המדריכה במרכז החוויה של ג'נסיס בסוג'י, סוג של פרבר כ-30 ק"מ מסיאול, ניסתה ככל יכולתה להעניק לנו סקירה מפורטת של כל היצע הדגמים של מותג היוקרה הקוריאני מבית יונדאי. היא באמת השתדלה, אבל גם למדריכה מסורה ורתומה קשה להלהיב בהסבר על מכוניות שכבר חוגגות שלוש שנים להצגתן.
ועדיין, אלו לא המכוניות שמרתקות פה, גם לא מרכז המסירה בקומת הקרקע עם טקס שלם של מסירת רכב חדש כולל עשן, אורות ומופע רובוטים שמבצעים "סקירת ביקורת" של המכונית החדשה לעיני הלקוח, אפילו לא המנגנון הענקי והשקוף שבו נשלפות מכוניות שמסודרות ב-5 קומות כמו מוצרים במכונות אוטומטיות לנסיעות ההדגמה.
זה המכלול השלם של בניין ענק שלא משמש למכירות, לא נראה מי יודע מה מרשים מבחוץ, עם עיצוב מינימליסטי מבפנים וקירות בטון חשוף - כל זה רק כדי להעניק את המושג הכללי מאוד של "חוויה". אם אתם ציניים, קל להביט על כל המאמץ הזה ולא ממש להבין שאלה פשוטה - "למה?"
אז כניסיון לענות, או לפחות לקבל את זווית המבט של מותג כמו ג'נסיס על המאמצים האלו, אנחנו מתיישבים לשיחה עם מי שאחראי על להכניס את המסרים האלו, את המותג כולו לתודעה הכללית. קוראים לו גראהם ראסל, והוא מגיע מסקוטלנד אחרי ניסיון בתפקיד דומה בבנטלי, אצל Scottish Leather Group ספקית העור המובילה לעולם הריהוט היוקרתי, התעופה והרכב ולפני כן שימש כשגריר מותג הוויסיקי היוקרתי "מק'אלן", והיה גם האחראי לחיבור בינם לבין בנטלי. במילים אחרות, אין הרבה אנשים שחיים, נושמים ומבינים טוב יותר את המושג החמקמק שנקרא יוקרה - ומאז דצמבר 2021 הוא אחראי על האריזה הזו בג'נסיס.
ג'נסיס, קווים לדמותה
תזכורת: ביונדאי לא המציאו את הגלגל עם הקמת חטיבת יוקרה עצמאית ומבודלת מהמותגים העממיים שלה. במובן הזה הם פשוט חזרו על הטריק שהיפנים עשו בסוף שנות ה-80 עם לקסוס בטויוטה, אינפיניטי בניסאן, אקיורה בהונדה ומאזדה עם ניסיון קצר מועד עם האמאטי ב-1991.
מה שהיה שונה פה הוא שג'נסיס למעשה התחילה בתור סדרת דגמים מהודרת חזקה וספורטיבית תחת יונדאי בסוף העשור הראשון של שנות ה-2000 ורק ב-2015 נוסדה כמותג עצמאי. מה שעוד מבחין מאודי ולקסוס, הוא שלמעט דגם אחד ה-GV60 החשמלית, היא עושה שימוש בפלטפורמות ייעודיות לדגמים שלה ולא מוכרת גרסאות לדגמים קיימים של מותג האם העממי, בהשקעה כלכלית לא קטנה.
אנחנו יושבים בלאונג' האולטרה מעוצב ומתוחכם של ג'נסיס במלון היוקרה Shilla, הפעם בחזרה בסיאול. חלל שאין בו לוגו אחד של היצרן, אבל כל האבנים ברצפה שובצו ידנית.
ניסיונות קודמים להשיק מותגי יוקרה לא אירופיים באירופה לא תמיד היו מוצלחים בלשון המעטה. למה שגורל ג'נסיס יהיה אחר?
"שלושת מותגי היוקרה המובילים (ב.מ.וו, מרצדס, אודי - ק.כ) באו מגרמניה. הם יצרו את הסגמנט, אבל אין להם אקסלוסיביות. אירופה לא הייתה שוק היעד הראשון שלנו, השגנו הצלחה בשוק הבית הקוריאני, ארצות הברית הפכה להיות שוק מצליח ומשם אנחנו מתפתחים לאירופה וסין. היו"ר שלנו לוקח את הדרך הארוכה ומאפשר לנו לקבל החלטות לטווח הארוך".
אבל אירופה היא כן יעד שהצלחה בו היא "חותמת איכות".
"נכון, יש לנו 7 מרכזי חוויה באירופה, בין השאר בגרמניה, שוויץ, שניים בלונדון, בסקוטלנד ועוד. אנחנו "נגררים" להשוואות בינינו לבין מותגי יוקרה, אבל אנחנו עם החזון והכיוון שלנו, מה שמניע אותנו זו הנחישות של היצרנית הזו".
רוב המותגים הבכירים נשענים על מסורת עשירה והכרה שהן תוצאה של עשרות שנות ניסיון. האם לכם, כמותג שרק נולד יש דרך לעקוף את זה?
"אני חושב שכל מותג יכול להגיע עם גישה משלו. מורשת יכולה להיות גישה אחת של לספר סיפור. כמי שעבד בשני מותגים עם מסורות ארוכות, אחד נוסד ב-1824 ואחד ב-1919, אני יכול לומר שבהחלט מסורת יכולה להיות חלק חשוב מהמותג, בוודאי. אבל לפעמים מסורת היא גם עול בתחום של עיצוב למשל, שם אתה יכול לעשות רק שינוי מסוים בכל דור חדש של רכב. אנחנו מושכים מהמסורת של קוריאה עם עירוב של חדש וישן של אומה שעבר מאחת הכלכלות החלשות בעולם בשנות ה-50 לחזקה ומצליחה כיום. בעינינו זה תואם את השינוי בהעדפות הלקוח. אין לנו מורשת כיצרן רכב, המורשת שלנו מגיעה ממקום אחר".
