בקצה העליון של המכוניות, יש קבוצה עילית של סמלים מוטוריים נצחיים. זה לא קשור למחיר שלהן, זה לא קשור להצלחה המסחרית שלהן, גם לא לביצועים להישגים על מסלול המירוצים או באולמות המכירה. זה בעיקר שילוב של כמה דברים ביחד. אנחנו מדברים על המודל T, החיפושית, הג'יפ, למבורגיני קונטאש, פורשה 911 ואחרות. אבל לפחות אצל כמה מהן לכל הסופרלטיבים מצטרפת גם נקודת זכות של הופעה בטלוויזיה או בקולנוע. הופעות שהפכו את הדלוריאן מבדיחה לסמל. אולם במקרה של אסטון מרטין DB5, זו היא שעשתה לעולם טובה בזה שהפכה למוכרת כל כך, אנחנו חובבי הרכב היינו משוגעים עליה בכל מקרה.
"תקופתו של דיוויד בראון (הבעלים של אסטון מרטין בשנים 1947-1972 - ק.כ) הביאה אלינו הרבה מכוניות נהדרות של אסטון מרטין, אבל אף אחת מהן לא מזוהה, נערצת ונחשקת כמו ה-DB5. שהניחה את היסודות לזהות שלנו כיצרנית מכוניות יוקרה בריטית המזוהה עם סגנון, ביצועים ואקסלוסיביות" - כך ניסח במדויק לורנס סטרול היו"ר של של אסטון מרטין את המשמעות של ה-DB5 עבור היצרנית.
בראשית שנות ה-60 אסטון מרטין הייתה בשורה הראשונה של יצרניות מכוניות הספורט. מורשת עשירה של מכוניות ספורט ונצחונות במסלולי המירוצים ודגם בשם DB4 שבהחלט עשה חיל ומוניטין, אבל התחרות מסביב התחילה להצטופף והיצרנית חיפשה מקום לפרוח בו גם לכיוון מכוניות ה"גראן טורינג" היקרות יותר.
ואז הגיעה ה-DB5 שאמורה הייתה למלא בדיוק את המשבצת הזו והיא אכן מילאה אותה הרבה מעבר למצופה. היא הופיעה לראשונה על הבמה של תערוכת פרנקפורט 1963 ולמרות שהייתה פשוט אבולוצייה כבדה של ה-DB4 החידושים שהביאה כמו מנוע אלומיניום גדול וחזק יותר, תיבת הילוכים מודרנית של ZF, הגודל, העיצוב, האבזור הצדיקו שם חדש לגמרי בשושלת - DB5.
כמו קודמתה היא עוצבה על ידי סדנת "קרוזיירה טורינג" שחתומה גם על יצירות של אלפא רומיאו כמו ה-1900 סופר ספרינט והספיידר המקורית, למבורגיני 350 ו-400 GT ותצורות ה"שוטינג ברייק" של מזראטי בלאג'יו ובנטלי קונטיננטל. אבל למרות הדימיון החיצוני המסויים ה-DB5 קיבלה את הליטוש האחרון שהפך אותה לאחת המכוניות היפות ביותר אי פעם.
הניע אותה מנוע 4.0 ליטרים בתצורת 6 בטור, שהיה גלגול מתקדם של מנוע ה-3.7 ליטרים שב-DB4. הוא היה עם גל זיזים עילי כפול ונשם דרך שלושה קרבורטורים של SU, מפיק 282 כ"ס כבר בבסיס שלו בעידן בו באירופה מכונית משפחתית עם 50 כ"ס הייתה נחשבת למאוד חזקה. למעט כמה יחידות מוקדמות מאוד של המכונית, שהיו להן תיבות 4 הילוכים של אסטון מרטין, הדגם עבר מהר מאוד לאלו עם 5 הילוכים של ZF הגרמנית, שהיו חסונות הרבה יותר ועדיין נעימות לשימוש. הייתה גם תיבה אוטומטית של בורג וורנר עם 3 יחסי העברה. המהירות המירבית שלה עמדה על 233 קמ"ש כראוי למכונית תיור יוקרתית מכווצת מרחקים.
לטובת היכולות האלו היה לה גם מיכל דלק כפול כסטנדרט, וכדי שיהיה נוח בנסיעות האלו על הרצפה היו שטיחי צמר עבים, מושבי עור, חלונות חשמל, אופציה למיזוג אוויר ועוד.
ואי אפשר לספר את הסיפור של ה-DB5 בלי לשים על השולחן את מי שהטיס אותה למעמד האייקוני הציבורי הרחב יותר. בשנת 1964 יוצא לאקרנים "גולדפינגר", השלישי בסדרת הסרטים של ג'יימס בונד, ולמרות שבספרים של איאן פלמינג הוא הושיב אותו בבנטלי, אסטון מרטין שכנעו את חברת ההפקה EON לקחת לצילומים את אחד מאבות הטיפוס של הדגם החדש והמדובר. השילוב הזה עבד טוב יותר מוודקה-מרטיני מנוער ולא מעורבב. וזה המשיך כך לאורך חצי מאה של סרטים בהם הפכה אסטון מרטין לנערת בונד הוותיקה ביותר בסדרה.
השידוך של אסטון מרטין ו-DB5 עבד לא רק על המסך ועם בונד, אלא גם מחוץ לו בצל שחקנים וכוכבים רבים. אם היית שווה משהו בשנות ה-60, לא יכולת להיראות בלי ה-DB5. פול מקרטני, ג'ורג' הריסון, מיק ג'אגר, רוברט פלאנט וגם בעשורים אחר כך - ג'ייסון קיי מ"ג'מירוקוואי", אל מקפירסון, ראלף לורן וזו רק רשימה חלקית.
מבחינת היקף ייצור, ה-DB5 נחשבת לכזו שנבנתה במספרים מצומצמים מאוד. על פי הנתונים הרשמיים של היצרנית במהלך שנות הייצור המקוריות שלה, נבנו בסך הכל 1,022 יחידות (לא כולל אבות טיפוס, מכוניות מירוץ וטרום ייצור). 887 יחידות היו בתצורת הקופה, 123 פתוחות ו-12 יחידות אולטרה נדירות של תצורת ה"שוטינג ברייק" דמויית הסטיישן.
רק כדי להעניק מושג לגבי מימדי המעמד שהיא השיגה, בשנת 2020 מכניסה אסטון מרטין לייצור 25 יחידות של DB5 בהשראת המכונית מהסרט גולדפינגר. וצריך להבין, במושגי מכוניות אספנות וקלאסיות, מכוניות שנבנות מחדש אחרי שהופסק הייצור שלהן הן חילול קודש, צלם בהיכל, דבר שלא ייעשה - אם נראה לכם שזה הרתיע אנשים להילחם על הזכות לשלם 2.75 מיליון ליש"ט עבור כל אחת מהן? ממש לא.