השורה התחתונה בשיחה שניהלנו עם גורם בכיר מאוד בתחום איתור הרכב הגנוב לא הותירה מקום לאופטימיות, ההמלצה החד משמעית שלו הייתה להקפיד על מיגון הרכב על פי דרישות הביטוח ואם צריך וגם אם מדובר בהשקעה נוספת להרכיב עוד מכשיר איתור. ומעבר לאינטרס הברור שלו לדחוק אתכם לזרועותיה של חברת איתור הרכב, הסיפור העצוב פה הוא ההודאה הפשוטה בכישלון של המדינה וגופי האכיפה לדאוג לכך שכל אחד מכם יוכל לקום בבוקר ולמצוא את המכונית שלו איפה שהיא עמדה אתמול בלילה.
הנתונים של חברת פוינטר שמתמחה באיתור והשבת כלי רכב גנובים מהרבעון השני של 2023 מבהירים שהוא אולי אינטרסנט - אבל גם ריאלי. הרבעון השני של השנה מסתיים עם עלייה של 140% בניסיונות הגניבה ביחס לאלו של כלל 2022 ו-120% יותר מאשר ברבעון הראשון של 2023. "החוליות בשטח בדיוק כמונו - לומדות ומשתפרות כל הזמן", אומרים בפוינטר. והעובדה שזמני "סגירת המעגל" בין זיהוי נסיעה ושימוש חריגים במכונית לבין הטלפון לבעל הרכב ודריכת המערכת כבר עומד על פחות מדקה, רק גורם לגנבים להיות אגרסיביים יותר בהימלטות שלהם.
ואם כבר התרגלנו לכך שהיום כלי הפריצה הוא לא לום ברזל ומסכת סקי, אלא מחשב ומשבש אותות סלולריים ו-GPS (בהם נעשה שימוש ב-85% מהמקרים) - התחכום כבר עולה שלב כאשר בחלק גדול של המקרים מתגלה דפוס פעולה חדש: כבר לא ממהרים להסתלק עם המכונית לערי המקלט הפלסטיניות דרך המעברים והמחסומים, אלא נותנים למכונית "להתקרר" יום, יומיים או שלושה ואז חוצים איתה את הקו הירוק.
באיזור הדרום אלו עיירות בדואיות כמו שגב שלום וביר הדאג' הדרומית ממנה המספקות מחסה לגנבים ומשם אחרי כמה ימים מסולקות המכוניות לכיוון מעבר מיתר בדרום הר חברון. בכלל, מציינים בחברה, הדרום מתעורר בחודשים האחרונים בין הערים, באר שבע כבר השוותה את מספר ניסיונות הגניבה לתל אביב ואיזור הדרום כולו עלה ב-18% ביחס לשנה שעברה ויחד עם עלייה של 14% ברבעון הראשון כבר משלים 28% בסך הכל.
"כולנו מנסים להבין מה קרה פה ברבעון האחרון" מודה הבכיר בחברת האיתור, "תמיד יש את עניין ההיצע וההביקוש, וכמו שיש אצלנו מחסור במכוניות וחלפים, גם בשטחי הרשות יש ואנשים פונים למסחר בחלקי רכב גנוב".
אבל יש עוד משהו שהם מתחילים לשים אליו לב, מגמה נוספת שמובאת פה לראשונה וקשורה באופן הדוק לפשיעה המשתוללת במגזר הערבי. מקרים של כלי רכב הנגנבים מישראל ומסתובבים במשך שבועות וחודשים בשטחי הרשות ולאחר מכן עוברים השבחה קוסמטית ו"התממה" של המכונית באמצעות שימוש בלוחיות רישוי של רכב זהה לו חיצונית. לאחר מכן חוזרות המכוניות לשטחי ישראל ונעשה בהן שימוש להתנקשויות ופעילות פלילית חמורה אחרת. למעשה תהליכי התממה כאלו נעשים לעיתים כבר בדרך החוצה עם המכונית, כאשר הגנבים מגיעים עם לוחיות מוטבעות מראש או מדבקות שנראות כמו לוחית רישוי לרכב הגנוב.
ומי שעוד עולה מדרגה היא התעוזה והנכונות של הגנבים שמבריחים את המכוניות עצמן להסתכן ולסכן את כל מי שעומד בדרכם, "אלו נערים בני 14-15 בלי פחד להיהרג ולהרוג בדרך בשביל כמה מאות שקלים, לא יותר. ניגוח ניידות, פגיעה באזרחים, בשוטרים, הם נורים וממשיכים לעשות את זה".
