביבים, גם כאן מדובר בהתרשמות בסיסית בלבד.

סגירת הדלת השתיקה באחת את ההמולה של עשרות רכבי הדגמה שמרוכזים במתחם מצומצם. יציאה לדרך והדבר הראשון שתופס אותך זה כמה שקט. גם על האספלט המחוספס יותר, וגם עם חישוקי 22 אינץ' מופרכים, בקאדילק הצליחו להשאיר את הבחוץ בחוץ. הדבר המרשים השני היא נוחות הנסיעה. גם על קטע הכביש המווברץ, שיכול לשחרר סתימות שיניים, ליריק מצליח לפלס את הגבשושיות ולהציע נוחות מרשימה. מגע של ריחוף, שמתיישב נהדר עם המושבים הכורסתיים. אבל ככל שעלתה המהירות לאזור בלתי הגיוני, גם נחשף את מה שחסר: ריסון. פתאום קטע גלי בכביש, בלבל את המתלים שהמשיכו בתנועה מעלה-מטה, גם אחרי שהמקטע חלף.

חלל האירוח של ליריק פשוט ענק. לא שזה מפתיע כשבסיס הגלגלים הוא 309 ס"מ - חתימת חניה גדולה מזו של שברולט טראוורס. מול עיני הנהג, וכל העולם, פרוס מסך ענק בגודל 33 אינץ' שאחראי על כל חווית הנהיגה והבידור. כמקובל כיום אין הרבה כפתורים ובין אלה שנמצאים יש שמאתגרים את הרגלי ההיגיון. למשל, כיוון המושבים הקדמיים נעשה חשמלית מפקדים שעל הדלת. סה"כ נוח והגיוני. אבל האם גם מנגנון הקירור של המושבים צריך להיות שם? גם אחרי שחזרתי לארץ, כתבתי את שאתם קוראים כאן טרם גיבשתי על כך דעה מוצקה. גם התרגלנו לכך שכל העולם נכנס לתוך המסך, אבל עשו טובה ושחררו כמה קיצורי דרך, כמו למשל בחירת מצבי הנהיגה. מצד שני יש הברקות כמו בלימה לינארית באמצעות משיכת ידית מאחורי גלגל ההגה, ולא רק מעבר בין דרגות שונות של בלימה.

עם מנוע חשמלי אחורי שמנפק 340 כ"ס, לא חסר כוח והתנועה הראשונית מאוד זריזה. תחושת השאיבה מתמתנת ככל שעולה המהירות, למרות שהיא עדיין מאוד מהירה. מי שרוצה יותר, אז בשנה הבאה תצטרף גרסת הנעה כפולה עם 500 כ"ס.

המחיר עומד על מעל 60,000 דולר, שמתורגמים בארץ לכ-350,000 שקלים. דגמים ראשונים כבר נמצאים בישראל בהליכי תקינה ולקראת שיווק מתוכנן עוד השנה.

זוכרים את שברולט בולט שהוצגה ב-2016 והייתה גם אמורה להגיע אלינו? אז משנה שעברה יש לה אח מוגבה, שנקרא בולט EUV. שני האחים חולקים את אותה פלטפורמה חשמלית (ששונה מפלטפורמת 'אלטיום' המוזכרת כאן למעלה), את יחידת הכוח, מרבית המכלולים, את עיצוב תא הנוסעים... בקיצור הכל מלבד הממדים. אלה של בולט EUV מנופחים לכל כיוון, כדי לתת לו מראה של פנאי. משהו בסגנון ובממדים של קיה נירו.

המרחב הפנימי גדול ויספק כל צורך משפחתי והמראה שיגרתי למדי על אף המסכים המעולים והזריזים לתפעול. גם החומרים הם פחות או יותר מה שנמצא בקבוצה, איכותיים בחלק העליון של הדשבורד ופשוטים בחלק התחתון של הקונסולה ובדלתות. זה רכב שאמור להיות מיינסטרים, וככזה הוא מחזיק את הקלפים הנכונים ביד.

על התזוזה אחראי מנוע חשמלי קדמי שמנפק 200 כ"ס ששוב, דומה למה שמוצע בקבוצה וזו גם התוצאה בפועל. על המרחק אמונה סוללת 65 קוט"ש שמבטיחה טווח של 397 ק"מ. גם הם עומדים ב"תקן המשפחתית החשמלית". נוחות הנסיעה טובה בזכות כיול בסיסי רך שבולע שיבושים טורדניים, ואולי גם בגלל שהכוח סביר, והמשקל יחסית הגיוני, הריסון מוצלח מזה של ליריק.

לצד כל זה יצא לי להתנסות פעם נוספת ביכולות ה'סופר קרוז' - הטייס האוטומטי של GM שמאפשר נהיגה ללא ידיים בכבישים מהירים ממופים. כרגע רק בצפון אמריקה. זו מערכת שעובדת נהדר, שאף השתפרה מהפעם הקודם בה התנסיתי בה (ב-2018), כשכעת היא גם מציעה מעבר נתיב אוטומטי. ללא ספק זו אחת המערכות היותר מוצלחות בתעשייה.

הטעימה הקטנה, בטקסט הארוך שכתוב כאן, הייתה חלק מאירוע רב דגמים ועוד יותר מידע עתידי שערכה GM. כאן סיפרתי רק על 3 וחצי דגמים, אבל האירוע כלל חופן של דגמים חדשים ומחודשים כמו מתיחת הפנים של הסילברדו, קורבט Z06, את ה-GMC סיירה AT4X, קאדילק אסקלייד V, גרסאות בלאקווינג של CT4 ו-CT5 ועוד.

שתי מטרות היו לאירוע. האחת, להראות לעולם שעל אף שהקורונה שיבשה תוכניות, הענק האמריקני רק כופף מעט את הראש כדי לתת לווירוס הקטנטן לחלוף מעליו. להוכיח שההפוגה נוצלה היטב לתכנון השלב הבא, שכבר נמצא מעבר לפינה.

המטרה השנייה הייתה ממוקדת שוק ישראלי. כבר שנים שאנחנו זוכים רק לטפטוף של דגמי GM. הפעם מבטיחים אנשי היבואנית - הסיפור אחר, ויש להם רוח גבית מצמרת הקונצרן על כמעט כל מה שאפשר כולל האמר, כולל גרסאות GMC, מהדורות 'דנלי' ועוד. אם להתבסס על היחס החם שקיבלנו שם, נראה ששלל דגמים, גרסאות וגם מותגים חדשים-וותיקים, הולכים לעשות דרכם לישראל. אנחנו רק נרוויח מההיצע.