ביקור במוזיאוני רכב הוא תמיד חוויה. בעוד שהרבה מוזיאוני רכב בעולם מכוונים להיות מקום בילוי למשפחה, המוזיאון הרשמי של סיטרואן בסאן-דני ממוקד בחובב הרכב וחובבי המותג הצרפתי.
אנחנו נמצאים במוזיאון כאורחים של סיטרואן, ובמיוחד עבורנו הביאו מדריך מתנדב דובר אנגלית. במהרה אנחנו מתקבעים על הטרקסיון אוונט. היא לא הייתה הסיטרואן הראשונה, הכבוד הזה שייך לדגם A, שהושק ב-1919, כמכונית הראשונה שייצר המפעל של אנדרה סיטרואן, ששנה לפני כן עוד בנה מיסבים לצבא צרפת. הפסקת האש חייבה את איש העסקים היהודי למצוא מוצר אחר. היום קוראים לכזה שינוי מיקוד של חברה, פיבוט. אז מכוניות היו ההיי-טק.
יש מעט מאוד מכוניות בעולם שניתן לומר עליהן שהן באמת יצרו שינוי בעולם הרכב. נהוג לחשוב שבסיטרואן מדובר בסיטרואן DS המקורית אבל האמת היא שהמכוניות שהפכה את סיטרואן ויצרה את ההיסטוריה המפוארת של היצרן האוונגרדי הצרפתי, היא הטרקסיון, כפי שהיא מכונה בקיצור ובחיבה.
רובכם אולי שמעתם עליה פה ושם, אבל הטרקסיון הייתה כל כך חדשנית ומתקדמת כך שהיא יוצרה החל מ 1934 ועד 1957, שזה אומר שהיא שרדה גם את מלחמת העולם השנייה, והקפיצה הטכנולוגית שהמלחמה האיומה הזו הביאה איתה.
סיטרואן האמין בחדשנות. הוא היה הראשון באירופה שבנה מכוניות בייצור סדרתי, אחרי שהפליג לראות את הפלא במפעל של פורד בארה"ב. הוא רכש את הזכות להציב את הכיתוב CITROEN על מגדל אייפל, כדי ליצור מודעות ליצרן החדש.
ובתחילת ה-30 של המאה ה-20, בתקופה של משבר כלכלי עולמי, הוא הבין שרק חדשנות תאפשר לחברה שלו לשרוד. הוא צדק חלקית.
הגביע הקדוש אז של תחום הרכב היה ההנעה הקדמית. היה ברור שהתצורה הזאת תהיה בטוחה ויעילה יותר, אבל האתגר היה לתכנן גלגלים שגם יכוונו את המכוניות וגם יניעו אותה. אלביס באנגליה, קורד בארה"ב ו-DKW בגרמניה כבר ייצרו מכוניות כאלה, בהיקפים קטנים. סיטרואן החליט על ייצור סדרתי מלא, ולשלב במכונית החדשה חידוש נוסף: שלדה אחודה. עד אז נבנו כל המכוניות על שלדת סולם, גוף נפרד ושלדה נפרדת: שלדה אחת שתאחד את שניהם תהיה קלה וחזקה יותר. ואם זה לא הספיק, נקבע שהמכונית החדשה תהיה הראשונה עם בלמים הידראולים, מתוגברים.
הוא בנה עבור מפעל חדש במתחם החברה ליד פריז, כשהפיתוח מתנהל כמירוץ נגד הזמן, בגלל החובות הנערמים והנושים הלחוצים. ב-19 באפריל 1934 החל הייצור. כדי להפיג טענות ששלדה אחודה אינה חזקה מספיק, הוא ערך עבורה ועבור התקשורת סוג של מבחן ריסוק קדמוני. תחילה גולגלה במדרון גבעה סיטרואן A, שהתפרקה לגמרי בדרכה למטה. אחריה דורדרה טרקסיון אוונט.
הגוף שלה הגיע כמעט שלם לקרקע, עד כדי כך שהחלונות עדיין עלו וירדו בסיבוב הידית. נכון שבחשיבה קצת יותר מתקדמת היה הקהל מבין שללא חגורות בטיחות שעוד לא הותקנו אז במכוניות פרטיות (תודה, וולוו) איש לא היה יוצא חי מתאונה כזאת, אבל התמונות של המכונית השלמה הרשימו מאוד.