לדברים האלו מצטרף אילן גולדשטיין מנכ"ל פוינטר שמתריע " אני חושש שלא רחוק היום בו בארועי הגניבה יעשה גם שימוש בנשק חם" לצורך כך, נודע ל"וואלה!רכב" הצטיידה החברה גם ברכב ממוגן ירי למקרים כאלו.
אז את מי גונבים? ובכן, מסתבר שכמו בציבור הרחב, גם אצל הגנבים חשמליות הופכות להיות כלי רכב מועדף. במקום הראשון עם 42% אלו עדיין ג'יפונים וקרוסאוברים, אבל הביקוש להיברידיות וחשמליות צומח במהירות והם כבר מהווים 23% ממקרי ניסיון הגניבות.
וגם שם לגנבים יש העדפות, לא כל כלי הרכב החשמליים זוכים לביקוש זהה לאחרים. בקבוצות של בעלי רכב מסוג יונדאי איוניק 5 כבר מזמן קיים שיח ער בנוגע לקלות לטענתם בה נגנבת המכונית (אם כי המשטרה וחברות הביטוח מסרבות לתת פרטים לגבי מי באמת הדגמים הנגנבים בישראל), ובאפריל האחרון פורסם בכלכליסט כי חברות הביטוח אף הקשיחו את תנאי המיגון למכוניות מסוג זה. בשטח מסתובבות השערות על כך שיש בגניבת החשמליות מטרה שכלל לא קשורה לשימוש בהן לחלקים או לנסיעה - אלא רצון לשים יד על מארז הסוללות היקרות שלהם שיכולות לשמש לצרכים ביתיים שונים. גנבים, אבל בחזית הטכנולוגיה הירוקה.
אבל לא רק חשמליות מסוימות הופכות למטרה לגנבים. בכלל, נראה שכל התקדמות טכנולוגית בתחום התקשורת מרחוק עם כלי הרכב פותחת עוד פרצה דרכה יכולים הגנבים להיכנס למכונית - תרתי משמע. השימוש הגורף במפתחות קרבה Keyless הפכו את הגנבים למומחי פירצה דרך זיהוי תדרי הרכב. למשמע ההצעה שלי לחזור לסובארו DL 1300 עם מנעול פרסה על תיבת ההילוכים הידנית הוא מגיב בצחוק עצוב - "למרבה הצער הם לא יהיו בררניים במיוחד".
אחד הגורמים לעלייה בגניבות הרכב הוא שאין גוף אחד שמאגד את כל הפעילויות בתחום. יחידת אתג"ר המשטרתית מבצעת את הפעילות שלה, על הסיורים והמחסומים בקו התפר אחראים צה"ל ורשות המעברים במשרד הביטחון, וחברות האיתור שמשקיעות בחמ"לים וצוותי סיור משלהן נטולות סמכות חוקית ונדרשות לחבור למשטרה או לצבא לפי הצורך על מנת להשיב את המכוניות הגנובות. התוצאה: קשה להגיע ל"סגירת מעגל" מהירה על הגנבים.
מה שקורה בפועל בשטח הוא סרבול במקרה הטוב או אדישות במקרה הגרוע. כאשר צריך לזכור - בניגוד לצבא או רשות המעברים, במקרה של חברות האיתור, האינטרס שלהן הוא מציאה והשבה של המכוניות.
"אנחנו נמצאים בתקופת שיא בניסיונות גניבת רכב בישראל. שילוב של מחסור בחלקי חילוף, מעברי גבול פרוצים, אובדן הרתעה ושימוש של משפחות פשע בגניבות הרכב כדלק לפעילות עבריינית וטרור הם חלק מהסיבות לכך" מסכם אילן גולדשטיין, "המרדפים אחר כלי רכב גנובים שמתחילים בערי ישראל וחלקם נמשכים בשטחי הרשות נעשו מורכבים ומסוכנים יותר. אנחנו מזהים אצל הגנבים יתר מוטיבציה ומוכנות להסלים את ארוע הגניבה ולעיתים "הליכה על הקצה".
וכאשר לבעלי המכוניות בערים אפשר לאחל פחות או יותר רק להתפלל שלא יעלו הפעם בגורל, אולי אפשר לקחת דוגמה ממשהו שקורה דווקא במקומות מועדים לפורענות כמו התנחלויות ומושבים - כאשר בראשונות התושבים ברמת עירנות בסיסית גבוהה יותר לחריגות בנוף האנושי בהן, ובאחרונים המודעות לפשיעה החקלאית גבוהה יותר - קחו אחריות ותסמכו רק על עצמכם, דווחו וצלמו דמויות לא מוכרות שמסתובבות בשכונה ויידעו את הסביבה, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומכם.