המכוניות המודרניות מתוכננות להגן עלינו בזמן תאונה, מיליארדים מושקעים במחקר ובפיתוח מערכות בטיחות מתקדמות, מכוני ריסוק וממשלות בודקים את רמת הבטיחות הזו ללא הרף ויש לזה כמובן גם פן שיווקי לא מבוטל. אבל מה קורה במרחב האחר שבו יצרניות הרכב אמורות לספק הגנה על המידע אותו הן אוספות אודות המשתמשים במכוניות? ובכן? התוצאות מבדיקת חברת האינטרנט "מוזילה" (שדפדפן הפיירפוקס הוא המוצר המוכר ביותר שלה) יגרמו לכם להביט בחשדנות במכונית שלכם ולחשוב טוב טוב על מה אתם עושים איתה או עושים בה.
כל 25 היצרניות הגדולות שנסקרו בבדיקה האחרונה כשלו באופן מוחלט בסעיף ההגנה על פרטיות המשתמשים. ב.מ.וו, טויוטה, טסלה, פורד, קיה וסובארו הן רק חלק מהיצרניות שמסוגלות ללקט נתונים שהם הרבה מעבר למיקום של המכונית, נתונים אודות פעילות גופנית (גם מינית), גזע, הבעות פנים, משקל, בריאות כללית ואפילו מידע גנטי. כל אלו נאספים בידי המכונית על ידי חיישנים, מיקרופונים, מצלמות והמכשירים הניידים שאנחנו מצמדים למכונית, אפליקציות של יצרניות הרכב ועוד. את כל המידע הזה יכולות היצרניות להעביר לצד שלישי, או לעשות בו שימוש לצרכים פנימיים שלהן - ללא חובת יידוע או בקשת אישור של המשתמש.
אבל בואו נניח שאנחנו סומכים על היצרניות הגדולות שלא יעשו שימוש לרעה במידע הזה, נניח. החשש הגדול יותר שמעלה המחקר של מוזילה הוא הנזילות וקלות הגישה לנתונים האלו. החוקרים לא הצליחו להבין האם מישהי מהיצרניות בכלל מעבירה הליך הצפנה של כל הנתונים אותם היא אוספת. למעשה יצרנית אחת בלבד - מרצדס - השיבה בכלל לשאלות של החוקרים אודות הצפנת נתוני משתמשים.
והפרצות האלו, כך עולה מהדו"ח נמצאות בכל מקום. החוקרים העבירו לא פחות מ-600 שעות של קריאת מדיניות פרטיות, הורדת אפליקציות, שיח עם נציגי המותגים בחמש ארצות ארה"ב, גרמניה, צרפת, יפן ודרום קוריאה.
היצרנית שנמצאה ככזו בעלת רמת הפרטיות הנמוכה ביותר היא ניסאן, לדברי עורכי המחקר החברה מודה בהצהרת הפרטיות שלה כי היא אוספת מידע בטווח נרחב מאוד, כולל פעילות מינית, דיאגנוסטיקה אודות מצב בריאותי ונתונים גנטיים - אם כי לא מפורט כיצד היא עושה זאת. לא רק אוספת, אלא גם עושה מזה כסף - שכן היא יכולה למכור לגורמי צד שלישי כמו סוחרי מידע ורשויות חוק וממשל "העדפות, מאפיינים, הערכות מצבי רוח, אינטיליגנציה, נטיות, יכולות תפקוד ועוד".
פולקסווגן למשל אוספת נתונים דמוגרפיים אודות המשתמשים במכוניות שלה כמו גיל ומגדר, מאפייני נהיגה כמו חגירת חגורות בטיחות ושימוש בבלמים שמשמשים לניתוח מאפייני אישיות, כולל על מנת לטרגט מוצרים ופרסומות. טויוטה מסבכת את החיים עם מה שמכנים החוקרים "12 מסמכי פרטיות כמעט בלתי מובנים לחלוטין", קיה שמודיעה כי תאסוף נתונים אודות חיי המין שלכם. בחלק מדגמי מרצדס מותקנת כבר מראש אפליקציית טיקטוק (שגם לה בעיות פרטיות משלה).
אם יש לכם יונדאי או קיה תרצו לדעת למשל שהן יחלקו את המידע אודותיכם עם רשויות אכיפת החוק או המדינה עם קבלת בקשה "רשמית או בלתי רשמית" - נוסח מכובס לריגול אחר אזרחים. גם קיה שומרת לעצמה את הזכות לחלוק מידע רגיש מאוד בהתאם לשיקול דעתה וללא בקשת או קבלת אישור.
