זה היה שורש רע, שבולט משהו כמו 20 ס"מ מעל האדמה, לרוחב השביל, מוסווה היטב בצל שהטילו העלים מלמעלה. בשבריר השנייה לפני ההיתקלות בו אני גם מספיק להבחין בשקע שנוצר מהרבה מאוד ניסיונות בלימה לפניו. "או.קיי, אתה כל כך עומד להיכנס בו", אני אומר לעצמי והעיניים סורקות מהר את השטח מסביב בתרגולת שכל רוכב מכיר.
הסלע יהיה מפגש כואב, אבל זה ייעצר שם, השיח בצד יקלוט אותי ברכות של עשרות ענפים שורטים, אבל לא בטוח שיבלום אותי מלהתגלגל למטה. תמיד אפשר להיזרק על השביל עצמו ולהתגלגל, אבל זה כבר עלול להיגמר בעץ משמאל. ובשברירי השניה הזו, בעוד כל התרחישים האלו שכולם מסתיימים ביומיים בבית וכעס של הקנצלרית על השטויות שלי רצים בראש - אני כבר מגיע לשורש ואז קורה משהו שבהחלט לא הופיע ברשימה - אני פשוט עובר אותו וממשיך הלאה.
הרגע הקצר הזה חזר על עצמו כמה וכמה פעמים, במקומות בהם הבנתי שאני לוקח את העניינים בצורה דרמטית משמעותית מאשר הכלי שאני רוכב עליו. קוראים לו Mia Four והוא מתוצרת חברת מיה דיינמיקס הישראלית שמי שמשווק אותה בישראל היא חברת חברת MEU מקבוצת מאיר יבואנית הונדה, וולוו, פולסטאר ולינק&קו.
רשמית, הוא משתייך לתת הקטגוריה התחבורתית שנקראת "מיקרו-מוביליטי" ומקיפה את כל אותם כלי תחבורה קטנים שנועדו לייצר פתרונות שינוע אישיים במרחבים עירוניים. אם תרצו לחפור עוד יותר פנימה זה נקרא "קוואדרו-בורד" קוואדרו על שם 4 הגלגלים שלו ובורד על שם משטח העמידה שלו. אלא שהוא לוקח את הרעיון של לשלב את הטוב מכמה עולמות ולהוסיף על זה שכבה נוספת של רכיבת שטח.
בדרך לשם החברה הייתה צריכה להתמודד עם שלל אתגרים הנדסיים, וצריך להסתכל מקרוב על מערך המתלים והבולמים, ההיגוי והגיאומטריה שלו כדי להבין שפה אף אחד לא עשה קיצורי דרך. יש פה פתרונות שמפרקים את כל הסיפור הזה של רכיבה חזקה בשטח לגורמים.
המאפיין המרכזי שגורם לו לנסוע בשטח כמו ששום דבר אחר לא נוסע, הוא קודם כל המבנה של שילוב מערכת ההיגוי-הטייה עם הבולמים - שני אלו מוגני פטנטים של החברה. אם צריך לסכם את מה שהם עושים במילה אז היא תהיה "כישוף".
אם תרצו לפתוח את זה קצת יותר - זה המבנה הפשוט להדהים אבל מורכב להפליא של זרועות A כפולות שאחראיות על התנועה מעלה-מטה, עם מנגנון זרועות ומה שמכונה במכונאית "תפוחים" שמאפשר לכלי להגיע לזוויות הטייה מעולם האופנועים מבלי לנתק את הגלגלים מהקרקע תוך כדי שגם הם נמצאים לא רק בהטייה שונה בין צד ימין לצד שמאל אלא גם עם התכנסות שונה שלהם בהתאם להיגוי, בולם שמותקן לרוחב הכלי שאחראי גם לשיכוך וגם לאפשרות להפריד בין ההיגוי לבין מה שקורה מתחת לכלי. זוכרים את השורש המרושע מתחילת הכתבה? זה בדיוק מה שאפשר לגלגלים שלו לטפל במפגע הזה ועדיין לא להעביר את הטלטול לידיים שלי ולנער אותי מהכלי.
ההנעה של הכלי מגיעה משני מנועים חשמליים שנמצאים בגלגלים האחוריים, בהספק של 1,000 ואט כל אחד וניזונים מסוללת ליתיום 60 וולט/20 אמפר שנמצאת במארז מוקשח מתחת למשטח העמידה. גם הסוללה עצמה נתונה במארז מתכת קשיח והיא ניתנת להחלפה בקלות אם רוצים לחסוך את זמן הטעינה ממצב ריק למלא שאורך 6.5 שעות. בביקור בסדנה של היצרנית פגשנו גם בגרסה כפולת הנעה שלה 4 מנועים שהייתה מסקרנת מאוד למראה, אחרי הרכיבה על גרסת ההנעה האחורית אני בעיקר משתוקק כבר לשים עליה יד. בגרסה הפתוחה כמובן. מה הכוונה "פתוחה"? ובכן, טכנית, האירוע הזה שנקרא Mia Four מוגדר כקלנועית. מה המשמעות? הגבלת המהירות שלו ל-12 קמ"ש, ביטול כמעט מוחלט של מנגנון ההטייה וכל ההגבלות שקשורות לקלנועית, כולל איסור נסיעה על הכביש ועוד.
