לא משנה אם זה קטנוע שחוט בכמה אלפי שקלים או אופנוע כבד חדש ויוקרתי - גנבי הרכב הדו גלגלי עושים לבעלי האופנועים והקטנועים חיים קשים עם הקלות הבלתי נסבלת של גניבת כלי הרכב האלו בשלב הראשון, חוסר האונים של המשטרה מול הגנבים בשלב השני וביזיון הדלת המסתובבת של בתי המשפט על הענישה המקלה ומעודדת הפשיעה כלפי גנבי הרכב.
כלים דו גלגליים מטבעם קלים יותר לגניבה מאשר מכוניות. גם אחרי שנעלנו את הגלגלים עם מנעול דיסק ניתן להרים אותם בקלות יחסית, להעמיס לתוך מסחרית סגורה ולהיעלם איתם. בהמשך קל יחסית גם להסתיר אותם ולהקשות על המציאה שלהם בהמשך.
על פי נתוני חברת האיתור פוינטר, גניבות דו גלגלי הגיעו בתשעת החודשים הראשונים של 2022 ל-11% מסך המקרים בהם טיפלה החברה. אולם זו רק פיסה קטנה מהתמונה הגדולה מאוד, שכן רבים מהכלים כלל אינם מבוטחים או בעלי התקן איתור ומניעת גניבה. על פי רפ"ק אסף וישניה ראש מחלק חקירות ביחידת אתג"ר שהיא חלק מלהב 433 במשטרה, זו שאמונה בין השאר על המלחמה בגניבות כלי רכב, בשנים האחרונות חלקם של הכלים הדו גלגליים גדול אפילו יותר ושיעורם מגיע ל-25%, עליה משיעור של כ-15% לפני כעשור. בשלוש השנים האחרונות ישנה עלייה במספר מקרי הגניבות המדווחים, אלו עלו מ-2,400 כלים ב-2020 ל-3,100 בשנת 2021 ועלייה נוספת לכמעט 3,300 כלים בשנת 2022 עד כה, אם כי במשטרה מציינים כי בחודשים האחרונים ניכרת בלימה בעלייה הזו. אנחנו עוד נחזור אליה.
כדי להבין טוב יותר את האיום של גניבת דו גלגלי, כדאי ללכת צעד אחד אחורה ולנסות להבהיר מהן בעצם הסיבות הנפוצות ביותר לגניבת כלים דו גלגליים. סיבה ראשונה היא כמו במכוניות, לצורך סחר בכלי עצמו בשטחי הגדה או פירוק שלו לצורך מכירה כחלפים. במשטרה מעריכים כי אלו אחראיות לכ-80% מהגניבות. סיבה שנייה שמקיפה לפי ההערכות כ-10% מהמקרים היא לצורך שימוש פלילי - אופנועים וקטנועים הם כלי תחבורה מצוינים לפעילות שוד ורצח. קל להסתלק איתם מהמקום במהירות, ללא תלות בתנאי התנועה, מאפשרים הגעה אל ומזירת הפשע עם חבישת קסדה ללא לעורר חשד תוך הסתרת הזהות. בסיום הפעילות מפורקים הכלים מהפלסטיקה וחלקים אחרים עד רמת השלדה וזו מותכת למניעת כל זיהוי של הכלי.
סוג גניבה נוסף שלרוב גם מעורב בהעלמה של הכלי מעבר לקו הירוק היא לצורך בקשת "כופר" מהבעלים כדי לקבל את הכלי בחזרה ואחראי ל-5% מהגניבות. סיבה רביעית היא מה שנקרא בלשון המקצועית "ג'וירייד" והכוונה היא לא לדגם הקטנוע הנפוץ של סאן יאנג באותו שם, אלא נערים או צעירים משועממים שגונבים את הכלי לרכיבה מזדמנת ולרוב יזרקו אותו ברגע שייגמר הדלק או שיישבר. אלו גניבות המאופיינות בעונתיות, בעיקר בחודשי הקיץ ומקיפה כ-5% מהגניבות.
