בשנת 1964 יצר ברוס מאיירס את אחד מכלי הרכב המזוהים ביותר עם תרבות החופים של קליפורניה, כאשר החליף את מרכב החיפושית של פולקסווגן בגוף פיברגלאס מדליק, צייד אותה בצמיגי בלון ושיגר אותה לדיונות של חופי האוקיינוס. הבסיס הצנוע לא היה מכשול בדרכה להפוך לאגדה, והעובדה שהיא הצליחה לא רע בכלל במירוצי שטח תובעניים, היותה זולה ופשוטה מאוד לאחזקה והייתה הצמודה של שחקן הקולנוע סטיב מקווין - ההגדרה המוחלטת לקוליות - בטח עזרו לא מעט.
כעת, 58 שנים אחרי הצגתה המקורית, ושנה אחרי שנפטר בגיל 94 החברה שהקים מחזירה את הבאגי עם שמירה על ההופעה החיצונית הייחודית שלה, אבל עם מהפך אדיר בכל מה שקשור להנעה שלה. מנוע בוקסר רועש חלוש OUT, מנוע חשמלי שקט וחזק IN.
כיום עומד בראש החבר פרימן תומאס, מעצב רכב שבסיבוב הקודם שלו בקונצרן פולקסווגן היה אחראי על שתי מכוניות שגם הן שמו את העיצוב גבוה בסדרי העדיפויות אודי TT והחיפושית החדשה.
העיצוב החיצוני שומר על אותו מראה מוכר ומזוהה מיד של הבאגי המקורית, עם מרכב שעשוי חתיכה אחת, זוג פנסים עגולים המזדקרים מהחרטון וגלגלים שמנמנים חשופים לחלוטין, אפילו עם טבור הגלגלים במראה הכיסויים הקלאסיים.
בניגוד לרצפת החיפושית בה נעשה שימוש במקור, כאן יש שלדת אלומיניום שגם היא כמו הגוף בנויה מחלק אחד מרכזי. כמו במקור ההנעה נעשית לגלגלים האחוריים על ידי שני מנועים שנמצאים מאחור, רק שהפעם הם חשמליים ומייצרים 202 כ"ס ו-33.1 קג"מ. את הכוח הם שואבים משתי סוללות שיוצעו, הראשונה בקיבולת של 20 קוט"ש שתספק 241 ק"מ של טווח מוצהר והשנייה עם 40 קוט"ש שתציע 483 ק"מ של טווח מוצהר. הסוד למספרים האלו הוא כמובן משקל עצמי זעום של 680 ק"ג לגרסה עם הסוללה הקטנה יותר ו-748 ק"ג לזו עם סוללת ה-40 קוט"ש. התאוצה הרשמית של היצרנית היא 4.5 שניות ל-100 קמ"ש ומתייחסת לדגם הכבד יותר.
השיווק של המאנקס 2.0, כך היא מכונה, גם הוא ייעשה בצורה לא שגרתית. במהלך שנת הדגם הראשונה, 2023 מתכוונת החברה לבנות רק 50 יחידות, כאשר הלקוחות שיקבלו אותה גם ייקחו חלק בפיתוח ובאפיון הסופי של המכונית. ייצור סדרתי רשמי יתחיל ב-2024, לקראתו גם יפורסם המחיר הרשמי של הגרסאות. ואם אתם מאוד בעניין, החברה כבר מקבלת הזמנות עם מקדמה של 500 דולר.