מחיר (בסיס/מבחן): 109 אלף שקל/116.5 אלף שקל
ציון: 7/10
אהבנו: עיצוב, סביבת נהג, מנוע וגיר, התנהגות כביש
לא אהבנו: מושב אחורי צפוף, רועשת, לא חסכונית
משהו מעניין קרה השנה למאזדה 2. שמונה שנים אחרי שנחת בארץ הדור הנוכחי הוא שב לפתע למעמדה שהיה לו בעבר, והפך לסופר מיני הנמכרת ביותר בארץ, בפער גדול. בחלק מהשווקים בעולם כבר מוחלפת ה-2 בידי גרסה ממותגת מאזדה של טויוטה יאריס - מאזדה נמצאת בבעלות חלקית של טויוטה - אבל בישראל נמכר עדיין הדגם המקורי שמיוצר בידי מאזדה עצמה מאז 2014.
וב-2022 עלו לכבישי ישראל כ-7,000 דגמי מאזדה 2, הרבה לפני יונדאי i20, שמסרה 4,150 יחידות. סיאט איביזה (2,000) התרחקה מהן בטבלת המכירות וטויוטה יאריס, שהייתה הנמכרת ביותר בקבוצה בשנה שעברה, צנחה ל-500 יחידות בלבד.
האם הישראלים התאהבו מחדש במאזדה, וכבר לא מעוניינים בטויוטה? לא בדיוק. מאזדה ממשיכה להיות יצרן מוערך בארץ, והשנה היא הייתה גם אחד הבודדים עם מלאים זמינים למסירה. הפוך למשל מיאריס ואיביזה, שני דגמים שהיצרנים שלהם הקריבו אותם לטובת רווחיות משופרת, והעדיפו לייצר יותר מדגמי הג'יפונים המבוססים עליהן, יאריס קרוס וארונה, בהתאמה, שנמכרים במחירים גבוהים יותר.
האם מאזדה 2 ראויה למלוכה שנפלה עליה פתאום? יצאנו לבדוק.
עיצוב: ה-2 הייתה ונשארה מכונית נאה. מכסה מנוע ארוך מעניק לה עיצוב ספורטיבי, כאשר במתיחת הפנים האחרונה לפני שנתיים היא זכתה להזרקת ניקל במקומות הנכונים, כדי להישאר צעירה. מכונית המבחן התייצבה בצבע אדום עמוק, צבע הדגל המרהיב של היצרן, אבל אחד שגם מחייב בתוספת תשלום של 4,000 שקל.
תא הנוסעים: כשהושקה ה-2 הנוכחית היא בלטה בסביבת נהג שהזכירה מאוד דגמי יוקרה, עם מסך שמזדקר מהדשבורד, וגלגלת לשליטה בין המסכים. זה נראה מרשים אז, והיום זה גם נראה חכם ונכון לעומת המתחרות שעברו לתפעל אפילו את המזגן ממסך המגע, ללא כפתורים פיזיים. סידור מתקדם אבל מסוכן לבטיחות, כי הוא מחייב את הנהג להוריד את העיניים מהכביש כדי לחפש היכן ללחוץ כשהוא רוצה להחליש את המזגן. כשיש כפתורים פיזיים קל להגיע אליהם במישוש. אבל גם מאזדה התקדמה, וכיום אפשר להתחבר למסך מהנייד, באנדרואיד אוטו ואפל קארפליי.
מושבי הנהג והנוסע די מרווחים, אם כי תנוחת הישיבה נמוכה. אולם המושב האחורי הוא אחד המאפיינים שמסגירים את גילה של ה-2. היא לא הייתה הכי מרווחות כשהושקה, והיום היא קרובה יותר במרחב מאחור למיני כמו יונדאי i10 מאשר לסופר מיני כמו סיאט איביזה. וככה זה נראה במספרים: רוחב המושב של ה-2 עומד על 1.23 מטר, לעומת 1.22 מטר ביונדאי הקטנה ו-1.26 מטר בסיאט. גם מפתח הכניסה של הדלתות לא נדיב.
תא מטען: נפח של 280 ליטר, עם מדרגה גבוהה בכניסה, וגם הוא קרוב יותר ל-i10 (עם 252 ליטר) מאשר לאיביזה (355).
אבזור: גרסת הדיינמיק הבסיסית (109.5 אלף שקל) מגיעה עם מסך 7 אינץ', חישוקי 15 אינץ' קלים, בקרת אקלים, מצלמת רוורס, חיישני גשם ותאורה, הנעה בלחיצת כפתור והגה וידית הילוכים מצופי עור. גרסת האלגנט שבה נהגנו (112.5 אלף שקל) משדרגת לחישוקי 16 אינץ' ומוסיפה אפשרות להעברת הילוכים מההגה, חלונות אחוריים כהים ושדרוגי עיצוב למיניהם. גרסת הפיור וייט הסופר מאובזרת, עם ריפודי עור ותצוגת מהירות עילית, לא מוצעת עוד.