עד ספטמבר יוצרו ונמכרו כבר 22 אלף יחידות של הדגם הראשון, ה-7, והטרקסיון אוונט, "הנעה קדמית" בצרפתית, הייתה ללהיט מוערך. סיטרואן החברה ניצלה, אבל זה היה מאוחר מדי לסיטרואן האיש. עד סוף השנה יעבירו בתי המשפט את השליטה בחברה לידי הנושה הגדולה ביותר שלה, יצרנית הצמיגים מישלן. בתוך שנה הוא ילך לעולמו מסרטן בגיל 57 בלבד. הרב הראשי של צרפת ינהל את הלוויה שלו בבית הקברות מונפרנס. סיטרואן לא זכה לראות את שאר העולם נוסע קדימה בעקבותיו וזונח ברובו את ההנעה האחורית.
כמעט 760 אלף טרקסיון אוונט נבנו במהלך במהלך תקופת הייצור, כששנתיים היא נבנתה במקביל ליורשת שלה, המהפכנית בפני עצמה.
אני מקווה שהשתכנעתם עד כמה הטרקסיון היא רכב משמעותי גם לסיטרואן עצמה וגם לתעשיית הרכב בכלל, והיום אנחנו מבקרים כאמור במוזיאון סיטרואן, כאורחים של סיטרואן, וכשאורחים מבקשים ממש יפה, ועושים עיניים עצובות אז גם הקשוחים שבמכונאים הצרפתים במקום לא עומדים בזה. מפה לשם מתגלגלות מההאנגר הגדול שלוש מכוניות מרשימות - טרקסיון אוונט (שיש לבטא "טקרסיון אווא") , סיטרואן CXGTI, שהחליפה את ה-DS, וסיטרואן XM, שהחליפה את ה-CX.
ראשית הטרקסיון, שבניגוד למכוניות האחרות ובהתאם לתקופה בה היא תוכננה, גם ההתנעה והנהיגה מאתגרים. הדלתות הקדמיות נפתחות הפוך, כלומר אתה מושך את הידית הקרובה לחלק הקדמי, ואילו ציר הדלת נמצא על הקורה האמצעית של הרכב.
הכניסה קלה, והישיבה זקופה יחסית. אל תחפשו כאן תמיכה לגוף או מושב שעוטף אותך, ולמרות זאת נוח מאוד. כדי לנסוע, פותחים סוויצ', מושכים את מתג ההתנעה והמנוע מתעורר לחיים בגרגור של משהו ישן. ריח של הזמן אופף אותנו, כמו כורסה ישנה, בשילוב ניחוחות שמן ודלק. מנוע ה-1,911 סמ"ק, 60 כ"ס, עובד כמעט עגול, רעשים מכאניים נשמעים דווקא מהגיר, שגם לפני 89 שנים נחשב בה לנקודת תורפה.
מוט ההילוכים נמצא בדשבורד, כאשר בית מוט ההילוכים עשוי כרום מבריק עם ספרות להילוכים. ימין למטה להילוך הראשון, שמאל למעלה להילוך השני, ושמאל למטה להילוך השלישי, וזהו. ימין למעלה ישלב את הטרקסיון לרוורס.
ההגה גדול ודקיק, ללא תגבור. ברגע שהידיים מסתנכרנות עם הרכב אתה מופתע מהקלות בה הרכב מתנהג. על אף שהרכב בו נהגנו הוא משנת 1955, הנהיגה בו קלה והתחושה היא של רכב נעים מאוד לנסיעה.
אין כאן אמצעי בטיחות מתקדמים כמו חגורות בטיחות מכל סוג שהוא, ובוודאי לא טכנולוגיה מתקדמת מכל סוג שהוא. תחשבו 1934, זה ממש כך. אבל הפשטות הזו, והרכות של הרכב ממכרים.
לרכב אין בעיה להאיץ גם להילוך שלישי ולהעלות במהירות למהירות מודרנית לחלוטין. ככה זה כשהמעבר לשלדה אחודה הפחית ממנה את הקילוגרמים, הטרקסיון הראשונות שקלו 1,025 ק"ג, פחות מסיטרואן C3 חדשה. ככה זה כשאין את כל אבזור הפינוקים והבטיחות המודרני. כן, גם לא מזגן. אבל למרות הממדים המכובדים, היא מרווחת לא ממש מרווחת יותר ממשפחתית קטנה חדשה. ניצול החלל היא אמנות מעשית שנלמדה רק בהמשך.
איך מעבירים חוויה שכזו בקריאה? קשה מאוד. אז צילמתי בשבילכם גם סרטונים שתוכלו להשתתף בחוויה. אני מסיים את פרק הנהיגה בטרקסיון אבאנט, ומנצל רגע של חוסר תשומת לב מצד חברי, ומזנק בנחישות לתא הנהג של ה-CXGTI.
