בזמן שבאירופה מנסים לאסור מכירת מנועי שריפה פנימית אחרי 2035, בארה"ב משקיע הממשל מיליארדים כדי לסגור פערים ולעודד רכישת רכב חשמלי ורק אתמול הכריזה פורשה כי 80% מהמכוניות שתמכור ב-2030 יהיו חשמליות, מפתיע מנכ"ל הונדה, טושוהירו מייב, בהצהרה שסותרת את המגמה.
"מנוע השריפה הפנימית יהיה חלק מתעשיית הרכב גם ב-2040 ואולי עוד אחר-כך", אמר מייב בתחילת החודש. "יקח עוד שנים עד שרשתות הטעינה לרכב חשמלי יהיו מבוססות מספיק עבור הצרכים של הלקוחות שלנו. אנחנו בוחנים טכנולוגיות לייצור סוללות מתקדמות, הנעה במימן ומטענים מתקדמים, לצד דלקים אלטרנטיבים שיוכלו לשמש משאיות, מכוניות מירוץ ומטוסים, שיוכלו להשאיר את מנוע השריפה הפנימית בסביבה עוד עשור או שניים".
הונדה היא יצרנית מנועי השריפה הפנימית הגדולה בעולם בזכות מיליוני האופנועים והקטנועים, הגנרטורים ומנועי מכסחות הדשא והסירות שהיא מייצרת. היא אפילו בונה מטוסי מנהלים ומנועי סילון עבורם. והיא נמצאת בפיגור גדול אחרי שאר היצרניות הגדולות בהשקת רכבים חשמליים.
מלבד ההונדה e, מכונית הרטרו הקטנה, שהיא מוכרת רק באירופה, וגרסה חשמלית ל-H-RV שהיא מוכרת רק בסין, אין לה חשמליות בהיצע. פלטפורמה חשמלית חדשה שהיא מפתחת תהיה מוכנה רק ב-2026, ובינתיים היא תרכוש חשמליות מג'נרל מוטורס, שתייצרה עבורה בארה"ב מ-2024 את ההונדה פרולוג והאקורה ZDX על בסיס השברולט בלייזר. יצרן יפני גדול נעזר ביצרן אמריקאי כדי לסגור פערים, איך הגלגל התהפך.
גם במונחים של יעדים קדימה, השאיפות הן צנועות מאוד. היעד שלה ל-2030 היא ש-40% מהמכירות שלה יהיו של מכוניות חשמליות. היעד של קבוצת פולקסווגן, למשל, כפול. הונדה תשקיע 40 מיליארד דולר עד 2030 בפיתוח רכבים חשמליים ומתקני ייצור עבורם.
האם מייב מדבר מפוזיציה, או מתאר מציאות ששונה מאוד מההצהרות של הפוליטיקאים? "אני בעסקי פיתוח מנועים כבר יותר מ-30 שנה. אז אישית, השינוי הזה קצת מאיים. אבל אני חייב להפריד את הרגשות האישיים שלי ממה שטוב לעסקים", אמר בראיון לרויטרס.
בינתיים נראה שגם המעבר שלה לעולם החשמלי לא בהכרח יראה כמו זה שעשו היצרניות האחרות וצפוי להתנהל בשלושה מישורים, הראשון הוא בניית מערך תשתיות טעינה בדומה לרשת הסופרצ'ארג'רים של טסלה, השני הוא תחום המכוניות עצמו והשלישי הוא השקעה לטווח הארוך יותר בתאי דלק.
הונדה תשקיע 700 מיליון דולר בהתאמה מחדש של מתקני הייצור שלה באוהיו, מהגדולים והוותיקים של היצרנית בארה"ב שם היא מייצרת כיום חלק גדול מרבי המכר שלה - למעשה לא מהיום. היא הייתה היצרנית היפנית הראשונה לעשות זאת עוד ב-1982. מתקני היצור המוסבים שמכונית "הכוורת" יהיו בסיס לייצור מכוניות חשמליות ורכיבים לכלי רכב חשמליים שישרתו גם מפעלים אחרים של היצרנית בצפון אמריקה.
הסבת מפעלים היא תהליך מורכב, יקר וכואב מאוד ליצרניות הרכב, המקדשות את היכולת לשמור על רציפות ייצור ותהליכי עבודה קבועים המבטיחים רמת ייצור גבוהה ואחידה. בעבר נרשמו מקרים בהם הסבות פסי ייצור לחשמל יצרו קשיים לא מבוטלים באיכות המוצר, החל בקווי הייצור הראשונים של טסלה במפעל טויוטה לשעבר בפרימונט, המעבר של פורד לייצור המאך E, טיוטה עם ה-bz4X, פולקסווגן עם ה-ID.4 ועוד.
כדי לאפשר את הסבת המפעל שלה באוהיו לייצור חשמליות, היא תעביר ממנו את ייצור האקורד למפעל שלה באינדיאנה. במקביל יוסב מפעל מנועים למפעל סוללות ומפעל תיבות הילוכים למפעל שייצר רכיבים למערכת ההנעה לרכבים חשמליים.