תחבורה ציבורית היא המפתח המרכזי ליצירת חלופה ראויה גם אם חלקית לרכב הפרטי, היא אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים ביותר לפריפריה, למוביליות חברתית, לאפשרות של אנשים ממעגלים כלכליים שונים לקבל שוויון הזדמנויות בתעסוקה, לצמצום זיהום אוויר, הפחתת תאונות דרכים, נגישות והרשימה ארוכה מאוד. אבל בשיח על תחבורה ציבורית והמקום שלה בחברה קל מאוד להתבלבל ולהתעלם מהמגבלות הטבעיים של סוג כזה של תחבורה. מעבר לכך, חוסר התמיכה של גורמי המקצוע, מפעילות התחבורה הציבורית, ההיבטים התפעוליים של מהלך כזה אל מול היקף השימוש בפועל וגם היבטים כמו התפיסה כאילו תחבורה ציבורית בשבת היא ורק היא כל מה שמפריד בין הישראלים לאפשרות להיפטר מהמכונית הפרטית שלהם היא במקרה הטוב טעות.
ונתחיל מהבסיס, מצופה שכל החלטה במדינה מסודרת ומתוקנת תיעשה בהובלת הדרג המקצועי בתחום. ככל שהדברים אמורים בתחבורה ציבורית, במשרד התחבורה פועלת הרשות הארצית לתחבורה ציבורית - להלן הדרג המקצועי. פנינו אליהם עם שאלה פשוטה "האם הרשות התבקשה, או הכינה נייר עמדה בנושא הפעלת תחבורה ציבורית בשבת?" זו נותרה באוויר - אין קול ואין עונה - אולי בעיקר כי אין מסמך כזה. למה? כנראה בגלל שגם הם יודעים שההיתכנות הכלכלית והאופרציה התפעולית של תחבורה ציבורית בשבת פשוט אינה כדאית. למה הם לא אומרים את זה? אפשר רק להניח שמונה לה מנהל אך לפני פחות מחודש לא ממש ממהרת להציג עמדה שמנוגדת לזו של השרה.
ברמת השטח, את התחבורה הציבורית בשבת, לו הייתה מופעלת היו צריכות לבצע מפעילות התחבורה הציבורית. אותן מפעילות תחבורה ציבורית שלא מצליחות לספק שירות ראוי כבר היום. ובמשרד התחבורה יודעים את זה. סקר בקרה של החציון הראשון לשנת 2022 העלה תוצאה ברורה ממוצע הציון הארצי של המפעילות ירד מ-81.3% בחציון הראשון של 2021 ל-78.63% בחציון הראשון של 2022. זווית אחת שבה מתורגמים האחוזים למספרים היא שיעור "אי הביצוע" במילים אחרות - נסיעות שלא יצאו לפועל - 251,059 כאלו נספרו במחצית הראשונה של 2022 - רבע מיליון נסיעות שלא בוצעו, תנו למספר הזה לחלחל, רבע מיליון נסיעות כפול מספר הנוסעים בהן שלא יצאו ולא הגיעו ליעדן וזה רק בחצי שנה. המפעילות מצידן טוענות שהסיבה היא מחסור בנהגים. אנחנו עוד נחזור לזה.
ומה לגבי המפעילות עצמן? ובכן, במפתיע או שלא, אותן אף אחד לא שואל. אפשר לומר שבצדק - את המדיניות קובע משרד התחבורה והן אלו שצריכות ליישם את המדיניות הזו כשירות לציבור. אלא שיש בעיה, המפעילות האלו פועלות תחת חוזים ומכרזים אותם הוציא משרד התחבורה, מכרזים שיכללו שינוי בהפעלת הקווים ויכללו גם תחבורה ציבורית בשבת לא נעשים בתוך מספר שבועות או אפילו חודשים. מצד שני, שיטת המכרזים הזו, שבה 15 חברות מתחרות על הפעלת אשכולות התחבורה הציבורית שמות אותן במצב בו אין מפעילה שמוכנה להתבטא בקול רם כנגד משרד התחבורה. גורמים ששוחחו עם וואלה שלא לציטוט אמרו שהן מתקשות למתוח ביקורת על הפעלת התחבורה הציבורית בשבת בשל הצורך לרצות את ראשי הערים המעוניינים בתחבורה ציבורית בשבת והן תלויות ביחסים הטובים עימם וכמובן את משרד התחבורה. הן גם מכירות היטב את הבעיה הנוספת והקשה עמה מתמודדת מערכת התחבורה הציבורית בישראל - המחסור האקוטי בנהגים והקושי לשמר את אלו שישנם.
וכולם צריכים לחשוש מהפתרון האפשרי לפלונטר הזה - פנייה לסקטור הפרטי לקבלני משנה שיפעילו את הקווים - כפי שניסו לפתור את בעיית המחסור בנהגים. לדברי אחד הגורמים, הדבר יהפוך את התחבורה הציבורית לשוק שחור, שבו אין שום אפשרות לדעת מי הנהגים שעובדים בשירות הקבלנים האלו.
אגב נהגים, בראש המשרד נמצאת יו"ר מפלגת העבודה, זו שבאופן היסטורי מתייצבת לצד הפועלים, דווקא כאן לא נרשמה כל התייחסות למי שאמורים לשבת מאחורי ההגה של אותם אוטובוסים שיסעו בשבת. הנהגים שכבר היום עובדים הרבה מעבר לממוצע במשק יצטרכו לוותר על יום המנוחה השבועי הכללי במדינה כדי להמשיך לנהוג ולעבוד. יום מנוחה אחר לבחירתם בשבוע? וודאי שיוכלו להציע להם כזה. אלא שזהו רעיון שנוסה גם בגרועות בתקופות השלטון הקומוניסטי, זה שיום המנוחה הזה לא חופף את חופשת הילדים מבית הספר, את הטיול המשפחתי, המפגשים החברתיים - האם הזכות לנסוע באוטובוס ביום שבת בצהריים חשובה יותר? אולי, אבל זה מעולם לא עלה אפילו לדיון.
"הקריאה לתחבורה ציבורית בשבת, נאמרת רק ע"י מי שלא מכירים את המצוקה שבה שרוי ענף התחבורה הציבורית. כשחסרים קרוב ל-5,000 נהגים ונהגות בימי השבוע, מהיכן יצמחו הנהגים לסופי השבוע?" אומרת תמר אוחנה ראש ענף התחבורה בכוח לעובדים. "חשוב להבין כי בשל מצוקת הנהגים, כבר עכשיו עובדים נהגים בממוצעי 240 שעות בחודש (!). רבים מגעים גם ל-280 שעות. את שעות הללו נוטלים נהגים גם בשל השכר הנמוך, אך גם משום שמעסיקיהם מחייבים אותם לנהוג - בהעדר נהגים. אם אכן ידרשו נהגים למתוח את השמיכה עוד יותר, ולנהוג בסופ"ש, תוך תשלום מחיר אישי ומשפחתי כבד, היקף העזיבה של הענף רק ילך ויעמיק. כבר כיום יש 70,000 בעלי רשיון אוטובוסים המסרבים לממש את הרשיון בתנאים הקיימים. חשש נוסף הוא שאם תחויבנה החברות להפעיל קווים בשבת, הן תמצאנה פתרונות מאולתרים, דוגמת העסקת נהגים זמניים בעלות נמוכה, עובדה שתפגע ברמות השכר הנהוגות בענף, אך גם תסכן את הציבור בשל שימוש בנהגים לא מקצועיים. נמשיך ונאבק על תנאי ההעסקה של הנהגים, כי לא ניתן לשפר את התחבורה הציבורית, ללא נהגים. וללא תנאים ראויים לא יהיו נהגים ונהגות" .
לנהגים ולנהגות יש להוסיף את מעטפת העובדים הנדרשים להפעלת התחבורה הציבורית. מודיעין, סדרנים, מאבטחים, אנשי תחזוקה, ניקיון, מנהלי תחנות, לוגיסטיקה - בהרצת המכפלות הארציות ועוד לפני שהכנסנו לתמונה את הרכבת - ניתן להטיל ספק אם כמות המשתמשים בפועל בתחבורה הציבורית בשבת תעלה על מספר האנשים שיידרשו כדי להפעיל אותה.
אחד הטיעונים בהם עושים שימוש המצדדים בתחבורה ציבורית בשבת הוא שהיא-היא מה שמפריד בין רבבות ישראלים שישמחו לוותר על המכונית הפרטית שלהם לו היה נמצא להם פתרון תחבורה ציבורית בשבת. ובכן, לא מדובר בטיעון תלוש לגמרי. כלומר, הוא תלוש אבל לא לגמרי. לטענתם, ברגע שאין תחבורה ציבורית בסופי שבוע, אנשים נאלצים להחזיק מכונית (או מכונית שנייה) ובה לעשות שימוש בסופי שבוע ומכיוון שברשותם מכונית, הם מעדיפים לעשות בה שימוש גם באמצע השבוע ולא בתחבורה ציבורית.
