נדמה שאין ישראלי שלא מכיר את ריטואל חוף הים הקבוע, זה שבו מכריז מוכר הארטיקים את רשימת מרכולתו ומקנח בהכרזה "אני הולך!" מאותת לכם שזהו, או שתקומו לקנות ארטיק-קרטיב-שוקולד-בננה עכשיו או שתצטערו לנצח על ההזדמנות שהחמצתם. ובכן, בכל הקשור להכרזה עצמה, יש דימיון רב בין מוכר הארטיקים בים לבין רשות המיסים בישראל, בכל הקשור לנזק שהם עושים לכיס שלכם - אם חשבתם שמוכר הארטיקים בחוף דופק אתכם, או-הו, אתם לא מבינים כמה המדינה מנקנקת לכם את הצורה.
בראשית 2024, אלא אם כן הבלתי ייאמן יקרה, תבוטל הטבת המס לקניית מכוניות פלאג אין, ומס הקנייה על היברידיות נטענות שקע יזנק מ-45% ל-83% כפי שמוטל על מכוניות בנזין, דיזל והיברידיות רגילות. בכך למעשה, תחתום המדינה את ההזדמנות לקנות את המכוניות שבשימוש נכון מאפשרות להינות מכל העולמות. מצד אחד תנועה על חשמל זול, נקי מפליטת מזהמים מהאגזוז עד לטווח של כמה עשרות ק"מ, מה שרובנו עושים ביום-יום, ומצד שני האפשרות להסתפק בסוללה קטנה וזולה יותר וחוסר תלות בחסדי מערך הטעינה הציבורית כאשר מזדמנת לנו נהיגה ארוכה. הסוללה ריקה? קיבלתם רכב היברידי.
שתי המכוניות שכאן, הן הזולות מבין 48 דגמי המכוניות שנמכרות כיום בישראל עם מערכת הנעת פלאג אין. אלו המשתרעות בין משפחתיות כמו סקודה אוקטביה פלאג אין לפרארי 296 (2.5 מליון שקל לפני תוספות, כולל מובילאיי). מהבחינה הזו הן ההזדמנות לקנות קרוסאובר בעל יכולת תנועה חשמלית עצמאית על בסיס סוללה למרחק של כמה עשרות ק"מ ומשם ואילך תפקוד כהיברידית לכל דבר. אבל הן מספרות גם סיפור אחר. את הפער בין מפרט נוצץ על המסך למכונית בפועל בכביש. טענו, נהגנו, בדקנו וחזרנו עם תשובה ומנצחת ברורה.
עיצוב: כאשר הם עומדים אחד ליד השני קשה שלא לשים לב להבדלים. ה-MG לוקח בהליכה את הנקודות שקשורות לרושם חיצוני. עם 15 ס"מ יותר לאורך, 5 לרוחב, 12 לגובה - קל לראות למה הנירו החדש נראה כמו מכונית קטנה בהרבה לידו. אבל אלו לא רק המספרים, אלא רכיבי העיצוב שעוטפים אותם. הנירו עושה כל מאמץ להיראות נקי, מסוגנן וייחודי. ה-MG הוא מסר ישיר, לא מתוחכם של גריל גדול, יחידות תאורה גדולות, בתי גלגלים תפוחים, פנסי ערפל קימורים ותפיחות. אז כן, עיצוב זה עניין סובייקטיבי של טעם, אבל את הנוכחות של ה-MG קשה לנירו לאתגר. עבור לקוחות מסוימים, כאן נגמר המבחן.
תא נוסעים: כניסה פנימה כאילו ממשיכה את הנקודה בה סיימנו את הסעיף הקודם. ה-MG מתנפל עליכם בשפע של שנת הדרקון. ריפודי עור אדמדם על מושבים ענקיים ועמוקים שממשיכים גם לדשבורד המשלב 6 מרקמי חומרים וצבעים שונים. בקיה הכל מאופק יותר, יש יאמרו פשוט ופשטני עם פלטת צבעים שבמאמץ אפשר להגדיר כשניים עם עוד שני תתי גוונים. יחד עם זאת הנדסת האנוש עדיפה משמעותית על זו של ה-MG, הפקדים מסודים באופן נגיש ונוח יותר לתפעול, בעיקר סרגל השליטה המתחלף בבקרת האקלים והשמע. בסיני התפעול של מרבית המערכות הוא ממסך המגע, המגיב באיטיות כללית ואיטיות מרגיזה כאשר מתופעל תוך כדי נהיגה, איכות מצלמת הרוורס שלו מזכירה את ימי קלטות ה-VHS. ולא שהנירו היה נטול בעיות, כולל אחת שתקעה את הרדיו על תחנה אקראית בלי שום אפשרות להחליף אותה. מהמימדים החיצוניים העדיפים של ה-MG, נגזרת גם תנוחת נהיגה גבוהה יותר. מושבי העור שלו מרשימים יותר משל הנירו, אם כי באלו של הקוריאני יושבים יותר "בתוך" ולא "על" המושב.
