11 שנים אחרי שהודח מניהול חברת הרכב החשמלי שהקים, ו-12 שנים אחר שפשטה רגל, שי אגסי חוזר. מייסד בטר פלייס חשף היום את המוצר הראשון של החברה החדשה שלו, מאקלו: מכ"ם לייזר באיכות גבוהה לרכב אוטונומי ואוטונומי למחצה.
"הבטיחו לנו רכב אוטונומי ב-2020. הנהג הממוחשב כבר ברמה של נהג פורמולה-1, אבל הבעיה שיש לו עיניים של נהג בן 80 עם קטרקט", אמר אגסי בכנס אקומושן 2023 בתל אביב. "אפשר להגיע למצב של תאונה אחת למיליארד ק"מ, אבל כדי שזה יקרה הן צריכות לראות את הכביש מספיק טוב כדי שתאונה תקרה רק בגלל צירוף נדיר של נסיבות. אז גם כבר לא תהיה סיבה לאפשר לאנשים לנהוג יותר בכביש ציבורי".
מאקלו היא לא יצרנית הליידאר הראשונה בארץ, קדמה לה אינוביז, שכבר מספקת את המוצרים שלה לב.מ.וו, חתמה גם על חוזה גדול עם פולקסווגן, ונסחרת בנאסד"ק לפי שווי של 388 מיליון דולר. הליידאר של מאקלו מתהדר בתמונה צבעונית תלת ממדית ובטווח של כ-200 מטר. כך הוא מסוגל להבחין גם בצבע אורות הרמזורים, ולזהות בקלות משתמשי דרך קטנים כמו הולכי רגל ורוכבי אופניים וקורקינטים.
אגסי: "היום ברכב אוטונומיים, או בכאלה שיש להן מערכות בקרת שיוט אדפטיבית מתקדמות שכבר מאפשרות לנהג להוריד את הידיים מההגה, יש מצלמות רגילות שמספקות תמונה תלת ממדית, ליידאר איטי שמספק תמונה גרעינית כמו אטארי משנות ה-70, ומכ"ם רגיל, ואז שלושתם מתווכחים ביניהם על מה הם בדיוק רואים.
"הליידאר שלנו מאפשר לראות את העולם באיכות הרבה יותר גבוהה והרבה יותר פעמים בכל שנייה. זה מאפשר למשל לראות כמה פעמים את הילד שמתקרב לכביש, להבחין בקיומו, לזהות אם הוא רץ או נעצר, כדי שהנהג האוטונומי יוכל להחליט בזמן אם לבלום, ובלי בלימות שווא.
"גם חברות אחרות יודעות לזהות צמיג על הכביש ממרחק של 20 מטר, אבל בכביש מהיר זה זיהוי מאוחר מדי: אם תעלה עליו אתה עלול לאבד שליטה ולהתהפך ואם תבצע בלימת חירום משאית תיכנס בך מאחורה. אנחנו מזהים את המכשול ממרחק הרבה יותר גדול שמאפשר האטה בטוחה, או החלפת נתיב".
מאקלו, שהוקמה לפני שלוש שנים, פועלת מרחובות ומעסיקה 12 עובדים. המנכ"ל שלה הוא שגיא צדקה, שניהל בעבר את התחום האופטי במרכז הגרעיני שורק, ונחשב למוח הטכנולוגי של החברה. בניגוד לבטר פלייס, שגייסה את עיקר ההשקעה שלה מעידן עופר, שלבסוף פיטר את אגסי מהחברה שהקים, מאקלו ממומנת בינתיים ממקורות של מייסדיה.
אגסי: "לא באנו להפריע לחברות כמו מובילאיי, להיפך, באנו לעזור להן להשלים את המשימה שלהן, אנחנו באים כדי לעזור להן לראות יותר טוב. התעשייה לא התייחסה מספיק לכך שלא היו לה עד היום חיישנים מספיק טובים. זה כמו שלג'נרל מוטורס היה לפני 30 שנה את הכיוון הנכון עם ה-EV1 החשמלית, אבל לא היו לה את הסוללות המתאימות כדי לממש את החזון".
בטר פלייס הוקמה כחברת טעינה חשמלית, שהפעילה רשת של עמדות החלפת סוללות, בישראל ובדנמרק. אז החברה היחידה שהסכימה לספק לה רכב חשמלי שאפשר להחליף כך את הסוללות שלו הייתה רנו, עם הפלואנס ZE, שהוסבה מדגמי הבנזין והדיזל הרגילים של המשפחתית הצרפתיה. בטר פלייס זכתה אז לביקורת רבה על תחנות ההחלפה היקרות. טסלה שבחנה את הנושא, ואילון מאסק אף טען שאגסי גנב ממנו את רעיון החלפת הסוללות, החליטה שלא לפרוש רשת כזאת.
אולם בשנים האחרונות עושה רעיון החלפת הסוללות קאמבק בקרב יצרניות סיניות ובראשון NIO, שכבר מפעילה בסין 1,300 תחנות כאלה ומתכננת להשיק השנה עוד 1,000, והחלה להקים כאלה גם בגרמניה ובהולנד. יצוין כי הרנו של בטר פלייס צוידו בסוללת 22 קוט"ש, עם טווח ריאלי של כ-120 ק"מ. דגמי ניו מצוידים בסוללות של 75-150 קוט"ש, עם טווח של יותר מ-500 ק"מ.
אגסי: "אנחנו התייחסנו להחלפת הסוללות כמאריך טווח. שביום יום אנשים יוכלו לטעון בבית או בעבודה, אבל בסוף השבוע כשהם נוסעים לבקר את סבתא שאין לה טעינה בחנייה הם יחליפו סוללה בדרך. בסין מדובר בפתרון שנוצר כי רוב התושבים גרים בבתי דירות ואין להם חנייה שאפשר לטעון בה. אז החלפת סוללות היא כמו תחנת דלק. אתה מגיע עם מכל דלק ריק ובתוך כמה דקות יש לך אחד מלא".
אגסי הוסיף כי "ברק (הרשקוביץ', סמנכ"ל הטכנולוגיות של בטר פלייס - א.ע) והצוות שלו בנו רשת מדהימה של תחנות החלפת סוללות. המכוניות לא היו יוקרתיות, אבל אנשים אהבו אותן. התחלנו להתרחב בחו"ל. היינו יכולים להצליח".
ויש לו גם שני טיפים ליזמיי טכנולוגיה. "אחד, אל תתייאשו. תמשיכו לנסות. תחום הרכב קשה יותר מתחום התוכנה. זו תעשייה שקשה להצליח בה, אבל אם תצליחו תשפיעו על הרבה אנשים. שתיים, חשוב להקשיב. אנחנו עשינו את הליידאר שלנו קטן יחסית, בגודל כף יד, כי יצרני הרכב שאנחנו בקשר איתם אמרו לנו שיש להם בעיית מקום קשה ברכב. יצרני הרכב בונים מכוניות כבר יותר מ-100 שנה, צריך להקשיב להם ולצרכים שלהם. הם יודעים יותר טוב ממך".