לכמעט כל יצרן רכב בכיר יש "מכונית הילה", זו יכולה להיות GT מפוארת או דגם אולטרה יוקרתי שמעניק יוקרה לשאר ההיצע, האם אתם לא חסרים אחת כזו כיום?
"כרגע אין אין לנו "מכונית הילה" אייקונית, אבל יש לנו שני מעצב רכב אייקוניים. שניים שהם הטובים בעולם, לוק דונקרוולקה (לשעבר מעצב הבית של למבורגיני ובנטלי) ואת סאנגיופ ליי, אלו שני כשרונות שמובילים את המותג. במקום לבנות מכונית הילה בייצור, הצגנו בעבר 'מכוניות קונספט הילה' כמעט כל שנה מאז 2015. לפעמים אלו מכוניות שמצביעות על ייצור קרוב כמו ה-GV80 קופה או טרילוגיית דגמי הג'נסיס X. בוודאי שהמעצבים שלנו, אנחנו וגם הלקוחות היינו שמחים לראות אותן הופכים למציאות. כל מה שאני יכול לומר לך בשלב זה, זה שתמשיכו לשאול אותנו שאלות על זה".
האם יש לכם תוכניות לייצר דגם עתידי קטן וזול יותר מה-GV60?
"בתור אחד המותגים הצעירים ביותר בתעשייה, אנחנו לא מרגישים מחויבים לגישות הרגילות של היצע דגמים, או להתחדש בכאלו רק לשם החידוש. אנחנו נפתח את הדגמים שלנו בהתאם למקום שבו הקהל שלנו יהיה. כלומר, מבנה הדגמים שלנו יעוצב לפי האופן שבו הלקוחות שלנו יהיו בעתיד, איך תיראה בעלות הרכב בעתיד. כיום אלו SUV ומכוניות סדאן".
מה הבידול ביניכם לבין אינפיניטי או לקסוס?
"אני מבין את המקום ממנו מגיעה השאלה הזו כנקודת ייחוס בינינו לבין המתחרים האחרים. אבל התשובה שלי לשאלה הזו נשענת על התשובה לשאלה הראשונה, ה-DNA שלנו שנשען על המשולש של עיצוב, טכנולוגיה ותרבות האירוח של קוראיה ששונה מזו של יפן למשל. אנחנו מהירים יותר להביא טכנולוגיה ושינויים לשוק. נכון שטכנולוגיה היא לא משהו שייחודי לנו, אז אני מאמין שזו התרבות של אירוח וטיפול בלקוח שאנחנו רואים כנקודת הבידול בינינו ובין המותגים האחרים כי זה מוטמע בתרבות שמאחורי המותג. זה קשור גם לכך שכמו שציינתי המותג שלנו צמח קודם כל מפה מקוריאה".
לאן הולכת האסטרטגיה שלכם בכל מה שקשור לחשמל?
"ללא ספק יש לנו יתרון גדול בחיבור למותג האם שלנו ולגישה שלנו לטכנולוגיות החשמליות שלו. זה לא אומר שניקח כל טכנולוגיה, אלא את אלו שמתאימות ללקוחות שלנו. אנחנו נתרכז בכאלו שמבטאות את מושג האירוח הקוריאני "סון-נים" (סון - אורח, נים - מכובד), שזה בגדול ההכרה שאם אתה מארח מישהו בבית, האורח הזה הופך להיות האדם הכי חשוב בו. הוא יקבל את החדר הכי טוב, הכלים הכי טובים וכן הלאה, זה לדעת מה האורח שלך צריך או רוצה עוד לפני שהוא יודע את זה, זה להניח מטריה ליד הדלת כי גשום לפני שהאורח בכלל ראה שיורד גשם. פה יכולה לבוא לידי ביטוי שימוש בבינה מלאכותית למשל".
ולגבי הנעות אחרות מלבד חשמל?
"קבוצת יונדאי ככלל ממשיכה לבחון את היישום של הנעת מימן כאפשרות. אבל כפי שזה נראה עכשיו זה יהיה יותר לשימוש מסחרי מאשר למכוניות נוסעים. אנחנו עדיין מחוייבים להצהרה שלנו על מעבר להנעה חשמלית מלאה עד 2030 שאת המעבר הזה אנחנו נתחיל ב-2025. אם נראה פיתוח טכנולוגי או תשתיות תומכות בהנעה הזו והיא תתאים לג'נסיס וללקוחות שלה אנחנו נבחן את זה".
האם שיתופי פעולה בין מותגי יוקרה שאינם מתחום הרכב יכולים לתרום למיצוב טוב יותר של החברה?
"בתור מי שיצר את החיבור בין בנטלי למזקקת הוויסקי של מק'אלן אני יכול לומר שלפעמים זה דבר טוב ולפעמים זה יכול להיות נטל. זה חיבור שיכול לעבוד אם הוא קורה כמו בחברויות אמיתיות, לא כי אני מצפה שאתה תעשה בשבילי משהו רק כי אני עשיתי משהו עבורך. זה גם אתגר כי לא תמיד מה שנראה לנו כמו שיתוף פעולה טוב, לא ייראה כזה בעיני הלקוחות. מתוך שיתופי הפעולה האפשריים, אני רואה מלונות למשל ככאלו שיכולים להתאים, שוב, ברוח של תרבות האירוח של קוריאה, התחלנו שותפות כזו עם מספר מלונות אקסלוסיביים במלונות בסין".