הדבר הראשון שמכה בך זה הירוק-צהוב שניבט אליך מכל פינה - ירוק חי, זועק, בולט ובו משולב צהוב עז, חצוף בוהק. זה נמצא על שער הכניסה, האדניות, החביות, משקופי הדלתות, שולחנות העבודה, ארונות התצוגה, העמודים מסביב. ביקור במטה הראשי של "מפרם" יבואנית ג'ון דיר לישראל הוא המחשה למה היה קורה אם בחברות מסחריות היה תפקיד מקביל לרס"ר בבסיסי טירונות. ובתוך כל הירוק צהוב הזה משובצים טרקטורים, המון טרקטורים, מכל הגדלים והסוגים. ברגע אחד אתם חושבים שהם הוצאו מהקשרם בהאנגר המצוחצח הזה, ברגע שאחריו פשוט תתמכרו לאשליה שאתם בחנות הצעצועים הכי מטורפת בעולם - אגב, כמות הצעצועים שם היא פשוט מדהימה לא פחות.
אני הולך אחרי עמוס פלג, איש התמיכה הטכנית של היבואנית ומנסה להתרכז במה שהוא אומר ולא פשוט לעמוד ולבהות בכל המדפים פה. איכשהו אני מצליח גם לעמוד בקצב ההליכה והדיבור שלו, עד שאנחנו מגיעים לחלל עבודה בתוך ההאנגר, בו הדבר הראשון שמושך את תשומת הלב זה מסך ענק ובו תמונת לווין המנוקדת בכלים ירוקים צהובים קטנים המתרוצצים להם בקפיצות קטנות.
ברגע הראשון אני חושב ששחף שיושב פה משחק איזה משחק אסטרטגיה, בשנייה אחר כך אני קולט שתצלום הלווין הזה מוכר לי, זו מפת ישראל שמלאה בטרקטורים קטנים, מרמת הגולן ועד באר שבע מהבקעה ועד שפלת החוף.
המערך הזה הוא התוצר של מערכת שקוראים לה "JD לינק". להסביר את כ-ל מה שהיא יודעת לעשות יצריך סדרת כתבות, אז אני אנסה להיות כמה שיותר קצר - רכיב בדמות אנטנת GPS מתקדמת על כל כלי חקלאי מהסדרות הבכירות יותר של היצרנית, מחבר בינו לבין רשת תקשורת לוויינית השולחת כל נתון שאתם יכולים לחשוב עליו וגם כאלו שלא, בנוגע לטרקטור עצמו, מה הוא עושה, איפה הוא עושה את זה ומתי, ואת כל הנתונים האלו הוא שולח לכאן, למסך הזה.
"ג'ון דיר העולמית מנטרת כל הזמן את הכלים האלו" מסביר שחף, "יש להם אלגוריתם שיודע לראות את כל הנתונים מכל הטרקטורים והם יודעים שאם הם רואים נתונים שלא מסתדרים להם, הם שולחים לנו התראות שרק אנחנו מקבלים, לא הלקוח. שם הם מציעים לנו דרכי פעולה, אם זה לחץ שמן מנוע נמוך, אבל לא נמוך ברמה של להדליק נורה בטרקטור עצמו או לגרום לבעיה, זה רק ליידוע שלנו שנשים לזה לב.
"או מקרה אמיתי שקרה לנו בדרום - קיבלנו התראה שצריך להחליף לטרקטור צמה של מחשב המנוע - אף אחד לא התלונן, המפעיל לא קיבל שום חיווי על בעיה, אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה של הטרקטור ואין לו שום תקלות. אבל הם אמרו 'שמע, אנחנו מנטרים אותו כבר תקופה ואנחנו רואים שההנעות שלו קצת קשות, הסל"ד שלו בסרק קצת לא יציב ואנחנו יודעים שבדגמים האלו, זה סימפטום לשפשוף בצמת המחשב מנוע שגורם אחר כך, בהמשך לקצר - אז לפני שמגיע הקצר - תחליפו עכשיו את הצמה'. שלחנו את המכונאי לשטח, הוא החליף את הצמה, הביא את הישנה לכאן - ומה גילינו? שפשוף בדיוק איפה שאמרו לנו".
לא רק איפה הוא, אלא באיזה סל"ד המנוע, כמה שעות הוא עבד היום, האם הוא גרר מחרשה או מרססת? שותלת או מקצרת ירק? ואם הוא זרע אז איפה ואם זו מזרעה חכמה אז גם באיזה ריכוז בכל נקודה בשדה ומה הוא זרע, כמה הוא ריסס, איפה הוא דישן יותר ואיפה פחות ואז להריץ את כל השכבות האלו יחד כדי להבין מה אפשר לעשות טוב יותר.
"צריך להבין כמה מדויקות המדידות האלו", מסביר עמוס, "ב-WAZE רמת הדיוק יכולה להגיע ל-30 מטרים, בלווין של ג'ון דיר זה מגיע לרמה של 2.5 ס"מ". אחת הסיבות לדיוק הנדרש הזה הוא שאת המערכת שעושה שימוש בין השאר בלווין של ג'ון דיר עצמה, ניתן להפוך למנגנון נהיגה אוטומטי של הטרקטור, כלומר, בהזנת תוכנית העבודה לתוך המחשב ובהתבסס על נתוני ה-GPS, הטרקטור נוהג את עצמו באופן אוטומטי לפי התוואי שנקבע לו, עכשיו קחו סטייה של יותר מכמה ס"מ, תכפילו אותה בקילומטרים על קילומטרים של שדות ענק והחשיבות לדיוק הזה ברורה.
אגב, את המערכת הזו אפשר להתקין גם על כלים של יצרניות אחרות כמו ניו הולנד (שבבעלות משפחת אניילי האיטלקית), או בכלים של פנד הגרמנית, וכן לעשות שימוש בזורעת או שותלת שהיא לא מתוצרת ג'ון דיר בכלל - זה בזכות פרוטוקול תקשורת אחיד ומשותף לכל הכלים החקלאיים שנקראת ISO-BUS.
מבינים? בעוד בתעשיית הרכב יצרניות לא מצליחות להסכים על מקום אחיד לכפתור של אורות המצוקה, החבר'ה בטרקטורים כבר הלכו 10 צעדים קדימה. כל העולם הזה שתיארנו כאן, הוא חלק ממה שחוסה תחת המושג "חקלאות מדייקת", שזה בגדול הנקודה בה התלם באדמה מתחבר להייטק הכי מתקדם כדי לייצר מקסימום תשואה מכל דונם. בין אם בחיסכון בהוצאות או טיוב של התוצרת. אלו נתונים ששווים זהב, צריך לומר את האמת - שווים זהב לא רק לחקלאי, אלא גם לג'ון דיר כיצרנית, למה? אנחנו נחזור לזה בהמשך. כי בזמן שאנחנו רצים לדבר על לווינים וטרקטורים מקושרים - שכחנו רגע להבהיר כמה דברים.
פלאפון, פריג'ידר, ארטיק, טרקטור
אנחנו נראה אותם כשנעבור ליד אתר בנייה, איזור עבודות בכביש, שדות חקלאיים, מפעלים ועוד. הם יהיו צהובים, ירוקים, ירוקים-צהובים, אדומים, ירוקים בהירים על גלגלים אדומים, כחולים, אפורים, כתומים - כל אחד מזוהה עם היצרנית שלו בנאמנות לצבע שתגרום לקנאיות בקבוצות הכדורגל להיראות כמו להקת מעודדות בליגת כדורת דשא למקומות עבודה.
הם יהיו מאובקים, מבוצבצים או רטובים. יהיו להם גלגלים גדולים, קטנים, גבוהים, רחבים. ועדיין, רוב האנשים יצביעו על כולם ויגידו מילה אחת - הנה טרקטור. אבל הכינוי הזה, כמו פלאפון, פריג'ידר, ארטיק ועוד - הוא רק שם גנרי וכללי מאוד להמון סוגים של כלי רכב בעלי ייעוד ושימוש שונה לגמרי זה מזה. אז אחת ולתמיד, לרגל חג השבועות המזוהה יותר מכל עם חקלאות - מגדיר הטרקטורים הגדול.
טוב, הוא לא באמת יהיה גדול, לא כי חסר על מה לכתוב ולפרט, אלא כי יש יותר מדי על מה לכתוב ולפרט, ואמנם לחג שמזוהה עם טרקטורים יותר מכל קוראים "שבועות", אבל לכם אין שבועות לשרוף על צלילה לשלל הגרסאות ותתי הסיווגים בעולם הזה שמתישהו הופכים לריב על דקויות ולסיבה שמשפחות שלמות בהתיישבות העובדת לא יחליפו מילה אחת עם השנייה.