ויש אפילו יצרניות שלוקחות את זה צעד אחד קדימה, אוספות מידע לא רק אודות הנהג, אלא גם על הנוסעים במכונית. במדיניות הפרטיות של סובארו למשל מצוין בפירוש כי גם אם אתה נוסע במכונית, אתה נחשב ל"משתמש" וככזה אתה כפוף למדיניות הפרטיות שלה. חלק מהיצרניות אפילו מפילות את התיק על הנהג ומדגישות שזו בכלל אחריותו ליידע את הנוסעים על מדיניות הפרטיות של המכונית.
את היצרניות אודי וטסלה מציינים החוקרים לגנאי בשל מדיניות פרטיות מבלבלת, ארוכה ומעורפלת. יצרניות אחרות מציגות לעיתים גם 5 מסמכי פרטיות שונים וכאמור טויוטה עם תרייסר מסמכי פרטיות. כאשר ביקשו לפנות ליצרניות על מנת לברר סוגיות הנוגעות למדיניות הפרטיות - 12 מהיצרניות שמייצגות 20 מותגים שונים כלל לא התחייסו לפנייה שנשלחה אליהן דרך המערכת.
ומה לגבי ההגנה על המידע הזה? הסיפור של אבטחת המידע אצל יצרניות הרכב גורם להדלפות מישיבות הממשלה להיראות כמו מופת למנהל תקין. בין אם אלו עובדי טסלה שמריצים צחוקים על סרטונים פרטיים שתיעדו המצלמות בתא הנוסעים של המכוניות או דלף מידע אודות מיליוני לקוחות ב.מ.וו וטויוטה.
ובעוד שאף יצרנית לא הצליחה להתקרב לרף המינימלי, הייתה יצרנית שבכל זאת בלטה לטובה. סליחה, "הייתה הבעייתית פחות" כך אומרים במוזילה. זאת בשל העמידה שלה בסטנדרטים של הגנה על פרטיות המידע: רנו.
"אנשים חושבים על המכונית שלהם כמקום פרטי" אומר ג'ן קאלטרידר, מנהל תוכנית הגנת הפרטיות במוזילה, "מקום שבו הם יכולים להתקשר ולשוחח עם הרופא שלהם, שיחה אישית עם הילד, למרר בבכי אחרי פרידה או לנהוג למקומות שאתם לא רוצים שכל העולם יידע עליהם. אבל התפיסה הזו כבר לא תואמת את המציאות. כל המכוניות החדשות היום הן סיוט של פרטיות על גלגלים ואוספות כמויות אדירות של מידע אודותינו".
ואם יש למכוניות שלכם אפליקציות, מה שהופך לנפוץ יותר ויותר, החשיפה של הפרטים שלכם גדלה משמעותית ויכולה לכלול גם פרטים ביומטריים ולא רק זה - יצרנית הרכב שלכם יודעת לבנות מכוניות, לא אפליקציות, מי שמפעילות עבורה את היישומון היא חברה נוספת והנה לכם עוד הסתעפות ממנה יכול לדלוף המידע שלכם.
התפיסה כיום, וההערכות לעתיד הן שסחר בנתונים הוא אחד ממקורות הרווח העתידיים של יצרניות הרכב. אחרי הכל, הידיעה איפה הייתם, מתי אתם נוסעים בדרך כלל לסופרמרקט, האם אתם קונים מזון מהיר? מי המסעדה החביבה עליכם? ליד אילו שלטים אתם עוברים הכי הרבה פעמים, כמה שעות אתם מאזינים לרדיו ולאילו תחנות, עם מי אתם משוחחים וכמה זמן, הרגלי התדלוק/טעינה שלכם, היכן אתם גרים, מאפייני אישיות שנגזרים מהאופן בו אתם נוהגים (זהירים? אימפולסיביים?) והמון נתונים אחרים הם מכרה זהב עבור מפרסמים וגופים מסחריים. כמה שווה המכרה הזה? על פי פירמת האנליסטים מקינזי זו תעשייה שתגלגל 750 מיליארד דולר עד שנת 2030.
מה אפשר לעשות? חוץ מלחזור לחיפושית או לסוסיתא, לא הרבה. למעט כיסוי מצלמות פנימיות של המכונית והימנעות מוחלטת מאפליקציות שלהן, המכוניות אוספות את המידע אודות הרגלי הנסיעה והחיים שלכם ללא הפסקה. והדבר היחיד שיכול לצמצם את זה הוא במקרה הנוכחי דרישה של הציבור מהמחוקקים להטיל סנקציות חמורות על היצרניות שלא מבטיחות את בטחון המידע שלנו לפחות כמו את בטחון הגוף שלנו במכוניות.