בתחום המושב האחורי רושמים השניים בעלי בסיס הגלגלים הזהה שוויון במרווח הברכיים, כאשר הנירו מציע את המושב העדיף מבחינת מבנה (עומק וגובה מהרצפה), ממקם את שקעי ה-USB טוב יותר (בגב המושבים), מרווח הראש בו מעט יותר טוב. ה-MG משיב באיכות חומרים טובה משמעותית, עם אותם ריפודי עור משולבים באדום ושחור וקלות כניסה ויציאה טובות יותר, שוב נגזרת של הגובה העדיף.
לשני הכלים תאי מטען שמשלמים מחיר על אחסון הסוללה הגדולה יותר. ל-MG יתרון נפח מרשים עם 463 ליטר לעומת 348 ליטר בנירו. שניהם ללא גלגל חלופי או שקע 12 וולט.
אבזור: נקודת חוזקה של ה-EHS. מהגג הפנורמי שלו, ריפודי העור המלאים, הכיוון החשמלי של המושבים, 4 שקעי USB, החימום למושבים, תאורת לד מלאה, דלת תא המטען החשמלית ועוד. הנירו משיב בעיקר ברכיבים שנגזרים מכך שהוא מכונית מודרנית יותר (הוצג ב-2021 לעומת 2018 ב-MG) כמו צימוד אלחוטי לאפל קארפליי וטעינה אלחוטית.
בתחום מערכות הבטיחות שניהם מקבלים רשימה יפה, ההבדל הוא בביצוע ובקצוות. בשניהם בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטייה מנתיב, זיהוי רכב ב"שטח מת" והתרעת תנועה חוצה מאחור. ב-MG יהיה גם זיהוי תמרורים והתרעה מפתיחת דלת כאשר רכב חולף. הנירו יוסיף תיקון הגה בזיהוי רכב ב"שטח מת", בלימה אוטומטית בנסיעה לאחור, התרעה על שכחת ילד במכונית ושתי כריות אוויר נוספות על ה-6 של ה-MG. שניהם זכו ל-5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי.
ביצועים: מעבר לעובדה ששני כלי הרכב עושים שימוש במערכת הנעה בעלת עיקרון דומה - מנוע בנזין ומנוע חשמלי הניזון מסוללה בעלת יכולת טעינה - הם שונים לגמרי. ה-MG מביא 258 סוסים, מומנט של 48.9 קג"מ שמאוד נוכחים ביכולת שלו לייצר כוח מתפרץ (מתפרץ מדי בנהיגה מנהלתית איטית). הנירו מציע 183 סוסים צנועים יותר ו-27 קג"מ. הצד החשמלי שלהם ניזון מסוללת 16.6 קוט"ש ב-MG ו-11.1 קוט"ש בנירו.
למרות יתרון הסוללה שלו, שתי המכוניות כיסו מרחק דומה של כ-47 ק"מ לטעינה בנהיגה בנהירה בין עירונית מתונה. בסופו של דבר ה-MG סוחב כ-250 ק"ג יותר מהנירו. בכל תנאי נהיגה ה-MG חזק ומגיב בנחרצות יותר ללחיצה על הדוושה, זריז יותר לצאת מהמקום ובתאוצות הביניים.
היבט נוסף של פערי היכולות בין הכלים נוגע ליכולת הגרירה. אם זו נדרשת לכם, שימו לב שב-MG תוכלו לגרור עד 750 ק"ג בעגלה ללא בלמים ועד 1,500 בנגרר עם בלמים. בנירו המספרים ה-600 ו-1,300 בהתאמה.
צריכת דלק: על יתרון הביצועים שלו, משלם ה-MG בתחנת הטעינה או תחנת הדלק. משך זמן הטעינה שלו ארוך יותר משמעותית - 4:30 שעות בטעינה ביתית לעומת כ-3 שעות בנירו, משום מה לא ניתן לטעון אותו כאשר הרכב אינו נעול, אז אם אתם בעמדת טעינה ציבורית תצטרכו להמתין בחוץ. ככה זה כשלשניהם יכולת לטעון בקצב איטי של 3.5 קילוואט בלבד.