נתחיל מהיסודות: את עולם הטרקטורים אפשר לחלק לשלוש קבוצות עיקריות - חקלאיים, תעשייתיים ותשתיות. בקרב הכלים החקלאיים משתרע המגוון מטרקטורים גמדיים כמו אלו מסדרה 1 של ג'ון דיר על 7 כוחות הסוס שלהם או כאלו שמשמשים כמכסחות דשא רכובות וכלה בעולמות המפלצות הענקיות כמו ה- Quadtrac של CASE, צעצוע חביב שמוציא ממנוע שישה צילנדרים 12.9 ליטרים מבית פיאט 699 כ"ס בשיא ויותר מ-400 כ"ס רק מיציאת ה-PTO שלו (יציאת כוח אליה מחברים כלים חיצוניים). ואגב, הוא ממש, אבל ממש לא מהגדולים ביותר בעולם כן? ובין לבין יש גם את ההסתעפות לטרקטורי מטעים, שהם קטנים וצרים יותר, או כאלו בעלי סרנים פורטליים או גלגלי ענק גבוהים שמאפשרים לנוע מעל גובה הגידולים למשל. ואנחנו עוד לפני צלילה לכלים חקלאיים ייעודיים כן? אנחנו רק במכשיר שנקרא טרקטור.
במעבר מהשדה לעיר, נפגוש קודם כל את הכלים התעשייתיים ואלו המשמשים לתשתיות בינוניות וקרויים גם הם בשם הכולל "טרקטור", למרות ששמם המדויק הוא "מחפרון" או "מעמיס דו כפי". בבסיס יש את הכלים הקלים יחסית (יחסית, כי הם שוקלים בין 7 ל-9 טון), הם פחות או יותר הלדרמנים של עולם הטרקטורים, הם אלו שתפגשו במפעלים, אתרי בניה קטנים ובינוניים, עיריות ומועצות מקומיות, תהייה להם כף העמסה (יעה) מלפנים וכף נוספת בדמות מחפר מאחור (מכאן השם מעמיס דו כפי).
הרבגוניות של השימושים בהם נובעים מהמידות הקומפקטיות יחסית שלהם, האפשרות שלהם לנוע על כבישים ממקום למקום בטווחים בינוניים ללא צורך בשינוע, ובעיקר הגמישות בהפעלת מגוון רחב מאוד של כלים על בסיס יציאות הכוח הקדמיות והאחוריות; כאשר הכף הקדמית מוסרת ניתן להתקין במקומה מטאטא בדמות מברשת מסתובבת, מנוף על זרוע, כף שטוחה (כשל דחפור בניגוד ליעה העמוק), מלגזה ועוד. המחפר האחורי מחובר ליציאת כוח שיכולה לשמש כפלטפורמה לחיבור מגוון אביזרים, ממקדח ועד צבת, מהדק קרקע, פטיש הידראולי ועוד.
קצת מעל למחפרון נמצא עוד "טרקטור", שהוא בכלל לא טרקטור, אלא "מעמיס אופני", "מעמיס קדמי", "יעה אופני" או כמו שרובכם מכירים אותו "שופל" - שופל כמו ב"מר חסון בצורת שופל מתקרב הנה". ולפני שנצלול לשימושים שלו, רגע של לשון - המילה שופל התגלגלה לעברית מהמילה הגרמנית Schaufel - את חפירה. והאת הזו היא המאפיין העיקרי של המעמיס האופני - כף קדמית אימתנית עם 4 זרועות הידראוליות שאחראיות על תנועתה מעלה מטה ובזווית שלה.
אחד ההבדלים בין שופל לבין טרקטור רגיל הוא אופן ההיגוי שלו, בעוד בטרקטור הגלגלים מחוברים לגוף וההגה שולט בזווית הצידוד שלהם, פה יש ציר מפרקי בחלק הקדמי שמסובב את כל החזית, מה שמאפשר לו יכולת עמידה בעומסים גם כאשר הגישה למכשול או החומר המועמס נעשית בזווית שאינה ישרה.
השימוש ביעה האופני רחב מאוד, החל מעבודות מחצבות, עפר, תשתיות, בנייה וכלה ברפתות בהן הוא משמש להעמסת מזון וגם בגרסאות ממוגנות ירי בהן עושה שימוש הצבא ליצירת מכשולים ופינוי צירים.
בראש שרשרת המזון של הכלים ההנדסים החוסים תחת התואר "טרקטור" נמצא הדחפור המכונה גם בולדוזר (הסבר לשם הלועזי בסוף). המאפיין הראשון שמבדיל אותו מהכלים האחרים הוא השימוש בזחלים ולא בגלגלים. השני הוא הכף השטוחה המכונה "סכין". העוצמה והגודל שלו הופכים אותו לחלק בלתי נפרד בארגז הכלים של עבודות הנדסיות כבדות. בחלק מהכלים ניתן למצוא התקן בשם "מעקר" בחלק האחורי. זהו אנקול פלדה ענק המופעל בידי בוכנה בקוטר עצום ותפקידו לשבור סלעים גדולים או בולדרים, לפני הפינוי שלהם עם הכף הקדמית. חברת קאטרפילר האמריקנית, מחלוצות והמובילות בתחום הציגה בשנת 1955 את הכלי המזוהה ביותר עם התצורה הזו ה-D9. מאז הפך הכינוי הזה לשם גנרי לכל הכלים הדומים, כך שלא נדיר למצוא את הכינוי D9 מוצמד גם לכלים דומים לו מתוצרת חברות אחרות.
השימושים בדחפור רבים ומגוונים, נעים מפינוי אשפה, יצירת שבילי אש ביערות כדי למנוע התפשטות שריפות, פריצת צירים, שיטוח תוואי קרקע, פריצה הנדסית ובהקשר הצבאי מדובר בכלי רב שימושי שמופעל בשלל מתארים, החל מחישוף שטח בצידי צירים כדי לייצר שדה ראיה טוב יותר, פריצת צירים עוקפים, פתיחת תאי שטח החשודים במיקוש תת קרקעי ועד הריסת מבנים שם מספיקה לעיתים נגיעה קלה של הכף כדי למוטט בית, בין אם למטרות הריסה או על מנת לצמצם סיכון כוחות במקרה של מחבלים מתבצרים. שימוש צבאי נוסף בכלים אלו נעשה על מנת להרים סוללות עפר להגנה כאשר נדרשת שהייה סטטית במרחבים מאוימים או בניית עמדות ירי לטנקים.
ושוב, בתוך העולם הזה של כלים הנדסיים יש עוד שלל מפלצות, גלגליות וזחליות שבהן נעשה שימוש וכולם מכונים בצורה זו או אחרת "טרקטור", אבל כמו שאמרנו, שבועות זה רק שם של חג ולא פרק הזמן שיש לכם לקרוא את הכתבה. ולגבי שמו של הבולדוזר, אחת הסברות היא שהוא התגלגל מהביטוי שניתן למנת תרופה או סם שביכולתם להמם שור - כלומר משהו חזק מאוד שמכריע הכל - אם ראיתם פעם D9 מלטף פינה של בית ומקריס אותו - אתם בטח מבינים שזה מתאר אותו בדיוק.
טרקטור ספורט: למבורגיני, פורשה ופרארי שנוסעות בבוץ
על פניו אין שום נקודת השקה בין השמות הנוצצים האלו של מכוניות הספורט לבין הכלים החקלאיים הגדולים, האיטיים והמגושמים שקרויים טרקטור. אולם בשלב זה או אחר, היו כלים חקלאיים שנשאו את השם הזה.
נתחיל בזו היותר מוכרת והפעילה עוד היום: למבורגיני. פרוצ'יו למבורגיני היה בעליו האמיד של מפעל טרקטורים ובעליה הלא מאוד מרוצה של פרארי. אחרי שהעיר לאנזו פרארי כי ניתן היה לייצר מכונית עם תיבת הילוכים נעימה יותר לתפעול, אמר לו הזקן ממרנלו שעדיף שיתרכז בבניית טרקטורים וישאיר את מכוניות הספורט למי שיודע את העבודה.