מנגד, לתפיסה הזו יש גם מציאות שסותרת אותה. שכן גם במדינות מפותחות מבחינת תחבורה ציבורית אליהן אנו נושאים עיניים בהן פועלת התחבורה הציבורית לאורך כל ימות השבוע, אנשים שזקוקים למכונית פרטית בסופי שבוע מחזיקים באחת, ולא עושים בה שימוש באמצע השבוע. מכיוון שתחבורה ציבורית אינה חלופה מלאה למכונית, אלא אמצעי הסעת המונים שכמו כל שירות המוני אינו מספק פתרון כולל, אלא מאפשר חלופה ראויה תוך פשרה ברוב הזמן לרוב האנשים. פשרה שלא תמיד ניתן לעשות בסופי שבוע.
איתן שיוצא לרכיבות אופניים עם חברים בשבת בבוקר לא יוותר על המכונית מכיוון שתחבורה ציבורית לא מאפשרת לו את זה. גם משפחת רביב, לוי או הרשקוביץ מרעננה שלא תעמיס את שלושת הילדים שלה, הצידנית, העגלה המתקפלת והתיקים לקו 821 מרעננה ותחליף אותו ל-412 בעפולה כדי לנסוע לסחנה בשבת בבוקר. אנשים שמתכננים נסיעה משותפת, בעלת מספר עצירות, או כזו שלא תלויה בלוח זמנים מוכתב מראש, ההורים שמבקרים את הילד בבה"ד 1 במצפה רמון לא יעשו את זה ולא עשרות אלפי משפחות מטיילות בישראל שרוצות להגיע לשמורות הטבע והגנים הלאומיים.
ושיהיה ברור, תחבורה ציבורית בשבת היא צורך נכון ואמיתי - גם למי שלא מחזיקים מכונית פרטית יש לאפשר את הזכות לטייל, להגיע ולנוע בישראל. היעדר תחבורה ציבורית בשבת עושה עוול נוראי לקבוצות האוכלוסייה האלו - הבת שרוצה לנצל את היום החופשי שלה לסעוד את הוריה בבית החולים, הצעירים שיעדיפו לצאת לבלות מבלי להשאיר נהג תורן, לאלו שאינם בעלי רישיון נהיגה או שאינם מחזיקים ברשותם רכב, החייל שיוכל לבקר את החברה בשעות המועטות של חופשת סוף השבוע - כל אלו ורבים אחרים ראויים לפתרון. מדינה המתכחשת לצרכי התחבורה של החלקים החלשים בה, לא הפריבילגיים היא אטומה ואכזרית. הסטטוס קוו המקודש של שמירת השבת במרחב הציבורי משתנה יחד עם הצרכים המגוונים של החברה בישראל, ואינו יכול לבוא על חשבון ציבור הולך וגדל.
תחבורה ציבורית בשבת יכולה לפעול, סליחה, חייבת לפעול, אולם האופן בו נצבע המהלך הזה אינו משרת או מקדם פתרון לאלו הזקוקים לו מתוך ניתוח של הצרכים שלהם, האמצעים המתאימים לכך והכלים העומדים לרשות המדינה כדי ליישם את זה. הוא משרת כרגע צורך פוליטי ועשוי לקחת את המאבק הצודק לשינוי הסטטוס קוו למקום המחלוקת הפוליטית-חברתית.
במשך כשנה של כהונה מלאת עשייה בתחום התחבורה הציבורית, עבדה שרת התחבורה על "להפוך את הפרמידה" לשים את התחבורה הציבורית במרכז ואת המכונית הפרטית לדחוק לשוליים - זהו מהלך אמיץ, מרחיק ראות ויוצא דופן באומץ הנדרש משרת תחבורה. מכיוון שמדוברה במדינה שבמשך שנים קידשה את המכונית הפרטית, סללה כבישים, בנתה שכונות שמתנכרות להולכי הרגל והמאיסה את התחבורה הציבורית על משתמשיה.
אבל העובדה שהאזכורים החוזרים ונשנים של האפשרות ליצירת תחבורה ציבורית בשבת בד בבד עם ההבנה שאנו הולכים לבחירות, מבהירה שהשירות היחיד שההצהרות האלו יביאו זה להביא אנשים לקלפי, לא למחוז חפצם בשבת. הצגת עבודת מטה מסודרת ומקצועית, בירור הסוגייה מול הגורמים שצריכים לתפעל את המערכת הזו, ניתוח הצרכים ברמת משתמש הקצה וקצת יותר מהלכים קטנים ומשני מציאות כמו הרחבת "נעים בסופ"ש" ומיזמים דומים יתרמו להנעת השינוי הרבה יותר מפרסום עצומות ופוסטים.