בשיוט בין עירוני לאורך 60 ק"מ אליו יצאו טעונות רשמה הקיה 32.3 ק"מ לליטר וה-MG 19.6 קמ"ל. גם בסיכום המבחן כולו שהתנהל ברובות במצב ההיברידי, רשם הנירו יתרון בצריכת הדלק - 17.2 ק"מ לליטר לעומת 11.3 ק"מ לליטר ב-EHS.
נוחות והתנהגות: לכל אחד מהם יש את היתרון בסעיף אחר. ה-MG פחות מוצלח בספיגת שיבושים, כל השיבושים. בעוד הנירו עושה זאת בפעולת שיכוך נקודתית של כיווץ והחזרה בבולם הזעזועים. ה-MG מעביר חבטה ראשונית במפגש עם המהמורה ואז נדנוד גוף בסיום המעבר עליה. גם בנסיעה בין עירונית על כביש גלי ה-MG זז יותר מדי ולא מרסן את גלי הכביש. את היתרונות שלו הוא משאיר לנסיעה בין עירונית שקטה יותר לעומת רמת הרעש שמכניס הנירו לתא הנוסעים. בין לבין בצילומים גילינו שאת הנירו קל יותר לתמרן. אצנו רצנו למפרט הטכני ואכן, נירו ישלים סיבוב ין המדרכות ב-10.6 מטר, ה-MG יקח יותר מקום - 11.9 מטר.
גם בכביש המפותל המשיך הפער בין שני כלי הרכב להתרחב. וזה לא שמישהו ייקח אותם כדי להנות, אבל התנהגות טובה היא גם ערובה לכך שהמכונית תגיב טוב יותר לתמרון חירום למשל, או הפניית הגה תוך בלימה חריפה. ובכן, הנירו יסבול ויספוג בשקט גם נהיגה מהירה יותר מהמקובל והוא קצת יותר מתורבת בקרבת המגבלות. וזה לא אומר שה-MG עושה משהו לא צפוי או מסוכן אלא שהתחושה היא פחות מוצקה ונוסכת ביטחון. בנהיגה כזו לא תיבת ההילוכים הרובוטית כפולת המצמד בקוריאני ולא שתי תיבות ההילוכים הנפרדות בסיני (4 הילוכים לחשמל ו-6 לבנזין) הצליחו להרשים. בשניהם בהתרוקנות העתודה החשמלית הביצועים נפגעים משמעותית.
השורה התחתונה
כלי רכב עם הנעת פלאג אין הם מהמקטבים ביותר בתעשיית הרכב. בעוד מחנה הבנזין מתבצר בטיעוניו כלפי החשמליות על עמידות הסוללות לאורך שנים, פרקי הזמן של הטעינה, זמינות הטעינה במרחב הציבורי ועוד. אנשי כלי הרכב החשמליים נחרדים ממחירי הדלק והתנודתיות שלהם, מהצורך להתעסק בתחזוקה השוטפת ועוד. אלו ואלו נוטים לראות במכוניות הפלאג אין את הרע משני העולמות גם משקולת חשמלית וגם תחזוקת מנוע בנזין. מצד שני, כאשר נעשה בהם שימוש נכון, כלומר טעינה יומית שלהם ושימוש במירב הטווח החשמלי, ומצד שני אפשרות לצאת לנסיעות ארוכות יותר בלי חישובי טווחים, זמני וזמינות טעינה. אבל כך או כך, החגיגה הזו עומדת פחות או יותר להסתיים כאמור בינואר 2024. העלאת מס הקנייה על כלי רכב לא זולים לכתחילה תשמיט את ההצדקה הכלכלית לרכישתם.
בעימות בין שני הכלים האלו, יש הוכחה ברורה לפערים בין מה שמוסר המפרט הטכני לבין מה שקורה מחוץ לאולם התצוגה. כל עוד לא מורידים גלגל לאספלט וגם בהתרשמות סטטית ה-MG EHS לוקח בהליכה: מראה, הספק מנוע, אבזור ומרווח. לא ניקח מהם את ההישג להציע מוצר בעל ביצועים מעולים ורשימת אבזור מצוינת. לעומת זאת על הכביש הנירו הוכיח שכאשר פורטים את היכולות מהכוח אל הפועל, הוא כלי הרכב העשוי טוב יותר מבחינת הנדסת האנוש וחוויית המשתמש, מכויל טוב יותר ופשוט עומד טוב יותר ובמובהק באחת מדרישות היסוד ממכונית כזו - חיסכון בדלק. ולכן הניצחון שלו.
על הצד הטכני
