הטנקים של צה"ל ייסעו במרצדס

מרצדס היא הזוכה הגדולה בשני מכרזי משרד הביטחון לראשי גורר למטענים במשקל כבד ובינוני. המשרד ירכוש מהיבואנית כלמוביל מאות מובילים מדגם אקטרוס בעלות של מאות מיליוני שקלים.

האקטרוס תירכש בשתי גרסאות: להובלות כבדות, עבור שינוע צי טנקי המרכבה סימן 4, ולתובלה במשקל בינוני (32 טון) לשינוי נגמ"שים, דחפורים ומטענים נוספים. ראש גורר כבד ראשון בסדרה יגיע לארץ לניסויים בחודש הבא בהובלת מומחי הרכב של אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל). לאחר שצה"ל יבחן אותו בשטח, ויקבע אם נדרשים שינויים אחרונים במפרט, יתחיל הייצור הסדרתי של סדרת ראשי הגורר כולה.

צ

צה"ל כבר קיבל לפני כ-15 שנה סדרה של ראשי גורר מדגם אקטרוס, עם 537 כ"ס והנעה 6x6. הדגם הנוכחי יגיע עם מנועים חזקים יותר, יותר מ-600 כ"ס, קבינה משופרת, ואביזרי בטיחות שלא הוצעו בעבר ומחויבים כיום בתקינה האירופית למשאיות כבדות, כמו בלימת חירום אוטונומית.

מדובר בפניית פרסה של מנהל הרכש במשרד הביטחון וצה"ל. אחרי מבצע צוק איתן בוצע רכש חירום של ראשי גורר להשלמת פערים, הפעם וולוו FH16, אבל לאחריהם נרכשו לראשונה ראשי גורר מתוצרת נאביסטאר, אינטרנשיונל i5900, גם כן עם הנעה 6x6, מנוע בהספק 600 כ"ס ותיבת הילוכים רובוטית (18 הילוכים). הבחירה בראשי גורר אמריקאים נועדה לשרת שתי מטרות: שימוש בתקציב הסיוע האמריקאי לרכש, וחיסכון תקציבי בזכות מחירן הזול יותר של המשאיות האמריקאיות לעומת האירופיות. 90 ראשי הגורר עלו אז 28 מיליון דולר.

אבל הניסיון לא צלח: דוח של מבקר משרד הביטחון קבע כי "הכלים לא עומדים בחלק מדרישות הסף ומהווים מוצר נחות מבחינת איכות ובטיחות". כאשר הגיעו לישראל ראשוני מובילי הטנקים, התברר כי הם לא עומדים בביצועים שהובטחו, ונאביסטר ביצעה שינויים מכאניים בתיבת ההילוכים שלהם, מה שעיכב את השלמת המסירות. אולם למרות זאת התאכזבו בצה"ל מביצועי ראשי הגורר האמריקאים, והם משמשים בעיקר להובלות רכבים משוריינים ומטענים אחרים.

בעקבות הפרשה הוחלט במשרד הביטחון ובצה"ל לשוב ולרכוש גוררים אירופאים, לאור הניסיון המוצלח עם וולוו ומרצדס.

גם רכש הגוררים למשקל בינוני היה פניית פרסה. ב-2019 זכתה מאק האמריקאית במכרז שפירסמה משלחת משרד הביטחון בניו יורק לאספקתם, גם כן במטרה לרכוש משאיות אמריקאיות זולות יותר ומתקציב הסיוע. אבל לאחר הזכייה הודיע מאק במפתיע כי לא תספק את המשאיות לצה"ל. גורמים שהיו מעורבים בעסקה התרשמו כי מדובר בהחלטה פוליטית של וולוו, הבעלים של מאק. בוולוו הכחישו וטענו כי מדובר בהחלטה עסקית מקובלת.