הלם. בלתי נתפס. לא הגיוני בעליל. מפוצץ ראשים. שורף פיוזים. טיל בליסטי. לא מהעולם הזה. לא אנושי. להמשיך בקלישאות? מקווה שאתם נושמים, כי אני בקושי נשמתי. קחו את כל מה שאתם חושבים שאתם מכירים, ותשכחו מזה. מה שעשו ב.מ.וו עם ה-S1000RR וה-M1000R עליהם רכבנו בהשקה העולמית באלמריה, ספרד, זה באמת בלתי נתפס. הטכנולוגיה כל כך טובה, שהם לקחו אופנוע שעל הנייר אמור להיות ליחידי סגולה, כמעט בלתי נשלט, כזה שמחייב רוכבי-על, והפכו אותו לנגיש לרוכבים פחות מנוסים, לרוכבים שהם בני אנוש, שרוצים להרגיש כמו רוכבי מירוצים בטופ העולמי, לרכוב על מפלצת-על ועדיין להישאר בחיים לספר על כך. כן, צריך לזכור שעדיין מדובר באופנוע סופרבייק בנפח ליטר עם 210 כ"ס, ועם כל הכבוד לכל הטכנולוגיה, רוכב שיגיע מהר מדי לפנייה או שלא יפנה, האופנוע פשוט ימשיך ישר ולא יעזרו כל הבקרות האלקטרוניות שבעולם, גם אם הן הטובות ביותר בהן פגשנו עד היום.
בעוד שאת גרסת הרודסטאר ה- M1000R, בחנו ורכבנו בכבישים המפותלים של דרום ספרד (וגם עשינו 4 הקפות על מסלול המירוצים); על האח הספורטיבי ה-S1000RR, רכבנו רק במסלול המירוצים אלמריה, המקום הטבעי לו נולד הסופרבייק של ב.מ.וו. מסלול מגניב, באורך של 4.2 ק"מ (יש אופציה להאריך אותו ל-9 ק"מ -הכניסו כאן אימוג'י של מוח נשרף), שמי שתכנן אותו הגשים את החלום של כל רוכב אופנועים חובב פיתולים - כל פנייה יותר מגניבה מהשנייה, ויש את כולן; פניות ארוכות, פניות של 90 מעלות, פנית פרסה ארוכה ומהירה ("פניית המרפקים"), פניות עם שינויי גובה, ויש גם ישורת אחורית שארוכה מספיק לגעת לשבריר שנייה ב-300 קמ"ש - רק האמיצים מאוד שבינינו. המסלול הזה ללא ספק מתחרה על המקום הראשון ברשימת המסלולים האהובים עלי.
אם זיכרוני אינו מטעה, כל הקטע הבא התרחש בפנייה עשר, שנקראת 'הר האבן'. מדובר למעשה יותר בעיקול ארוך וסופר-מהיר. הבעיה - כל הקטע הראשון הוא בעליה ועיוור לגמרי, ההמשך בירידה כשבסוף מחכה לנו שיקין (פנייה שמאלה חדה ומיד ימינה) אכזרי שדרוש בלימה ארוכה עם האופנוע על הצד בכדי להוריד את המהירות. לעיקול הזה מגיעים מפנייה שמאלה שהיא יחסית איטית; ואם לתרגם את כל הדבר הזה לפעולות - ברגע שהאופנוע נושק לאייפקס, יד ימין מסובבת את המצערת (האמיצים יפתחו עד העצר) והאופנוע טס למהירויות בלתי נתפסות כשהוא על הצד. האתגר: לא רואים את ההמשך ואתה בעיקר סומך על הזיכרון שלך לאן המסלול ממשיך ועל האופנוע שישאיר אותך עליו.