פרוצ'יו בן מזל השור לא סלח על העלבון והציב לעצמו מטרה - להכות את פרארי במגרש שלה. וכך, מאז הוצגה מכונית הכביש הראשונה של למבורגיני ב-1963, משמש השם הזה גם את כמה ממכוניות הספורט לצד כלים חקלאיים. למרות שכיום אין קשר בין החברות למעט השם. בעוד למבורגיני יצרנית מכונית הספורט שייכת לחברת פולקסווגן, יצרנית הטרקטורים היא חלק מחברת האם SFD האיטלקית המחזיקה גם במותגי SAME, Deutz-Fahr ועוד יצרניות בתחום המיכון החקלאי.
אצל פורשה הסיפור היה אחר. אנחנו מכירים אותה כיצרנית מכוניות ספורט, אבל פורשה ביסודה היא חברת הנדסה. תחילת הפריחה שלה הייתה בשנות ה-30, תחת השלטון הנאצי, אז זיכה התכנון של פרדיננד פורשה ל"מכונית העם", לימים פולקסווגן חיפושית, את החברה בתשומת לב והביא אותה לעבוד גם על פיתוח טרקטורים.
מלחמת העולם השנייה עצרה את המעבר של הטרקטורים משלב התכנון לביצוע, אבל דווקא אחרי המלחמה, כאשר היצרנית הייתה על הקרשים, וגרמניה שבורה ומופגזת, לכלים כאלו היה פוטנציאל. הבעיה: כחלק מהסכם הכניעה של הנאצים נקבע כי רק לחברות שייצרו טרקטורים לפני המלחמה מותר לעשות זאת אחריה. פורשה מכרה את הזכויות שלה לתכנון הטרקטור לשתי יצרניות אחרות. הכלי הראשון מתכנונה ירד מפס הייצור ב-1950 עם מנוע שני צילינדרים מקורר אוויר ולו 18 כ"ס. שנתיים מאוחר יותר מתרחבת המשפחה לכלים בהספקים של 11,22,33 ו-44 כ"ס.
ב-1954 נרכשת פעילות הטרקטורים של פורשה בידי התאגיד הגרמני Mannesmann שאחרי השקעה גדולה במתקן ייצור שמוקם במפעל ספינות האוויר והמנועים "זפלין" לשעבר, הוציאה לשוק ב-1956 את הגרסה החדשה של הכלים החקלאים של פורשה. כמו כמעט כל דבר שפרדיננד תכנן, גם פה היו הברקות כמו מנגנון הפרדת הילוכים הידראולי, שאפשר להעביר הילוך באופן מהיר ועם פחות נדנודים בכל פעם.
אבל הבעיה הגדולה של הדגם הזה, עם כל שעות הפיתוח שלו וההשקעה ההנדסית הייתה שהוא היה פשוט יקר מאוד. יקר עבור הרבה מתושבי אירופה שרק יצאו מהמלחמה לערים הרוסות וכלכלה מרוסקת, מצד שני בארצות הברית, לעשות עסקים עם חברה גרמנית עם היסטוריה של שותפות עם המפלגה הנאצית, איך לומר, לא יורד ממש בגרון, מה גם שהתחרות הייתה קשה מאוד. ב-1963 הופסק הייצור של הכלים האלו אחרי 125 אלף יחידות.
ומה עם פרארי אתם שואלים? טוב, כאן מדובר בהטרלה קטנה. כי זה אמנם טרקטור והחברה שמייצרת אותו היא אכן פרארי. אבל מי שנוהג בטרקטור של פרארי - לא באמת נוהג ב"טרקטור של פרארי", שכן בין יצרנית מכוניות הספורט, לבין יצרנית הטרקטורים אין שום קשר למעט השם הזהה והמוצא האיטלקי.
סטלבט בקיבוץ - הפינוקים בטרקטורים המודרניים
ממש כמו המכוניות שלנו, שהפכו לנוחות ומאובזרות יותר מבעבר, גם הטרקטורים המודרניים לוקחים את כל נושא חווית המשתמש קדימה בסדרי גודל יוצאי דופן. הימים בהם הייתי עולה על טרקטור הפיאט של המסגריה בקיץ רק כדי לחטוף כוויות דרגה 3 בירך מהפח חלפו, כבר אין את הרגע שבו להתרווח על המושב אחרי יום גשום מרגיש כאילו התיישבתי בשלולית. וגם הטלטול שגרם לי להודות בפשעים שלא ביצעתי בנהיגה בג'ון דיר הקטן של הנוי אינם. היום, הטרקטורים הגדולים והמאובזרים, אלו שמיועדים לעבודות ממושכות בחוץ ואפילו הקטנים יותר, הם כאלו שמציעים (למי שמסמן V במקום הנכון) תנאי מחיה משופרים בהרבה.