תופעה מרגיזה מאוד שהולכת והופכת לנפוצה בשנתיים האחרונות היא מקרים בהם הגנבים לא גונבים את האופנוע או הקטנוע, אלא רק חלקים מהם, לרוב כאלו שהם גם יקרים מאוד, וגם נוטים להיפגע בתאונות קלות כמו יחידות התאורה החדשות שמכילות פנסי לד יקרים, לוחות מחוונים שהם למעשה מסכי TFT באיכות (ומחיר) גבוה ותוספות כמו מראות או משקפים מיוחדים. הבעיה עם הגניבות האלו היא כפולה, גם העובדה שאם הכלי מבוטח - הרכיבים האלו לרוב יוחרגו מהפוליסה וגם האופן שבו נעשית הגניבה הזו, כמו שמסביר אביעד אברהמי, עיתונאי דו גלגלי וותיק ועורך אתר פול גז: "זו תופעה נוראית, בעיקר לאופנועים פופולריים כמו ימאההmt 09 ו-mt 07 קוואסאקי Z900 קטנועי ג'וירייד שמתרסקים וחווים נזק. בשנתיים האחרונות זה נהיה מכת מדינה, ולמרבה הצער הם עושים את זה כמו חוראנים, שולפים את המסכה באים קאטר וחותכים את צמת החשמל למרות שאתה יכול בקליק לפרק את הצמה. ואז הנזק הוא גם החלק הגנוב וגם צמת חשמל מלאה שזה עוד 6,000 שקלים חוץ מהמסכה".
אז מה אפשר לעשות? התשובה הקצרה היא למרבה הצער - לא הרבה. במצב הנוכחי, עם עלויות ביטוח אסטרונומיות, בלי הרתעה וענישה מקלה - האופנוע שלכם פשוט אטקרטיבי מאוד והסיכוי להיתפס, והמחיר שייגבה מהגנבים הוא נמוך מכדי להרתיע. מצד שני, למי שכן רוצה להפחית את הסיכוי לצאת עם המעיל ולמצוא במקום האופנוע חלל ריק - יש כמה דברים שאפשר לעשות.
"אם אני צריך לתת כללי אצבע" אומר אברהמי "אז זה קודם כל רחוק מהעין רחוק מהלב, אם יש אפשרות לשים אותו במקום נסתר וסגור כמו מחסן אחורי זה מצוין, אם לא וחייבים להשאיר ברחוב - אז לכסות - כמה שפחות יבלוט לעין, כמה שפחות יאספו עליו מודיעין". כאן הוא נוגע בדילמה ארוכת שנים בין שתי אסכולות מניעת גניבות בהיבט של מקום החניה - האם העמדת כלי ברחוב הומה שחושפת אותו לעיניים סקרניות עדיפה על חניה בפינה נסתרת שמצד אחד לא גלויה לכל חורש רע, אבל מצד שני, אם מישהו "מתלבש" על הכלי מאפשרת לו סביבת עבודה שקטה ונוחה.
"אין תשובה חד משמעית יש דעות לכאן ולכאן וכל אחת עם היתרונות והחסרונות שלו הכי עדיף זה כמובן מקום סגור כמו מחסן או משהו כזה, במיוחד אם הוא נעול ואז גם לא רואים, וגם הכלי מאחורי קיר וגם מחסום פיזי". אם אין אפשרות כזו, גם חסימה של האופנוע עם המכונית המשפחתית בחניית הבניין באופן שיקשה מאוד להגיע אליו יכולה להיות פתרון טוב. מכל מקום השתדלו גם "לשבור שגרה" לשנות מיקום חנייה מדי כמה ימים על מנת לא לאפשר לגנבים להיערך מראש ולקטוף את הכלי מהמקום הקבוע שלו.
כאשר עלויות הביטוח גבוהות להחריד לכלים דו גלגליים, הן מפאת הסיכון לתאונה והן מפאת קלות הגניבה שלהם, הפתרון אליו הולכים רוכבים ועליו ממליץ גם אברהמי הוא שלל מערכות האיתור לאופנועים. בפוינטר למשל פיתחו מערכת איתור בשם pointer moto, מערכת ייעודית לדו גלגלי שמספקת התרעות לטלפון הנייד על אירועים חריגים כמו פתיחת סוויץ', שינוי במתח המצבר, חיישן זעזועים, יציאה מתחום מוגדר, התרעת גרירה ועוד. בנוסף מאפשרת המערכת מעקב ואיתור האופנוע באמצעות משדר GPS/GPRS, סלולרי, RF שגם מגבות זו את זו. "המערכות האלו יעילות, הם מצליחים למצוא וגם להחזיר אופנועים".
