שרת התחבורה מירי רגב רוצה להחזיר לענף הרכב את ניגודי העניינים נגדם נאבק משרדה כבר יותר מ-30 שנה.
רגב הודיעה השבוע כי הנחתה לקדם אפשרות לביצוע טסט שנתי גם במוסכים מורשים. לדבריה המתווה שמקדמים במשרד התחבורה יאפשר להגדיל את מספר מכוני הרישוי מכ-70 לכ-1,500 ויפתח את השוק לתחרות. עוד מבטיחה רגב כי בימים אלה שוקדים גורמי המקצוע במשרד התחבורה על קידומו של המתווה שיאפשר זאת, תוך קביעת אמות מידה מקצועיות וקריטריונים לשמירה על ההיבטים הבטיחותיים, הסביבתיים והצרכניים.
מבדיקת וואלה עולה כי היוזמה, שנחשפה בחדשות 13 לאחר גל של ביקורת ציבורית על רגב עקב נסיעתה הארוכה למרוקו, והעלייה המתמשכת בעומסי התנועה בכבישי הארץ, לא תואמה עם גורמי המקצוע בתחום. אם הייתה מתואמת, ייתכן שהגורמים היו מזכירים לה שמדובר בנוהל שהיה קיים בעבר, ובוטל בגלל ניגוד עניינים בין עבודת המוסך לטיפול במכוניות, לבין רישוי תקין של אותן מכוניות.
ב-1989 הוגשה לבג"ץ עתירה שדרשה מהמשרד לאסור על מכוני רישוי להפעיל מוסכים בשל ניגודי עניינים, מה שהתאפשר אז. בתגובה השיבה המדינה כי באוקטובר 1988 הוחלט על ביצוע הפרדה משפטית ופיזית בין מכוני רישוי למוסכים, וכי התהליך כבר החל. על הודעת המדינה היה אגב חתום הפרקליט הצעיר מנחם (מני) מזוז, בעתיד היועץ המשפטי למשלה ושופט בית המשפט העליון.
ניגוד עניינים הוא בעיה ותיקה בתחום, שהביאה במשך השנים גם להגבלת פעילות מכירת האביזרים בידי מכוני הרישוי. זאת מחשש שכאשר המכון מוכר לוחיות רישוי או צמיגים, עשוי להיות לו אינטרס להכשיל מכוניות בגללם, ולגרום לבעליהן לרכוש ממנו במחירים גבוהים לוחיות ואביזרים נוספים. כיום מוגבלים המכונים למכירת נורות בלבד.
גם מצד המוסכים יש סכנה לניגוד עניינים: התייחסות מקלה במבחן רישוי למכוניות המטופלות אצלם, ומצד שני אינטרס להכשיל מכוניות כדי שיתוקנו במוסך כדי שיקבלו אישור תנועה מחודש.
רק שמשרד התחבורה זיהה את הבעיה, אבל לא באמת נאבק בה. מבקר המדינה קבע ב-2011 כי "עוד ב-1989 הודיע המשרד לבג"ץ כי הוא כבר החליט שיש להפריד הפרדה פיזית ומינהלית בין מכוני הרישוי לבין המוסכים. ואולם נמצא כי עדיין קיימות תופעות של בעלות צולבת על מכוני רישוי ועל מוסכים, הפועלים מתוך אי-הפרדה פיזית (כלומר בסמיכות מקום) או מתוך אי-הפרדה משפטית (לעתים מכון הרישוי והמוסך הם בבעלות אותה חברה, ולעתים בבעלות חברות שונות אך אותם בעלי מניות מחזיקים במניותיהן). בתופעות אלו יש משום ניגוד עניינים. אף שהמשרד ידע שמדובר בבעלויות צולבות, הוא לא דרש הפרדה פיזית ומשפטית בין המוסכים למכוני הרישוי כפי שהודיע לבג"ץ".
כעת מבקשת רגב להחזיר את המצב לאחור. אולם מעבר לניגוד העניינים יש בעיה מבנית בביצוע מבחני רישוי במוסכים. למוסכים אין את כל הציוד שיש במכוני בדיקה, כמו המתקן לבדיקת עוצמת הבלימה, שגם דורש מקום וחפירה בקרקע עבור התקנתו. לכן מוסכים עצמם מחויבים לשלוח אחרי תיקונים מסוימים מכוניות לבדיקה במכון. רק למוסכים מעטים יש מספיק שטח להתקנת ציוד הבדיקה הנוסף, שיחייב גם השקעה כספית גדולה ברכישתו.
לא ברור כמה מהר יוכלו המוסכים להחזיר את ההשקעה: מחירי מבחני הרישוי נקבעים בידי משרד התחבורה ועומדים כיום על 94 שקל לרכב פרטי, מהם 63 שקל עבור הבדיקה המכאנית 31 שקל עבור בדיקת זיהום האוויר, ו-2 שקל עבור רישום הקילומטראז'.
המכונים טוענים שהמחיר אינו כלכלי ושפעילות בדיקת הרכב לפני קנייה מסבסדת את פעילות הרישוי. לכן גם לא ברור על מה מתבססת ההבטחה של רגב, כי "מדובר במהלך היסטורי שיקצר בצורה משמעותית את התורים הארוכים ויפחית את העומסים על מכוני הרישוי, זאת לצד הורדת העלויות כחלק מהמלחמה ביוקר המחיה בישראל".
גורם בענף המוסכים העריך כי המוסכים יוכלו לבצע ללא היערכות ארוכה בזמן ויקרה בהשקעות את בדיקות זיהום האוויר לרכב, שהנהגים יוכלו להצמיד לטיפול השנתי. "ככה אפשר יהיה לחסוך זמן יקר במכונני הבדיקה, לאפשר להם לבצע יותר בדיקות רישוי ולקצר את זמני ההמתנה", אמר הגורם. אבל במקרה כזה הנהג עדיין יצטרך להגיע גם למוסך וגם למכון הבדיקה, כמו היום.