יוצא מפנייה תשע, מתאמץ לשמור מבט רחוק, פותח גז בעדינות, האופנוע צובר מהירות, 140, 150 קמ"ש, ואז עוקף אותי נייט קרן, ברך שמאל באספלט, והגלגל האחורי בפסיעה של כמה מעלות ימינה ומחליק לאורך כמאה מטר אולי יותר, עד לנקודה שהוא בולם חזק על הצד, ומכניס את האופנוע לתוך הפנייה הראשונה בשיקיין. הפיוזים נשרפים לי במוח, כמות הצרחות שצרחתי בקסדה, אי אפשר להעביר במילים. ממש התבאסתי שהפעם מצלמת הווידאו שלי ישבה על הזנב ולא מקדימה. כי מי יאמין לי?! זאת לא רק ההחלקה של האחורי לאורך כל הפנייה, כמו הבלימה החזקה על הצד שבה האופנוע נשאר יציב ולא זז במילימטר מהקו שהרוכב קבע לו - שנבין - מדובר בהערמה על כל חוק פיזיקלי שרוכבי אופנועים חשבו שהם כפופים לו. כשהסתיים מקצה הרכיבה ניגש אלי נייט (רוכב לשעבר בסופרבייק האמריקני, עם מאות שעות באוכף של הסופרבייק של ב.מ.וו וגם היה חלק מצוות הפיתוח), כולו בהתלהבות אם ראיתי את ההחלקה של הגלגל האחורי לאורך כל הפנייה. כל מה שיוצא לי מהפה זה - "Mind-blowing". בגאווה רבה הוא מספר לי שזה לא הוא, זה האופנוע שכל כך טוב. הוא מסביר לי כולו בהתלהבות עם תנועות ידיים, יש חיישן על ציר ההיגוי, יש חיישן שמודד את זווית ההטייה, ויש חיישן על כל גלגל. המחשב משתמש בארבעת החיישנים, ויודע לשמור שהגלגל האחורי יהיה בהחלקה ובפסיעה קטנה הצידה, בכדי לעזור לרוכב לחדד את הרדיוס פנייה. הוא מעודד אותי לנסות במקצה הבא.
המוח נשרף לי, עדיין מתקשה להבין את גודל החוויה שעברתי. הקלישאות רצות בראש כל הזמן - "עף כמו פרפר, עוקץ כמו דבורה", "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד", "הענק הירוק ו..." מוזמנים להשלים. המהנדסים בב.מ.וו לקחו אופנוע מירוץ והפכו אותו לנגיש לרוכב הממוצע. והקלישאה הזאת לא הייתה מעולם נכונה כל כך. יש מצד אחד כמויות כוח, שבספק אם ננצל בכביש הציבורי, ומצד שני המנוע ידידותי ונחמד כל עוד לא חוצים את קוו ה-6-7 אלף סל"ד. אפשר לרכוב עליו בעיר גם בהילוך שישי במהירות מגוחכת של 40 קמ"ש ועדיין כשפותחים מצערת, המנוע מגיב כל כך חלק וטוב שזה לא נתפס. יש שם מלא מערכות אלקטרוניות שבאות לעזור לרוכב, שאפשר רק על זה לכתוב ספר עב כרס.
מצד שני, שימו עליו רוכב מירוצים כמו נייט, שישמור את המנוע מעל 8 אלף סל"ד, כשהקו האדום אי שם ב- 14 אלף סל"ד, והוא מודה בעצמו שהוא מייצר זמני הקפה מהירים יותר מאלו על האופנוע עליו הוא התחרה לפני כמה שנים. בזכות הבקרות ניתן לייצר תאוצות חולניות גם כשהאספלט לא מושלם - וכל פעם שיד ימין מגלגלת את המצערת - המוח נשאב לאחור, הקרביים מאיימים להיתלש, והפניה הבאה מגיעה כל כך מהר, שהראש מתקשה לקלוט, אז מתנפל בהיסטריה על הבלמים, והתחושה שכל האיברים רוצים להיתלש מהגוף. המהירות יורדת, ומגלה שסתם פחדתי, שהבלמים נושכים כל כך חזק שיש מצב שהאספלט התקפל. הבלמים מורידים את המהירות בכזאת יעילות, שמצאתי את עצמי פעם אחר פעם מגלה שהאופנוע מגיע הרבה יותר לאט לפנייה ממה שתכננתי.
בשורה התחתונה, למי שמחפש את הרף העליון באופנוע סופר ספורט, עם מעטפת היכולות הכי טובה שעדיין חוקית לכביש - גם בדור הנוכחי שלו - ה-S1000RR הוא עדיין הסמן הימני, הפעם גם פחות או יותר עם מערכות הבטיחות הכי טובות שהתעשייה יכולה לקנות לכם.