כלל נוסף אותו מציין אביעד הוא לגבי נעילה של הכלי. "לנעול, תמיד תמיד תמיד לנעול גם אם אתה עולה לרבע שעה לבית. כמו שתמיד התאונות קורות מטר מהבית אז גם הגניבות הרבה פעמים קורות שאתה לא מוכן אליהן. אז גם אתה עולה רבע שעה הביתה - לנעול את הכלי לשים גם מנעול דיסק גם לקשור לחפץ דומם, לעמוד או לעץ או משהו כזה" לגבי סוג המנעול, לא תתפלאו לשמוע, אבל אין חוכמות וההמלצה החד משמעית שלו היא להשתמש במנעולים האיכותיים יותר ולא להתפתות לחסוך ואפילו לשים שני מנעולים או שתי שרשראות. במילים אחרות, להפוך את הכלי שלכם להכי פחות מזמין לגניבה.
אבל גם הוא לא משלה את עצמו, מנעול איכותי אולי ירתיע גנב מזדמן, אבל מול גנב מקצועי גם זה לא יעיל במיוחד. אלו מנוסים ומיומנים בפיצוח כל מנעול ולא באמת יירתעו אם האופנוע שווה את הטרחה הזו. מה הוא כן יכול לעשות? להרוויח זמן, לעכב אותו או לפחות לגרום לגנב לנסות למצוא טרף פחות ממוגן.
מה שמוביל לטעות האחת שאנשים עושים ושהוא מגדיר כסיוע הכי גדול לגנבים, "אנשים שמשאירים כלים בלי לנעול, בלי לקשור, בלי לכסות וכאילו מזמינים את הגנבים לקחת להם את האופנוע".
הטיפ האחרון אולי נשמע מוזר, אבל בהחלט יכול למנוע גניבות - "שווה לשקול לקנות אופנוע פחות גניב, כלי פחות פופולרי וככזה פחות מבוקש אצל גנבים". קביעה שבהחלט קשה להתווכח על כמה היא יעילה או מעוגנת במציאות בשטח.
האתגר של אתג"ר
מבחינת רפ"ק וישניה, הטיפים לרוכבים דומים, גם הוא חוזר על העצות של מיגון כאמצעי עיכוב וכיסוי כאמצעי שמקל להעלים את הכלי הנחשק מעיניים סקרניות. גם הוא נוגע בכלים היותר גניבים ומבוקשים - גם בהיבט החלפים וגם בהיבט הפלילי. כאשר זה מגיע לחלפים, אלו כל הכלים הנפוצים יותר, שאצלם יש ביקוש ער לחלפים ובדגש גם על שלל תוספות כמו אגזוזי זרימה חופשית, מראות, מסכות, יחידות תאורה, חלקי גוף של האופנוע ועוד. השילוב של מחירי חלפים אסטרונומיים ורוכבים צעירים שהפרוטה לא בהכרח בכיסם מביא לביקוש לחלפים זולים.
תל אביב היא כמובן המוקד המרכזי לגניבה של דו גלגלי, 50% ממקרי הגניבות של דו גלגלי מתבצעות בתל אביב ולרוב גם באותה שיטה. בשלב הראשון פריצה מהירה לכלי זמין והכי פחות ממוגן, גנב מיומן ומצויד יכול להניע כלי בתוך 15 שניות בלבד. משם זזים 2-3 רחובות, יורדים מהכלי וממתינים לראות אם הכלי מצויד במערכת איתור, במידה וכן, הם ייראו את הבעלים מגיע לאיזור. לאחר הוידוא שאין לרכב מערכת איתור, הוא מסולק ברכיבה או בהעמסה על כלי מסחרי.
בשיחה על הכלים הנגנבים ביותר שב ועולה שמו של הימאהה T MAX, ככלי שחביב מאוד על הגנבים "העיניים שלהם נדלקות כשהם רואים T MAX" הוא אומר. הסיבות פשוטות, כלי חזק, מהיר, ופשוט לרכיבה הופכים אותו לכלי מילוט מושלם לפושעים. המחיר הגבוה שלו והחלפים היקרים הופכים אותו לאטרקטיבי לגנבי החלפים. ואפשר רק להשתעשע במחשבה על הסיטואציה בה גנב ינסה לחמוס T MAX של פושע - ויתפס תוך כדי.
