אם אתם או בני המשפחה שלכם נוסעים במקטעים הדרומיים של כביש 40 אלו שמתחילים בקרית גת ומסתיימים בצומת קטורה בערבה - כדאי שתהיו מודאגים, מאוד מודאגים. שיעור של פי 4 בשכיחות התאונות הקטלניות הוא רק אחד מהביטויים הבעייתיים של המצב שלו. המספרים שיוצגו בהמשך הגיעו לידינו מתוך מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שחובר בעקבות בקשתו של חבר הכנסת שלום דנינו מהליכוד, ומסכם נתונית תאונות דרכים בעשור האחרון של קטעי הדרך האלו.
אז קודם כללי הנימוס מחייבים היכרות: כביש 40, הינו כביש אורך (צפון-דרום) במדינת ישראל. הוא השני באורכו במדינה אחרי כביש 90 ו-302 הק"מ שלו משתרעים מכפר סבא ועד קיבוץ לוטן בערבה. העובדה שהוא היה הדרך הראשית לאילת עד סלילת כביש הערבה וציר האורך שהוא, החוצה את הנגב במרכזו, הביאה לכך שהוא מנקז אליו קישוריות תחבורה לכבישים רכבים המנקזים אליו את התנועה. 36 צמתים ומחלפים ממוקמים במקטע הדרומי שלהם, מתוכם 8 מחלפים, רובם בחלקו הצפוני של הכביש. טירוני שיריון לדורותיהם יזכרו את הדרך כזו שהובילה אותם לבסיס שיזפון, בוגרי קורס קצינים יזכרו את המישור היורד לבה"ד 1, מצפה רמון, שדה בוקר ושאר ציוני דרך על הנתיב שלו הם הנופים המוכרים של כל נסיעה לאילת.
אבל מעבר לנוסטלגיה שלו, בכל הקשור לבטיחות, הכביש הזה הוא בעיה בלי פתרון כבר יותר מדי שנים. המסמך סוקר את העשור האחרון בהיבט של תאונות דרכים באותם 230 ק"מ של כביש. מתוך הנתונים היבשים בו עולה כי ב-557 תאונות שהתרחשו בו בעשור האחרון נהרגו 61 בני אדם. המיקוד הוא באופן טבעי באלו שהסתיימו במוות של אדם אחד לפחות ומוגדרות "קטלניות" - 49 מהן התרחשו בתקופת הזמן הזו, כלומר 8.8% מכלל התאונות. לצורך השוואה בדקנו את הממוצע הארצי - 2.3% כלומר - כמעט סיכוי גבוה כמעט פי 4 למעורבות בתאונה קטלנית בדרך לבסיס, הביתה, לחופשה או רק קפיצה לסידורים ולהחזיר את הילד מהחוג.
המובהקות בסכנה שמהווה הכביש מזדקרת כאשר בוחנים נתון של שנה אחת שכבר מזמן הפכה לאבן בוחן בכל הקשור לתנועה - 2020 מרובת הסגרים ושברובה לא הייה לנו ממש לאן ולמה לצאת מהבית. בשנה זו אירעו 45 תאונות בכביש הזה, כלומר - 10 תאונות פחות מאשר ממוצע רב שנתי רגיל, מתוכן היו 6 תאונות קטלניות בהן נהרגו 7 בני אדם. זה נתון חשוב מכיוון שהוא מצביע במידה רבה על כך שבכביש יש מאפייני סיכון שאינם נוגעים לתנועה עצמה או לנפח שלה.
ציון יחס המחלפים-צמתים בכביש הזה שהועלה קודם נובע מבדיקה שערכנו אנחנו בעקבות הנתונים של פילוח סוג התאונות בדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת. כמעט ממחצית מכלל התאונות בכביש (45.8%) היו תאונות חזית-בצד - סוג התאונה הנחשב לקטלני ביותר ומאפיין מובהק של צמתים. סוג זה היווה גם רוב מכריע בקרב התאונות הקטלניות - 12 מתוך 49 מהתאונות הקטלניות היו כאלו שנגרמו מפגיעת חצית בצד. במקום השני בשכיחות התאונות התנגשות חזית-אחור שמהווה 15.6% מהתאונות עם 9 קטלניות. תאונות חזיתיות במקום השלישי 10% עם 8 תאונות קטלניות. התהפכות עם 7.7% ו-7 קטלניות והתנגשות צד בצד (לרוב נגרמות בשל סיום עקיפה לא טובה בה מתחככות המכונית זו בזו או ניסיון התחמקות ממכונית הפורצת לכביש בה המכונית נוגעות זו בזו במקום החמישי עם 6% מהתאונות בהן רק אחת קטלנית אך 28 מהתאונות הקלות.
