מחסור שבבים, קשיי אספקה, ייקור חומרי הגלם, כל אלו מעצבים את תעשיית הרכב בשנתיים האחרונות ועוד ימשיכו ללוות אותה בטווח הזמן הנראה לעין. אבל דבר אחד משתנה כל הזמן - המחיר של המכונית החדשה שלכם שממשיך לזחול כלפי מעלה - תמיד כלפי מעלה. ואם אתם מתנחמים בכך שלפחות תמורת הסכום הנכבד אתם יכולים להיות בטוחים שקיבלתם מכונית חדשה ללא כל נזקים ופגיעות - טוב, תחשבו שוב.
על פי הנתונים של נמל אשדוד, האחראי לכמחצית ממספר המכוניות שנכנסות לישראל, כ-150 אלף מכוניות בשנה, נרשמת עלות הוצאות על נזק לכלי רכב ביבוא בשיעור של כמעט 6 מיליון שקלים בשנה. ואלו, רק הנזקים הישירים לכלי הרכב, כלומר, לפני ההוצאות העקיפות שהם גוררים כמו עלות שמאים, שינוע עורכי דין ועוד. ההערכות העולמיות מדברות על כך שמהרגע שהמכוניות יוצאות את שערי המפעל עד המסירה ללקוח ל-7-10% מכלי הרכב נגרם נזק בשיעור כלשהו. במכפלות כלי הרכב והסכומים בהם מדובר אנחנו נוגעים במספרים אסטרונומיים.
איך זה שאתם לא שומעים על זה ברוב הפעמים? ובכן החוק הישראל פוטר את יבואן הרכב מחובת דיווח ללקוח על כל החלפה של חלק כל עוד זה אינו דורש התאמה, עיבוד או צביעה וכזה המוחזק בידי ברגים או תופסנים. הוא לא מחויב לדווח על שריטה כל עוד זו אינה מתמשכת לחלק סמוך ושאינה בגג. תיקון שלה, כל עוד יאושר על ידי המנהל המקצועי פוטר מדיווח ללקוח. כמו גם תיקון שריטות בשכבת הצבע והפגוש.
פוטר מחובת דיווח, אבל לא מחובת תיעוד, כך שבמקרה בו דורש הלקוח תיעוד נזקים שנגרמו לרכב (אם יש לו בסיס לחשוב שהיו כאלו) חייב היבואן למסור את התיעוד שבידו. אגב, גם במקרה שבו הלקוח חושד כי התיקון נעשה עוד בחו"ל מחויב היבואן לפנות בכתב ליצרן על מנת לבדוק את הדברים.
למעט במקרים כמו אלו בפסקה הראשונה, מחויב היבואן לדווח ללקוח על הנזק, וללקוח ישנה הזכות לסרב לקבל את המכונית באם הנזק גרם לירידת ערך של 3.5% ומעלה או אם נקבעה לו ירידת ערך של 6% ומעלה בשל צביעה שלו.
וכאב הראש הזה הוא לא רק בצד של הלקוחות אלא גם עבור הנמלים שמהווים נקודת מעבר הכרחית של המכוניות. מחלוקות באשר לנזקים למכוניות שנגרמים בשל רשלנות הנמל, עובדיו או שהתרחשו עוד לפני ההגעה של המכוניות או לאחר שנמסרו למתחמי האחסון של היבואנים ("בונדד") עשויות להסתכם בסכומים של מיליוני שקלים בשנה, שגם במונחי עולם הרכב ונמל אשדוד הם לא בדיוק כסף קטן ובכל מקרה סכומים שאלו ואלו ישמחו להשאיר בכיס שלהם ולא להוציא.
הפתרון של נמל אשדוד לסוגייה הזו מגיע בדמות הצבת 4 קפסולות של חברת spin frame שמאפשרות סריקות ברזולוציה גבוהה ובמהירות של המכונית שחולפות דרך המכולה ובה מותקנים סורקים, המסוגלים לאתר פגיעות צבע, פח ועוד בתוך סריקה בת שניות ספורות בלבד. זהו שימוש שכבר נעשה בידי חברות השכרה (אוויס, סיקסט), יבואניות רכב (צ'מפיון מוטורוס, כלמוביל) ויצרניות רכב (סיאט וג'נרל מוטורס). המכונות שמוצבות ממש בסמוך לנקודת הפריקה של המכוניות מאוניות הגלנוע שמביאות אותן לנמל, באופן הזה ניתן לקבוע ברמת סבירות וכן ודאות מוחלטת באיזה שלב של ההגעה שלה נפגעה המכונית ועל סמך זה להכריע מי אחראי לפצות על הנזק. במקרים כמו אתרי פריקה גדולים כמו נמל אשדוד, ליכולת של המערכת לסרוק את המכונית תוך כדי נסיעה יש משמעות קריטית בשל הצורך שלא לעכב את פריקת המכוניות. ההסכם בין ספין פריים לבין הנמל יעמוד על 5 שנים בשלב זה ועלותו נאמדת בכמיליון דולר לתקופת השימוש במכולות הזיהוי.
spin frame אינה היחידה שמשחקת במגרש של הסריקות החכמות, חברת הסטארט אפ הישראלית Uveye שפעילה בתחום מזה מספר שנים וכבר חתמה על חוזי שימוש בסורקיה עם טויוטה, וולוו וג'נרל מוטורס מציעה אף היא את הטכנולוגיה של סורקים בשילוב בינה מלאכותית כדי לאתר פגמים ונזקים במרכב המכונית.
עכשיו רק חסרה הטכנולוגיה שתדמה את השכן שדופק על הפח כדי לקבוע את טיב המכונית.