מבחינת מימדים מדובר במכשיר לא קטן. מי שחושב עליו ככלי שיחליף איזה קורקינט או אפילו סגווי שיחשוב שוב ובכיוון אחר. הוא באורך של 130 ס"מ, רוחב של 70 ס"מ וגובה של 125 ס"מ. זה גם אומר שהובלה שלו ממקום למקום דורשת רכב ולא אחד קטן. אגב הובלה, מנגנון קיפול הכידון פשוט ומהיר אבל מכיוון שהוא לא ננעל, אלא אם כן קיבעתם את כל הכלי לרצפת המכונית, תנועת ההטייה שלו תוך כדי נסיעה גורמת לכידון להשתפשף בכנפיים האחוריות ולהשאיר עליהן סימנים. מנגון קיבוע או נעילה שלו או של פונקציית ההטייה בקיפול נדרש. ויש עוד משהו - זו חתיכת משקולת - ולהעמיס לתא מטען, אפילו של סטיישן נמוכה משהו ששוקל כמעט 50 ק"ג שקשה לאחוז בצורה נוחה, בואו, לא כיף גדול.
כאשר עולים עליו בפעם הראשונה נדרש פרק זמן של לימוד ולהתרגל לדינאמיקה הכל כך שונה שלו. ברגעים הראשונים מה שמוזר זו העמידה על כלי מאוד גבוה לכתחילה עם מרווח גחון של כ-20 ס"מ ועוד 15-20 ס"מ לגובה משטח העמידה ועל זה נוסיף רוכב ממוצע בגובה של 1.75 מטר והתוצאה היא שנקודת המבט שלכם על העולם היא מגובה די רציני, שצריך לקחת בחשבון כשעוברים מתחת לענפים, לומדים את זה אחרי הבומבה הראשונה. על זה תוסיפו את רכיב ההטייה שלו בפניות, כלומר, אם אתם רוצים לפנות, צריך להטות את משקל הגוף "לתוך" הפנייה ובעצם להפיל את עצמנו פנימה באופן שמי שלא רוכב על אופנועים או אופניים מהירים עשוי לתפוס כלא אינטואטיבי. אבל זה מה שמאפשר לו לפנות בחדות ויציבות יוצאי דופן. ברגע שמתגברים על השלב הראשוני הזה, כל מה שיש זה עולם שלם של לדחוף אותו יותר ויותר לכיוון המגבלות. ככל שתתקרבו אליהם נדרשים ליותר תשומת לב למאפייני השטח.
בכלל, הוא בדיוק מסוג הכלים שככל שצוברים עליהם ביטחון וניסיון, אפשר לגלות צדדים אחרים לגמרי שלו. סעו עליו בדרגה הראשונה מתוך השלוש בה הוא מגיע לכ-15 קמ"ש וזה גור לברדור חביב, שמאפשר להסתכל על הנוף, בלי יותר מדי דרמה. במהירויות כאלו ההיגוי עדיין נעשה בצורה פשוטה, דורש קצת נחישות כדי להתגבר על המשקל וגודל הגלגלים. אבל באמת שבמצב הזה אין שום יתרון משמעותי לכלי.
במצב 2 עם מהירות שכבר מגיעה לכ-32 קמ"ש מקבלים כבר כלי שבהחלט מתחיל "לעבוד" תחת הרוכב, בטח בשטח. כאן כבר אפשר לפתח מהירות שבה הבולמים והמתלים באים לידי ביטוי, שם גם אפשר לחוות את העניין הזה של היכולת של הכלי להפריד בין עבודת השיכוך המעולה למטה לבין כידון שנותר שליו ונטול זעזועים. על שביל גלי זו כבר מהירות שתזמן לכם קפיצות פה ושם ואולי הנפה של הגלגלים הקדמיים בריחוף מעל באמפים. אני מצאתי את המצב הזה כאיזון הטוב ביותר בין להשיג טווח ראוי, מהירות וכיף. זה היה גם המצב בו ביצענו את רוב רכיבת המבחן, בו הגענו לטווח של 40 ק"מ בתנאי עולם אמיתי, 10 ק"מ פחות מאשר הטווח המוצהר.
קליק למעלה למצב 3 משחרר בכלי המבחן (אבטיפוס לא מוגבל) את המהירות המירבית של 45 קמ"ש, שזה קצב די מהיר בשטח, בטח בכלי כזה. הקטע המרתק הוא שדווקא שם הוא עובד הכי טוב. המקומות בהם סגרתי מצערת היו לרוב בגללי ולא בגללו. כאן כבר צריך לדעת מה עושים, פתיחה חזקה מדי על מצע לא מהודק תחליק את החלק האחורי, עם יותר מדי אחיזה הוא פשוט יניף את הגלגלים הקדמיים וכדאי לכם להיות מהירי תגובה ולהישען קדימה כדי לאזן אותו. ההיגוי כבר דורש עדינות ודיוק ובכלל, ככל שהקצב נהייה מהיר אתם מתחילים לעבוד פה עם כל הגוף בפניות, בהאצות, בבלימות.