אגב, לקנות, כמו היכולות שלו, גם המחירים של ה-S1000RR לא היו ולא יהיו נמוכים במיוחד. בהתאם לגרסה שלו, הם אמורים לנוע בין 160 ל-200 אלף שקלים, ואם הסכום הזה גרם לכם לקוצר נשימה והשתנקות, נו, חוויתם קצת מהתחושה של לרכוב עליו...
רודסטאר או סופרבייק?
לצד גרסת הסופר-ספורט מוכוונת המסלול, יש גם את האח לכאורה השפוי או מתון יותר, ה-M1000R, למעשה גרסת היקרה יותר ל-S1000R - רודסטאר/היפר-נייקד של ב.מ.וו. המנוע, שלדה, מתלים ואלקטרוניקה בגרסה ה-M מגיעים הישר מה-S1000RR, ללא כל צנזורה, מה שאומר שיש שם 210 כ"ס, לעומת 165 כ"ס בגרסת ה-S1000R. כמו באח הסופרבייק גם כאן תמצאו מתלים סמי-אקטיביים, נשלטים על ידי המחשב, וחבילת אלקטרוניקה שכל טייס קרב היה רוצה. למרות היותי 'אולד סקול', תמיד הערכתי ותמיד ממליץ בחום לא לוותר על בקרות - לא רק שהן טובות הם גם מצילות חיים. בעבר, בתנאים מאוד קיצוניים, הבקרות במסלול המירוצים לפעמים היו מפריעות, אולם בשנים האחרונות, זה ממש לא משנה - כביש ציבורי או מסלול, הבקרות לא רק שלא מפריעות, הן מסייעות לרוכב מיומן או אחד שאינו, לייצר זמני הקפה יותר מהירים מבעבר בקלות וללא מאמץ ולהישאר על הגלגלים בסיטואציות שבספק אם הינו יוצאים מהן בעבר.
ברכיבה על האח העירום בכביש דרום ספרד, המוח מתקשה להכיל את כל מה שקורה, בדומה לאח הספורטיבי, ההתנהגות, היכולות, התאוצות הן פשוט על גבול המדע הבדיוני. למרות שהכידון גבוה יותר מאשר באח הספורטיבי, התנוחה עדיין קיצונית וקרבית, ולאורך זמן מעייפת. באחת העצירות ביקשתי שישנו לי את מיקום ידיות המצמד והבלם, וזה שיפר מעט את הנוחות. ההיגוי זריז, המתלים דואגים להצמיד את הגומי הספורטיבי לאספלט הקריר גם כשפני הסלילה לא מושלמים, ועדיין הם מעבירים כל קפל או סדק באספלט לישבן ולגוף הרוכב. אלו גם שתי הביקורות העיקריות והיחידות ל-M1000R בכביש הציבורי - הייתי שמח שתנוחת הישיבה תהיה פחות קיצונית, ושהמתלים יהיו יותר רכים.
טכנולוגיה על גלגל אחד
צוות הפיתוח של האופנועים האלו כולל לא רק מהנדסים אלא גם רוכבים, כאן הם לקחו את הבסיס הקיים (שכבר היה מדהים לכל הדעות), ושיפרו אותו בכל פרמטר אפשרי. כשהמטרה שלהם לשפר ביצועים ומצד שני להנגיש את האופנוע לקהל הרחב. התפיסה היא שככל שנרגיש יותר בנוח ובטוח, כך נוכל לרכוב מהר יותר ועדיין להישאר בחיים לספר על זה. ל-2023, צמד הדגמים זכו לשינויי שלדה, מתלים, עיצוב, יש עכשיו כנפיים אווירודינמיות שמטרתם להצמיד את האופנוע במהירויות גבוהות. ב.מ.וו ציידה אותם במיטב מערכות העזר האלקטרוניות שיש כיום בעולם האופנועים, הכל פרי פיתוח של החברה הגרמנית.זה לא שצמד האופנועים כאן זולים, אך לפני כמה שנים, אופנועים ברמה הזאת היו עולים פי כמה וכמה יותר.