בחזרה באולם התצוגה של מפרם, אני עולה לקבינה של ה-6R. הספרה 6 מציינת את מקומו בהיררכיית הדגמים של היצרנית (מתוך 9) וה-R את זה שהוא שייך לרמת גימור גבוהה יותר מהבסיס (M). הדבר הראשון ששמים לב אליו זו כמות הכפתורים הלא נתפסת שיש סביבי. המוני מתגים להפעלת כל פונקציה אפשרית בתא, וכנראה עוד שניים שמשמשים לזרז או להאט את תנועת השמש. וזה עוד לפני שנכנסנו למסך ה-10 אינץ' הצבעוני (שבסדרות 7 ו-8 ובקרוב ב-6 יגיע עם תאימות לאפל קאר פליי ואנדרואיד אוטו), על כל המידע שמוצג בו והפונקציות המופעלות דרכו, כולל שליטה פרטנית בכל אחד מ-18 (!) פנסי הלד שלו, צריכים לראות את הדבר הזה נוסע בלילה כשהוא מואר יותר מכלא שמור היטב בטקסס.
המושב עצמו עם שיכוך אוויר מלא, אפשר להזמין אותו גם עם חימום וריפוד עור ויש גם מושב מתקפל בצד, חסל סדר לשבת על הכנף של הטרקטור, לקוות שלא ליפול בקפיצה בסוף התלם ולרדת ממנו עם סימנים כחולים. כמובן שיש גם מערכת שמע עם בלוטות', מזגן מקפיא והתיבה שבהתחלה התלהבתי מזה ששמו פה צידנית עד ששחף כמעט נעלב אמר לי "מה צידנית? זה מקרר!". עיין בקבינה, עמוס מסביר לי שהקבינה כולה מסדרה 6 ומעלה מקבלת שיכוך מלא עם בוכנות הידראוליות. ומנגנון ריסון תנועה לחלק הקדמי באמצעות בוכנות הידרו-פנאומטיות
ההייטק בבוץ?
בכל הקשור למערכות אוטונומיות, תעשיית הטרקטורים נמצאת כבר כמה שנים בבחינה יסודית של הפתרון הזה ומכל מקום בנקודה הרבה יותר מתקדמת מעולם הרכב. כבר 4 שנים שטרקטורי ניסויים אוטונומיים לחלוטין מסתובבים בשדות ארצות הברית ואירופה, וכמעט כל יצרנית מרכזית מנסה להבין מה הפיצוח הנדרש אצלה כדי להיות הראשונה להגיע לשוק עם מוצר שיפחית את אחת העלויות הכבדות בתפעול - הנהג. אבל לא רק את זה, העובדה שכלי אוטונומי לא מתעייף, לא מאחר לעבודה, לוקח ימי מחלה, חופשות ועוד.
כיום הביטוי הכי קרוב לזה נמצא (שוב) בכלים היקרים יותר, במקרה של הירוקים-צהובים בג'ון דיר זה קורה ב-R8 שמאפשר לנהג להזין את תוכנית העבודה לשדה, לשלוח את הטרקטורים לסיבוב החרישה, קצירה ועוד, בעוד המפעיל עצמו יושב בקבינה ולא נוגע בכלום. השלב הבא הוא לעבור לכלים נשלטים מרחוק מתוך מוקד מרכזי. כאן אנחנו גם חוזרים למשמעות שיש לכל שלל הנתונים שנאספים על ידי היצרניות על אופן העיבוד של הקרקע. על סמך הנתונים האלו, הן למעשה יכולות לבנות חוזי להפעלה הלא מאויישת של הכלים.
בכל הנוגע לחשמול המלא שלהם, יש עדיין כמה בעיות בדרך, בין השאר בהיבט הטכנולוגי של פריצות דרך בתחום הסוללות שיידרשו להניע כלים כבדים מאוד, עם צרכני אנרגיה משמעותיים לפרקי זמן ארוכים באזורים שלא בהכרח קרובים לרשתות חשמל זמינות. אבל גם בקרב יצרניות הטרקטורים העתיד הרחוק לא יכלול הנעה באמצעות דלקי מאובנים.
