אחת התוכניות שהעלה הליכוד במו"מ הקואליציוני הוא של בניית "רכבות קליע", רכבות סופר מהירות ויקרות, בין המטרופולינים הגדולים. לרכבת ישראל יש ממילא תכנית כזאת כחלק מפרויקטי הפיתוח לשנת 2040, אבל נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלים כי לישראלים יש דרישות דחופות יותר מהתחבורה הציבורית.
עיבוד נתוני הלמ"ס המבוססים על סקר בהשתתפות 7,500 איש, שבוצע בידי הרשות לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה, מגלה כי הנשאלים ציינו את מהירות הנסיעה בתח"צ רק כשיפור השלישי בחשיבותו. במקום השני דורג לוח זמנים מדויק, כלומר שיפור ביכולת של נוסעים לבטוח כי האוטובוס או הרכבת באמת יגיעו לתחנה ובזמן. במקום הראשון דורגו תחנות קרובות לבתי המגורים, יכולת שרכבו קליע שחייבות מספר מצומצם של תחנות כדי לפעול ביעילות, מתקשות לספק. מנגד רשת מטרו יכולה להציע יכולת כזאת לישראלים רבים, וגם אותה הצהיר הליכוד שיקדם בממשלה החדשה.
ירידה בשימוש בתחבורה ציבורית
לראשונה מאז 2016 יש ירידה בשימוש ברכב פרטי כאמצעי הגעה לעבודה, קלה אמנם. אבל אחרי ארבע שנים רצופות של עלייה, מ-58.6% לפני שש שנים ל-63% ב-2020, ירד שיעור השימוש ב-2021 ל-61.4%.
מנגד נרשמה ירידה משמעותית יותר בשימוש בתחבורה ציבורית. אם ב-2016 הגיעו שיעור הנוסעים לעבודה בתח"צ ל-20.3%, ב-2020 הוא כבר הגיע ל-15.4%, וב-2021 ל-15.2%. לא מדובר רק בהשפעות הקורונה, אלא במגמה שפרצה הרבה לפני המגפה. למרות זאת דווקא בשני המטרופולינים הגדולים, ירושלים ותל אביב נרשמה עלייה קלה בשנה האחרונה בשימוש בתחבורה ציבורית, כאשר בבירה (25%) השיעור גבוה משמעותית מאשר בת"א (19.1%). אולי בזכות העובדה שבירושלים פועלת רכבת קלה מאז 2011, בת"א היא אמורה כרגע להתחיל לפעול רק ב-2023, שבה תזכה הרק"ל הירושלמית לשתי הארכות משמעותיות שיגדילו את מספר הנוסעים.
למרות זאת שיעור שביעות הרצון בקרב הירושלמים מהתח"צ נמוך מאשר משאר הערים הגדולות, אך זינק בין 2020 ל-2021 מ-52.8% ל-57.2%. בתל אביב נרשמה ירידה מ-71.5% ל-68.4%. עלייה בשביעות הרצון נרשמה גם בבאר שבע (מ-70.1% ל-70.4%) וירידה נרשמה גם בחיפה (מ-77.8% ל-71.4%).
יותר נשים (19.2% לעומת 12%) נוסעות לעבודה בתחבורה ציבורית ויותר גברים (66.7% לעומת 57.7%) מגיעים ברכב פרטי. יותר גברים רוכבים באופניים ובקורקינטים (3% לעומת 1%), או מגיעים בהסעה מאורגנת (8% לעומת 4.3%). יותר נשים הולכות ברגל (9.9% לעומת 4.5%) או עובדות מהבית (7.8% לעומת 5.8%).
השימוש ברכב פרטי מזנק מגיל 34, כנראה אחרי שמתבססים כלכלית, או עוברים ליישוב רחוק יותר מהעבודה.
ואילו שיעור המדווחים לעבודה באופניים ובקורקינטים עלה וירד מעט בשש השנים האחרונות, אבל בשורה התחתונה עמד על 9% ב-2016 וב-2021.
מנגד יש עלייה בשיעור העובדים מהבית: מ-12.1% לפני שש שנים ל-12.7% ב-2020 ול-14.4% ב-2021.
עלייה במספר המשפחות עם 2 ו-3 מכוניות
למרות שאנחנו נוסעים יותר לעבודה שלא באמצעות הרכב הפרטי, אנחנו מחזיקים ביותר מכוניות, עבור נסיעות לבילויים ולפנאי, ובסופי שבוע שבהם אין אלטרנטיבת תח"צ.
שיעור משקי הבית שלא מחזיק כלל רכב הגיע ל-21.4% בשנה שעברה, עלייה עלה לעומת 2020 (20.6%) אך ירידה לעומת 2016 (24.4%).
במקביל נרשמה ירידה קלה במספר משקי הבית שמחזיקים רכב אחד, מ-45.4% ל-44.1%, אבל עלייה במספר המחזיקים שתי מכוניות, מ-26% ל-27.8%, ובאלה המחזיקים שלוש מכוניות, מ-4.2% לפני שש שנים ל-6.7% לפני שנה, עלייה של 60% בתוך חמש שנים.