ובתוך כל היופי הזה יושב גם מנוע, ואיזה מנוע. כשב-2009 ב.מ.וו הציגו את ה-S1000RR הראשון, הוא טרף את הקלפים בקטגוריה, עם הספק של מעל 180 כ"ס, היה לליטר החזק ביותר ביצור סדרתי, מדידות דיינו שבוצעו לאופנוע במצב סטוק, שברו שיאים, נשארנו חסרי מילים. כיום כבר מספרים כמו 200 כ"ס ויותר הפכו לסטנדרט, ולמרות שיצרנים נדרשים לעמוד בתקנות זיהום אוויר מחמירות, המהנדסים הצליחו להוציא מהמנוע הזה 210 כ"ס, שמגיעים ב- 13,750 סל"ד, יש שם תזמון שסתומים משתנה, יחס דחיסה גבוה יותר מבעבר 13.3:1 לעומת בדגם היוצא 13.0:1. יש גם תיבת אוויר חדשה, כשלועות היניקה קצרים יותר, שוב לטובת העלאת ההספק המרבי. כל הכוח הזה, לא יכול להיות מורד לכביש ללא הבקרות האלקטרוניות, שבמקרה דנן ללא ספק הן ברמה הטובה ביותר שידענו.
ודיברנו על איך הן עובדות, אבל רשימת המערכות ארוכה, כל כך ארוכה שבאמת זה לא נתפס. האופנועים עליהם רכבנו היו מצוידים במערכת בלימה אינטגרלית עם ABS (עם ABS למירוצים ו-ABS פרו); מערכת בלימה דינמית, בקרת ESA (מתלים נשלטים אלקטרונית), בקרת משיכה דינמית, בקרת זינוק בעליה, בקרת זינוק, מגביל מהירות בפיטס, אימוביליזייר, מערכת הילוכים עם קוויק שיפט למעלה ולמטה, מערכת עזר למצמד מחליק, מפות הצתה שונות, בקרת החלקה בבלימה, בקרת החלקה תחת תאוצה ובטוח שכחתי עוד כמה. כשכל אחת מהבקרות ניתן לשנות ולשלוט מהמסך TFT בגודל 6.5 אינץ', שמספק באמת את כל המידע שתרצו כולל מד הטייה. אני קורא לו "מד הבעסה" כי הוא מראה כמה נמוך השכבתם את האופנוע באמת ולא כמה חשבתם שהשכבתם. חוץ מבקרת ההחלקה, יש גם מערכת נוספת מגניבה, בבלימה כשהמחשב מזהה שהגלגל האחורי עומד לנתק מגע, או מתחיל לזוז לצדדים, המחשב מתערב ומאזן את האופנוע ככה שהגלגל האחורי נשאר דבוק לאספלט ובדיוק בקוו של הגלגל הקדמי. והמערכת הזאת עובדת כל כך טוב, פעם אחר פעם בבלימות בירידה לקראת פנייה מספר 1, מרגישים איך הזנב רוצה לברוח הצידה והמחשב מחזיר אותו חזרה למקום. האופנועים האלה כל כך טובים, שזה באמת בלתי נתפס.
אבל אחרי כל הפניות המפותלות, ואחרי ההקפות על המסלול וכל ההסברים, כל מה שהייתי צריך להבין עד כמה האופנוע הזה טוב התרחש בשבריר שניה. זה היה במקצה האחרון, כבר הייתי עייף, באחת הפניות, איבדתי ריכוז, העיניים ננעלו לרגע על החלק החיצוני. נבהלתי. ובטעות בלתי נתפסת, התנפלתי על הבלם הקדמי, כשהאופנוע על הצד בזווית מעל 50 מעלות. על כל אופנוע אחר זה היה מסתיים בהתרסקות מביכה. וכאן? כלום. שום דבר. אפילו לו תזוזה קלה מהקו הנבחר. כאילו האופנוע אומר לי, "זה כל מה שאתה מסוגל? יאללה תן עוד".
וכמו במקרה של ה-S1000RR גם ה-M1000R הוא לא כלי זול, למעשה "לא כלי זול" זה אנדרסטייטמנט, הוא למעשה כלי יקר בטירוף, רגע, שבו קודם. ישבתם? יופי המחיר של התכשיט הזה יעמוד על 270 אלף שקלים. מה שהופך אותו לאחד מהאופנועים היקרים ביותר בישראל. צעצוע נדיר שישאר בגדר מאורע נדיר מאוד לקומץ שיוכל להרשות לעצמו אותו.
הכתב היה אורח חברת ב.מ.וו