טרקטור במחיר מרצדס
בכל הקשור לשוק הישראלי, על פי נתוני משרד התחבורה נמכרים בישראל מדי שנה כ-750-850 כלים חדשים. לדברי מוטי קידר, סמנכ"ל מפרם, זו כמות סבירה לגודל השוק המקומי. כאשר בחלוקה לגדלים, בכל הקשור לכלים החקלאיים בגדלי הביניים ומעלה, נכון לשנת 2022 ג'ון דיר היה מותג הטרקטורים הנמכר ביותר בישראל עם 217 כלים כאשר המותג במקום השני, ניו הולנד צמוד אליו עם 214 יחידות. במקום השלישי נמצאות לנדיני האיטלקית וקובוטה היפנית עם 105 יחידות. ומדובר בתחום שככל שמטפסים ברמות ההספק, במותג וביכולות, מדובר בכלים יקרים יחסית עם פערים משמעותיים בין המדרגות השונות. החל מכ-60 אלף שקלים לטרקטור קטן מתוצרת סין, טורקיה או הודו ו-90 אלף שקלים לכלי מקביל מתוצרת מערבית מוכרת ומשם להכפיל את עצמו כאשר מדובר בכלים בגדלי הביניים של 90-100 כ"ס. כאשר כלים גדולים וחזקים אלו עם 250 כ"ס ומעלה יעלו חצי מליון שקלים וצפונה. ואי שם בפסגה נמצא הטרקטור היקר ביותר בישראל ה-8RX שנמכר ב-1.3 מיליון שקלים.
כמו תעשיית הרכב כולה, גם ענף הטרקטורים סבל לא מעט בשנים האחרונות משיבושים כתוצאה מהקורונה, כאשר מה שהכריע את הכף ברוב המקרים היה זמינות כלים שעמדו לרשות היבואניות (השוק המקומי נשלט באופן כללי ברובו המוחלט על ידי 5 יבואניות מרכזיות). ובזמנים כאלו, לדברי קידר, יש גם הזדמנויות בתחום שנחשב לכזה בו לנאמנות המותגית יש משמעות גבוהה מאוד. כלומר, לקוחות ששומרים אמונים למותג מסוים בקנאות יוצאת מן הכלל בהשוואה למה שקורה בתחום הרכב. "הלקוח הישראלי הוא לקוח תובעני, וזה נאמר לחיוב, אבל יש לנו עוד המון עבודה בתחום של לגרום להם להבין את המשמעות של חשיבות היבט אחזקת והטיפול במוצר", בהתייחס לכך שהכלים החדשים הם מתקדמים ומתוחכמים מבעבר, ולצד יכולות מתקדמות בהרבה, דורשים טיפול ושימור נכונים כדי שימשיכו לעשות את זה לאורך שנים בעלויות אחזקה נמוכות יותר בטווח הארוך"
כאן יש לנו אתגר בחינוך השוק, בחשיפה שלו למשהו חדש. גם הוא וגם עמוס פלג מזכירים את המחסור האקוטי במכונאים בתחום "אנשים רוצים להיות בהייטק, לעשות מלא כסף ולא לעבוד". אני שואל אותו אם הוא יכול לומר לאנשים לבוא לעבוד במכונאות טרקטורים ושיש בזה כסף ותנאים? "כדי לעבוד במכונאות טרקטורים ומשאיות אתה צריך לאהוב את זה, אם אתה לא אוהב את זה אתה קם בבוקר בלי חשק ואין לך כוח לזה. מכונאים טובים שאוהבים את העבודה שלהם ויש להם חשק, קשה להשיג".
אז בפעם הבאה שאתם עוצרים ליד חקלאי על טרקטור, לא משנה אם זה מייסי פרגוסון ישן, פיאט קשיש, או CACE חדש ונוצץ, תרימו את היד, תגידו שלום, אם לא בקול רם אז לפחות בלב או לילדים באוטו - שבזכות האנשים האלו יש לנו אוכל על השולחן, בזכות האנשים האלו אנחנו לא תלויים בחסדים של אף אחד כדי להינות מהפירות והירקות הכי טעימים בעולם. מגיע להם. חג שמח.