ה-CX היא כאמור המחליפה של ה-DS שבתורה החליפה את הטרקסיון אוונט. הסיטרואן CX היא רכב 'מנהלים' גדול, עם מנוע קדמי והנעה קדמית שיוצרה בין השנים 1974 ל 1991, בתצורות שונות.
בסיס הגלגלים של ה CX עומד על 2.845 מטר, והאורך הכללי על 4.67 מטר. המשקל מצחיק למדי במונחים מודרניים, בין 1,265 ק"ג ל-1,520 ק"ג בהתאם לדגם. סה"כ יוצרו 1.2 מיליון יחידות ונמכרו בשווקים השונים ברחבי העולם, כולל בגרסת סטיישן מרהיבה.
ה-CX כבר עם המתלים ההידרופנאומטיים של סיטרואן, וזו שאנחנו נהגים בה גם בעלת תיבת הילוכים ידנית. אולם לזו אין רישוי לנסוע בכביש ציבורי, ולכן אני מסתפק בנהיגה בחניון הגדול של סיטרואן.
הדבר הראשון הבולט הוא הנוחות. על אף שהרכב משנת 1985 אני לא מצליח לזכור רכב מודרני שמאפשר רמת נוחות כל-כך גבוהה. הרכב שהוא חלק מהאוסף של מוזיאון סיטרואן מתוחזק ברמות הגבוהות ביותר, ולפיכך הוא על גבול המושלם גם חיצונית עם הצללית הכל-כך מזוהה עם הדגם ועם סדרת ה-GS הקטנה יותר, וגם פנימית. ריפודי עור רכים ונעימים, ותא נוסעים סיטרואני של שנות ה- 80'. המנוע מתעורר בנגיעה, ומכאן הנהיגה היא ברכב מודרני במונחים של לאחר 40 שנים. ההילוכים משתלבים בקלות, הרכב בולם היטב, וגם להגה מתרגלים, גם לחישור יחיד, וגם למרכוז החזק שלו ברגע שעוזבים את ההגה. תענוג אמיתי, ואני עובר לחוות את ה XM המודרנית.
ה-XM החליפה את ה-CX כ'ספינת הדגל' של היצרן הצרפתי, ושווקה בין השנים 1990 ל-2000. בסיס הגלגלים זהה לזה של ה-CX ועומד על 2.845 מטר, עם אורך כולל של 4.71 מטר. סך הכל ייצרה סיטרואן מעל ל-300 אלף מדגמי ה-XM.
רכב ההדגמה שמסרו לידינו העדינות הוא בעל מנוע טורבו-דיזל בנפח 2.5 ליטר (130 כ"ס) עם תיבת הילוכים ידנית. אני מתיישב ברכב והדבר הראשון שאני חושב עליו שבא מזור לכל כאבי השרירים, הגב והצוואר. הגוף מונח על ענן נעים וכיף לו. כדי לנהוג צריך מנוע פועל, ואני לא מצליח להתניע את הרכב. גם איתור הקודנית המקורית של הרכב לא מסייע, עד שקולגה מהעיתונות הדנית נחלץ לעזרתי ומסביר על סדר הפעולות הנכון לטובת הנעת הרכב.
תחילת הנסיעה מוכיחה עד כמה מערכת המתלים של סיטרואן מתקדמת ומרשימה. לרכב אחיזת כביש מעולה, בו בעת הוא מעלים כל שיבוש או מהמורה, אם זה במגרש הניסוי ואם זה בכביש הציבורי. דמיינו שיד נעלמה עברה מהר לפניכם על הכביש ודאגה שלא יהיו בו אף מהמורה או בור. לא פחות ממדהים.
מנוע הטורבו דיזל מושך בנחישות וה-XM הגדולה צוברת מהירות בקלות. התחושה היא שאפשר עכשיו להמשיך עם הרכב בנסיעה עד ישראל, ללא עצירות וללא מאמץ. גם מאחור המרווח מרשים, והמושבים רכים ונעימים. רק קריאות נחושות מצד עמיתי לביקור במוזיאון גורמות לי לחזור למציאות ולאפשר גם להם לחוות את החוויה.
לסיכום, אם אתם בצרפת ואתם חובבי רכב, תפנו לעצמכם לפחות חצי יום, וסעו למוזיאון סיטרואן שליד פריז. לפרטים המלאים.
המבנה אולי לא מרשים מבחוץ, אבל בתוך המוזיאון מסתתרת חוויה לכל חובב רכב. אל תבואו עם שותפים שלא אוהבים מכוניות. קחו לכם את הזמן, תנשמו מלוא הריאות מהריח המיוחד של המקום, ותעברו בסבלנות רכב, רכב. מבטיח לכם כמה שעות של הנאה צרופה.
הכותב היה אורח סיטרואן