מהרגע בו נגנב האופנוע או הקטנוע ממליץ רפ"ק אסף על דיווח למשטרה, ולא משנה מה אתם חושבים עליה או מה הסיכוי שתראו אותו. "ככל שדיווחים זורמים אלינו, אנחנו יכולים לבנות תיקי שטח טובים יותר על איזורים מסוימים, להבין מהן שיטות הפעולה ועל בסיס זה לנקוט פעולה". לגבי המקרים של בקשת כופר, הבקשה היא חד משמעית - לא להיענות להצעות. בעיקר כי ברוב המוחלט של המקרים, הגנבים ינסו לפתות את האזרח פנימה לעומק השטח הפלסטיני. שם במקרה הטוב יקבל את הכלי שלו תמורת 7,000 שקלים, במקרה הפחות טוב ייצא משם חבול, בלי הכלי ובלי הכסף ובמקרה הגרוע עלול גם לא לחזור.
ככלל, לגבי העימותים עם הגנבים, הוא מעריך שהסיכוי להתקל בהתנגדות הוא 50-50, כאשר הדגש הוא על החשש ההולך וגובר מהדור הצעיר של גנבי הרכב. "אלו לא בני ה-30-40 שדוברים עברים ומכירים את ישראל. אלו לפעמים צעירים בני 15-16 שלא רואים בעיניים. רמות התעוזה גבוהות יותר ממה שראו במשטרה וגם הנכונות לקחת סיכונים וכן, גם לפגוע במטרה לגנוב את הכלי. 2,000-3,000 השקלים שמחכים להם בצד השני של הקו הירוק מפתים מספיק.
אגב העניין הכספי, זו גם הזווית שבאתג"ר נחושים שתביא לתוצאות הטובות ביותר במאבק - לא המרדף אחר הגנבים ברחובות, אלא קטיעת השרשרת של חזרת החלפים האלו לשוק. איך? "קודם כל חקיקה" אומר אסף, "זו עבירה כלכלית בבסיסה והענישה צריכה להיות כלכלית. לא יכול להיות שגנב של T MAX, כלי של 80 אלף שקלים מקבל 3 חודשי מאסר ו-3,000 שקלים קנס". בכלל, נושא הענישה של הגנבים בהחלט מתסכל גם את השוטרים שעובדים קשה ומסתכנים רק כדי לראות גנב אופנוע שנמלט ונעצר נשפט על רכיבה ללא רישיון ולא על הגניבה. או מקרים בהם ערבי ישראל מג'לג'וליה שעובד כשליח נתפס גונב אופנוע תוך כדי יום העבודה שלו ושוחחר לאחר כמה ימים למעצר בית, עכשיו המשטרה צריכה להפנות משאבים כדי לוודא שהוא לא מפר את התנאים במקום לתפוס את הגנב הבא.
ההיבט השני הוא כוח האדם. המצב הנוכחי הוא שתדירות הביקורים שעורכים אנשי היחידה במוסכים שנחשדים בסחר בחלפים גנובים הוא רחוק מלהיות כזה שבאמת מייצר אווירה של הרתעה, או הבנה של בעלי המוסכים שהסיכוי והסיכון לא שווים את הרווח. "בעל מוסך שאני נמצא אצלו כל שבוע, לא ייגע בחלפים גנובים" הוא אומר.
והשמיכה הקצרה הזו גם באה לידי ביטוי בהישגי היחידה. בשני סבבים של הפסקת והפחתת הפעילות של היחידה ניכרו באופן ברור הזינוקים בגניבות כלי רכב. הפעם הראשונה כאשר נסגרה היחידה ב-2004 (והוקמה מחדש ב-2006) והפעם השנייה בתקופת הקורונה וקצת אחריה, כאשר הופנו אנשי היחידה לעסוק בפשיעה שאינה גניבת רכב.
אז יש שוטרים, אבל לא מספיק ויש פעילות אבל היא לא מגובה בענישה וחקיקה מתאימה. ולא משנה אם אלו בעלי כלים שנגנבו, אברהמי או סנ"צ וישניה - על דבר אחד כולנו נסכים - העובדה שזו הפכה להיות בעיה של האזרח שומר החוק ולא של הגנב היא המצערת ביותר.