מחיר: 30 אלף שקלים
אהבנו: עיצוב, נוחות, פשטות, מחיר
לא אהבנו: ביצועים, טיפול כל 5,000 ק"מ
מילה אחת פשוט לא הפסיקה להתרוצץ בראש בזמן הרכיבה על ה-SCRAM - אותנטי - פשוט ככה. כי זה מה שהוא. איך מרוב מסעדות מפונפנות שכחנו כמה טוב יכול לבוא חומוס גרגירים חם. בסוף אין על חומוס; עממי, זול, משביע - סוגר הפינה הקולינרי המושלם. וזה מה שעושה רויאל אנפילד סקראם, אופנוע פשוט כמו רשימת המרכיבים בסודה, אבל לפעמים כוס קרה כזו היא בול מה שאתה רוצה ולא ידעת עד שלא נתת את השלוק הזה בעצמך.
אנפילד המתחדשת של השנים האחרונות עשתה קריירה מאופנועים פשוטים ולא מתיימרים. אל מול מירוץ חימוש מקצין של טכונולוגיה וביצועים של היצרניות האחרות, היצרנית הבריטית במקורה והודית כיום, זיהתה גם קהל לא קטן שרוצה חתיכת נוסטלגיה דו גלגלית, רובה עטופה גם באפשרות לעצור ולספר סיפורים מהפעם ההיא שנתקעו בדרך לדרמסאלה עם הרויאל אנפילד שקנית בגרושים ואיזה ילד תיקן להם אותו עם סיכת ביטחון, חתיכה מקופסת שימורים ואטם שהוא גזר מסוליה של סנדל.
נוסטלגיה בצד, רויאל אנפילד של היום היא כבר חיה די שונה, הם יודעים טוב מאוד איפה נמצאים הלקוחות שלהם ומה הם רוצים. אז בזמן ששאר היצרניות משוויצות במסכי TFT, מצמדים מחליקים ובקרות משיכה, הם מוציאים סכמות צביעה קלאסיות, עיצובים מדליקים, וממשיכים עם מנועים חלשים מספיק שאין באמת צורך בבקרות ואלקטרוניקה - רק שיעבוד ויהיה זול למכירה ואחזקה. המסך הקטן לצד מחוון המהירות הגדול שמאפשר תצוגת מפות בסיסית הוא הכי הרבה טכנולוגיה פה.
הסקראם הוא דוגמה מצוינת לתפיסה הזו. עם שימוש בבסיס של ההימליאן, הדו"ש של היצרנית, הוא עוטה עליו את הופעת הסקראמבלר - אותו שילוב בין אופנוע נייקד לצמיגים דו שימושיים ומהלך בולמים נדיב. ויוצר כלי שנכון להתמודד עם רוב הדרעק שרכיבה בעיר כמו תל אביב מזמנת. מושב רך עם המון ספוג מתחת לישבן, הבולמים הרכים והמהלך הארוך שלהם הופכים אותו לשותף מצוין לפיצוח של העיר שנחפרת ללא הפסקה ומאפשר לדלג מעל בולענים מזדמנים בקלות. הם שומרים גם יכולת הריחוף שלו בכביש כפרי מרובה גבנונים כשמצד שני הוא מספיק מרוסן כדי לא להתנודד בכניסה לפניה כל עוד לא מגזימים - אל דאגה, ממש ממש קשה להגזים איתו. שוב, מין כיול פשוט כזה שפשוט עובד.
המשקל הקליל שלו מעניק גם לא מעט ביטחון כאשר מתמרנים אותו בעיר וגם כאשר יורדים איתו לשביל. כן שבילים ממש, עם מהלך הבולמים שלו, שצומצם ביחס להימלאין אבל עדיין נדיב, וצמיגים דו שימושיים מדובר בכלי שאפשר לעשות איתו שבילי כורכר ופה ושם כמה עליות מתונות, אם כי תנוחת הרכיבה בעמידה פחות נוחה מאשר בדו"ש קלאסי או אדוונצ'ר.
התפעול של תיבת ההילוכים שלו לא חלק כמו של תיבות מיצרניות השורה הראשונה, אבל בכל מה שקשור ליחסי העברה, 5 ההילוכים שלו מחולקים בסך הכל בסדר, זה עוזר לחלץ מ-411 הסמ"ק ו-24 הסוסים שלו מה שאפשר, וזה לא ממש הרבה. מנוע הסינגל הזה הוא לא בדיוק החומר ממנו עשויות אגדות מהירות, הוא ימשוך בסדר עד 120 קמ"ש ומשם יגיד לך - עד כאן באבא, מה אתה ממהר. באמת, זה מנוע חלש כל כך שכל מה שאתה רוצה זה להכין לו מרק עוף חם וטוב, שיתחזק.
המנוע הזה גם אומר שבכל מה שקשור להרפתקאות מחוץ לעיר, כל עוד אתם נוסעים בסביבת תנועה שמתנהלת ב-90-100 קמ"ש, אתם תהיו בסדר עם עתודות מהירות וכוח מספקות. מפרקי רכיבה ארוכים בכביש 6 היינו ממליצים להימנע. לא האופנוע, לא אתם ולא התנועה תרגישו נעים שם. קחו אותו לכביש מפותל, גם הררי מתון, תורידו את הקצב ותמצאו אופנוע שממש דוחף אתכם להנות מהדרך, לא מהכביש. מהרוח בפנים, מלהקשיב למנוע עולה ויורד בסל"ד עם תוואי הכביש, מאגודל מונף למעלה פה ושם. תמצא את עצמך מחפש סיבות לעצור באיזו פינה עם צל ובריזה לקפה ותמר לח.
אז רויאל אנפילד סקראם הוא לפני הכל מעט אופנוע. מעט במנוע, מעט בביצועים, מעט באבזור, מעט בטכנולוגיה - רק שעל כל "מעט" כזה הוא מפצה בשני דברים, את הראשון קשה להגדיר ולכמת, את השני מבינים ברגע אחד. והדבר הראשון ממנו הוא מפזר בשפע הוא קסם, פשוט קסם של רכיבה רגועה בטעם של פעם למי שמתגעגע ולמי שרוצה לחוות את הדבר הזה. השני המאוד ברור הוא כסף, המחיר של הסקראם עומד על 30 אלף שקלים. זה הרבה פחות מרוב האופנועים, זה גם פחות מקטנועים בנפחים דומים שיציעו הרבה יותר פרקטיקה אבל לא שמץ מהקלאסיקה.