בהגעה לשטח טכני נדרשת כבר רכיבה אחרת לגמרי. כוח כאמור לא חסר לו, ומהלך המתלים המטורף שלו מאפשר לו להניח כל אחד מהגלגלים בגובה אחר לגמרי בלי שזה ישפיע על היציבות והאיזון של הכלי. מה שקשה לו לעשות זה לייצר מספיק אחיזה על משטחים לא מהודקים וסחרור גלגלים שמקשה על קצב התקדמות אחיד ואיטי. מעבר למצבי הכוח החלשים יותר לא משאירים מספיק מהירות וכוח לתנופה של ממש. אני מניח שבגרסאות ההנעה הכפולה ואולי בעתיד כאלו עם אפשרות להנעה מהמרכז, שממנו יוצאים צירים ואפשרות נעילה שלהם זה ישתפר משמעותית. הורדה של לחץ האוויר לאיזורי ה-6-8 PSI משפרים את המצב משמעותית כאשר הצמיגים מקבלים "אלסטיות" שמאפשר להם להתלבש על סלעים באופן טוב יותר. ככל שמדובר בירידה, אין בעיה, רק להישען אחורה ולתת למתלים, הבולמים וגלגלי ה-13 אינץ לטפל בכל העסק (יש גם דגם עם גלגלי 15 אינץ' שגובים מחיר בטווח ובמהירות). הסתבכתם? לא נורא, יש רוורס.
השורה התחתונה
ה-Mia Four הוא יותר מאשר כלי תחבורה מאוד שונה ומהנה. היה גם הזדמנות להציץ למה שקורה מאחורי הדלתות האטומות של היצרנית הזו. לא על כל מה שראינו שם אפשר לספר בשלב זה, אבל כן אפשר לומר שהבסיס הטכני וההנדסי של הכלי הזה הוא רק גירוד פני השטח של האפשרויות הטמונות בטכנולוגיה הזו. בקנה מחכים עוד כלי רכב בעלי יישומים הרבה יותר מתקדמים ורלוונטיים לקהלי לקוחות גדולים בהרבה, רחוק מהנישה של קוואדרו-בורד מוצלח ככל שיהיה.
אפשר להסתכל על הכלי הזה מכל מיני זוויות, אבל מה שחשוב יותר הוא התמונה הגדולה. בזווית של הרעיון הכללי, היבט ההטכני, ההנדסה, הביצוע - מדובר בכלי לא פחות מדהים, יש פה יכולות יוצאות דופן וערימות של הנאה. בזווית של הצד שאמור לקנות אותו, הלקוח, זה כבר נהייה מסובך. אפשר לחלק את הלקוחות שלו לשניים, מוסדיים ופרטיים.
אצל לקוחות מוסדיים העסק מאוד מעניין, שם נמצא לא מעט מהפוטנציאל העסקי. החל בחברות שמוציאות סיורים רכובים ויוכלו לעשות שימוש בכלי שהוא מצד אחד בנוי ברמה גבוהה מאוד, קל לשליטה וזול מהאלטרנטיבות. בהיבטים המתקדמים יותר הוא יכול לשמש גם כוחות אכיפה לתנועה באיזורים גדולים כמו אצטדיונים או פארקים שהם מצד אחד קשים לתנועה רכובה של כלים אחרים (מדרגות, חול, דשא) ובכל זאת דורשים גם תנועה איטית בין הולכי רגל.
הוא יכול להיות פתרון מעולה לשימושים צבאיים טקטיים ככלי שמאפשר תנועה מהירה, שקטה, עם יכולת נשיאת מטען של עד 200 ק"ג ברוב מוחלט של תנאי השטח. גם אם לא כפלטפורמת רכיבה שאפשר לפרוק מרכב שטח במרחק של 7-10 ק"מ מהיעד ולהגיע אליו על גבי הכלי, או אפילו כסוג של סבל מנוהג או אוטונומי למחצה שעוקב אחרי החיילים שנעים רגלית, כמה שהייתי משלם עבור סנג'ר כזה בעליות.
אצל הלקוחות הפרטיים, זה כבר סיפור אחר, הם יהיו אגוז קשה לפיצוח, ב-25 אלף שקל הוא אמנם זול משמעותית מהמתחרה הקרוב ביותר אליו, האיזי ריידר (שבהחלט מסקרן לקחת אותם למבחן השוואתי), אבל עדיין עבור כלי פנאי בעיקרו, זה דורש נחישות של ממש או רווחה כלכלית יוצאת דופן. ואז כמובן יש את היבט התקינה, בה הוא מוגדר כזכור כקלנועית.
אם אתם אזרחים שומרי חוק, כלי כזה, מוגבל ל-12 קמ"ש ועם ביטול של מנגנון ההטיה - הוא פשוט מיותר. זה לקנות מטוס קרב כדי לרסס גינה שכונתית - שום דבר שם לא מסתדר. כן, טכנית אפשר לעקוף ולבטל את אלו, אבל זה כבר עניין שלכם.