בטיחות: במתיחת הפנים האחרונה שודרגה ה-2 לבלימת חירום אוטונומית עד 80 קמ"ש במקום 30 קמ"ש בעבר. מנגד עדיין אין לה בקרת שיוט אוטונומית (רק רגילה) ואין עוד בהיצע אזהרה במראות הצד על רכב השטח מת ובלימת חירום בנסיעה לאחור, שהוצעו בעבר בפיור ווייט.
ביצועים: בעידן שבו המתחרות עוברות למנועי טורבו, ואף מציעות גרסאות היברידיות, ה-2 ממשיכה להגיע לארץ עם מנוע ה-1,500 סמ"ק בנזין, 116 כ"ס. מאזדה גם לא שותפה למעבר לתיבות רובוטיות כפולות מצמדים ונותרה עם תיבה אוטומטית קלאסית, 6 הילוכים.
וכמו תמיד, יש לזה יתרונות וחסרונות. הביצועים טובים, המנוע עולה מהר בסל"ד, ולמרות שאינו שקט, הצליל שלו נעים גם תחת מאמץ. העברות ההילוכים חלקות גם תחת מאמץ, ובחירה במצב ספורט מעירה את המנוע והופכת את העניינים למעניינים יותר.
את המחיר משלמים בתחנת הדלק. 14.5 ק"מ לליטר בסיום ימי המבחן הם תוצאה טובה למנוע נטול טורבו, אבל מתחרות בנזין מודרניות היו משיגות כאן 16-17 קמ"ל.
התנהגות כביש: זו הנקודה שבה ה-2 מתחילה להצטיין. בעידן שבו יצרני הרכב נוטים להזניח את ההנאה מנהיגה, טוב לפגוש שוב באחד שרואה בה יתרון. היא לא נבהלת מהעברות משקל בפניות, הגוף מרוסן היטב, להגה יש משקל טוב.
נוחות: ה-2 נוחה יחסית, גם בעיר וגם מחץ לעיר. עם זאת, היא די רועשת. זה לא רק המנוע הוותיק, אלא גם בידוד לא מצטיין של רעשי הכביש.
השורה התחתונה: כמו בסצינה מסרט, כשהכל רץ קדימה ומאבד מיקוד מתמקדת המצלמה בגיבור שנשאר כשהיה. ה-2 היא לא הסופר מיני הכי מרווחת וחסכונית. אבל עבור מי שהדברים האלה פחות חשובים לו היא מפצה על כך במשהו שהולך והופך נדיר, בטח בפלח השוק שוק שלה: אופי. היא באמת ספורטיבית, עד כמה שסופר מיני אוטומטית יכולה להיות כזאת, היא מהנה לנהיגה, ויש לה סביבת נהג חכמה, יעילה וייחודית. השילוב שהיא מציעה בין מנוע נטול טורבו לתיבה אוטומטית קלאסית מוכיח את עצמו שוב ושוב כאמין יותר לאורך זמן מהשילוב של מנועי טורבו ותיבות רובוטיות כפולות מצמדים. היא לא הכי טובה בקבוצה, אבל בהחלט מיוחדת.
תעודת זהות:
מנוע, הנעה: בנזין 1,496 סמ"ק, הנעה קדמית
הספק/מומנט: 116 כ"ס, 14.8 קג"מ
תיבת הילוכים: אוט', 6 הילוכים
מממדים:
אורך (מטר): 4.07
רוחב (מטר): 1.70
גובה (מטר): 1.50
בסיס גלגלים (מטר): 2.57
תא מטען (ליטר): 280
משקל עצמי (ק"ג): 1,140
ביצועים (יצרן):
תאוצה 0-100 (שניות): 10.3
מהירות מירבית (קמ"ש): 188
צריכת דלק (יצרן): 15.8
צריכת דלק (מבחן): 14
אבזור בולט:
גלגלת לתפעול המולטימדיה ומערכות נוספות, העברת הילוכים מאחורי ההגה, הנעה ללא מפתח
בטיחות:
ציון מבחן הריסוק האירופי: 4 מ-5 כוכבים.
בטיחות אקטיבית: בלימת חירום אוטונומית, התראה ועל סטייה מנתיב
זיהום אוויר:
דירוג 5 מ-15
אחריות:
3 שנים, או 100 אלף ק"מ
מתחרים:
טויוטה יאריס, יונדאי i20, סוזוקי סוויפט, סיאט איביזה