נתון נוסף אותו מאיר המחקר או ש-3% מהתאונות כללו פגיעה בהולך רגל, מדובר ב-18 תאונות, מהן 8 קטלניות, 7 קשות ו-3 קלות. נתון מעניין מכיוון שמדובר בכביש שרובו המוחלט הוא דרך בין עירונית, כזו שבה אינטרקציות הולכי הרגל והמכוניות אמורות להיות מעטות אם בכלל. מעבר הכביש בסמוך לעיר הבהד"ים החדשה ובסיסים נוספים עלתה גם בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת שם נדונו התוכניות להוספת מעברי חציה בקרבת הבסיסים לצמצום סכנת ההיפגעות.
על מנת לבודד את מוקדי הסיכון בקטע הכביש הוא חולק ל-5 מקטעים מרכזיים. 1 .מקטע הכביש הדרומי ביותר- צומת לוטן )קטורה( עד הערבה התיכונה )נקודת המפגש עם כביש 13 -)40 ק"מ. 2 .הערבה התיכונה עד מצפה רמון - 60 ק"מ. 3 .מצפה רמון עד שדה בוקר, 37 ק"מ. 4 .שדה בוקר עד באר שבע- 49 ק"מ. 5 .באר שבע עד קריית גת- 44 ק"מ.
מהבדיקה עולה כי מספר התאונות הרב ביותר היה בשני המקטעים העמוסים יותר מבחינת נפח תנועה - זה בין שדה בוקר לבאר שבע עם 257 תאונות (46% וממוצע של 5.24 תאונות לק"מ) ובמקטע הכביש בין באר שבע לקרית גת עם 213 תאונות (38% וממוצע של 4.84 תאונות לק"מ). בשני המקטעים הדרומיים ביותר, ממצפה רמון לערבה התיכונה ומהערבה התיכונה לצומת לוטן נרשמו מספר התאונות המועט ביותר 10 ו-12 תאונות בהתאמה.
בכתיבת המסמך פנו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת לחברת נתיבי ישראל על מנת לקבל את הנתונים אודות פרויקטים ותיקוני תשתיות שבוצעו לאורך הכביש בעשור האחרון. אולם בהיעדר מסד נתונים מלא התקבלה רשימה חלקית אולם גם ממנה עולה תמונה לא מאוד מעודדת. כך למשל מתוך 7 הדוגמאות שהובאו רק שתיים הסתיימו (הרחבת קטע הדרך בין צומת גורל לצומת אוהלים לכביש דו מסלולי, דו נתיבי והקמת שני מחלפים וכן הקמת מחלף בין כביש 40 לכביש 31 להפחתת עומסים והקלת ההשתלבות מכביש 6 כולל הפרדה מפלסית לחציית הולכי רגל). מבין שאר הדוגמאות 3 פרויקטים נמצאים בביצוע, אחד בשלב תכנון מוקדם ואליו הוקצו 10 מיליון שקלים בלבד מתוך 30 מיליון הנדרשים ועוד אחד שנמצא בדיונים בין משרד האוצר לתחבורה אם יקודם במסדרת תוכנית החומש הקרובה.
אך יש לציין כי מעבר לפרויקטים האלו, נתיבי ישראל מבצעת שיפורי תשתית שוטפים לאורך השנה תחת מקומות המוגדרים כ"מוקדי סיכון", המשמעות של תיקונים שוטפים אלו עצומה, ולפחות על פי נתוני משרד התחבורה קיימת הפחתה של בין 40 ל-50 אחוזים בממוצע תאונות הדרכים במוקדי הסיכון בהם בוצעו שיפורים.
ח"כ שלום דנינו (הליכוד), יוזם הדו"ח מסכם: "אין ספק שרמת התאונות הקטלניות מחייבת ומייד את הרחבת הכביש,הפרדה,תאורה וכל האלמנטים שנדרשים לכביש מתקדם. אני יכול לעדכן שיש תוכנית טובה לביצוע ומקווה שעם אישור התקציב יתחילו בקידום הפרוייקט. לטעמי יש לקדם בו זמנית וכבר השנה את פרוייקט הרכבת לאילת. אני אבקש לקיים דיון בוועדת הכלכלה כדי לבחון את הפרטים של הפרויקטים התחבורתיים במרחב הנגב. מהגעתי לכנסת נושא הנגב והעיר אילת מעסיק אותי מאד בכל ההיבטים".