אז מסתבר שסוחרי רכב מפוקפקים שמוציאים שם רע למקצוע הוא לא משהו שקורה רק במגרשים קטנים ושכוחי אל.
בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בקליפורניה, טוען סולן להקת "מארון 5" כי סוחר מכוניות קלאסיות והסוכנים שלו ייצרו תיעוד מזויף שכלל רישום שלדה, מנוע ומסמכים נוספים על מנת לגרום למכונית שרכש להידמות ככל האפשר למזראטי גיבלי ספיידר 4.9 משנת 1971 ולהציג אותה כאחת מתוך 25 יחידות בלבד שנוצרו מסוגה.
הסיפור מתחיל בשנת 2020, אז מחליף לוין שתי מכוניות פרארי, אחת מדגם 365 GTC/4 משנת 1972 ופרארי 365 GTC משנת 1968 ומוסיף 100 אלף דולר עבור המזראטי הנדירה לכאורה. עורכי הדין המייצגים את לוין תובעים לבטל את העסקה בשווי 950 אלף דולר, או לפצות את לווין בשווי שיקזז את המחיר האמיתי של המכונית.
אולם בהמשך, בדיקה שנעשתה למספר השלדה של המכונית העלה כי המכונית האמיתית עם מספר השלדה AM115.492.1241 נמכרה מספר שנים קודם לכן לאספן מכוניות משוויץ. על פי כתב התביעה זו לא פעם ראשונה שמתעוררות שאלות לגבי המכונית הספציפית הזו, ושכבר נעשה ניסיון קודם למכור אותה ככזו בשנת 2015 במכירה פומבית, אך היא הוסרה ממנה לאחר שהתעוררו תהיות לגבי מידת האוטנתיות שלה.
חלק מהראיות שהובאו לחזק את הטענה לזיוף היו סימני ההטבעה על גבי השלדה והמנוע של המכונית, שם הגופן של המספרים, האותיות והסגנון שלהם לא תאמו את אלו שהיו נהוגים במזראטי כאשר המכוניות האלו הוצגו במקור.
הגיבלי ספיידר שיוצרה בין השנים 1969 ל-1973 עם הקווים הישרים והאלגנטיים של מעצב הרכב האיטלקי ג'וג'ארו (אז תחת סדנת גיהה), יוצרה במספר תצורות מרכב ובשתי גרסאות שגם להן היו סדרות ייצור מצומצות יותר לפי המפרט ושנת הדגם. בהיצע היו הגיבלי ספיידר עם מנוע 4.7 ליטר V8 עם 330 כ"ס שכונתה ה-Tipo AM115/S והגרסה הבכירה יותר ה-SS שכונתה Tipo AM115/S49, הייתה מצוידת במנוע 4.9 ליטרים עם 335 כ"ס אבל עם שיפורים נוספים במנוע ותיבת ההילוכים שבין השאר הביאו אותה למהירות מירבית של 285 קמ"ש לעומת 265 קמ"ש בספיידר הרגילה.
שתי המכוניות יוצרו בעשרות בודדות של עותקים, הספיידר בהיקף של 83 יחידות בלבד וה-SS בכמות מצומצמת אפילו יותר של 45 יחידות בלבד, 25 מהן כאמור בשנת 1971.