לפני כמה שבועות השתתפתי בפגישה של ג'יפאים. בתום הפגישה התפזרו האנשים לדרכם, ולפתע נשמעה קריאה: "של מי הסובארו האפור? אתה חוסם אותי!". התבוננתי מסביב, את מי הוא מחפש? ואז, אוווופס, הלמה בי המחשבה - זהו, אני סוברואיד כמו כולם, כבר לא ג'יפאי אמיתי. איזו באסה! או שמא זו לא באמת באסה, אולי באמת הגיע הזמן לשחרר את הדיסקברי לדרך חדשה?
הפרידה מתיבת ההעברה
רעיון הפרידה מהילוך ה'כוח' ניקר במוחי מזה זמן רב; במהלך השנים האחרונות יצאתי פחות ופחות לטיולי שטח קשוחים, פתאום אני שמח להשאיר את הדיסקו בחנייה כאשר עומדים לרשותי רכבי מבחן כמו גלדיאטור או ברונקו, ובאופן כללי - התברר לי שכבר שנתיים לא שילבתי הילוך 'קצר' בדיסקברי. משך עשרות שנים טיילתי בשטח עם לאדה ניבה, ויטרה דור ראשון, טראנו קצר, פג'רו פתוח ועוד. במחצית שנות התשעים התאהבתי בלנד רובר דיסקברי וב-1998 קניתי את הדיסקו הראשון שלי, מודל 97' מהסדרה בעלת 3-דלתות.
הדיסקו הראשון שלנו חרש לעומק את משעולי הנגב והדיונות של ירדן, שירת אותי ואת דורית בנאמנות ובאהבה. אחריו קנינו עוד דיסקברי-1 מודל 98 ואחריו - עוד אחד, השלישי והאחרון בסדרה. סגולותיה הייחודיות של הכרכרה הבריטית כבשו את ליבנו, החל בתנוחת ישיבה הטובה ביותר אותה פגשתי ברכב שטח, עבור דרך מערכת מתלים מעולה וחסונה, וכלה בזוויות מרכב שהיום כבר אי אפשר למצוא. כן, אני יודע על מה אתם כבר חושבים - מה עם התקלות, מה עם הוצאות המוסך, מה עם ירידת הערך?
אז תרשו לי לומר לכם ששלושת הדיסקו'אים דווקא שמרו לי אמונים. לאורך מאות אלפי קילומטרים לא חזרתי אף פעם בגרירה, לא שברתי צירייה או דיפרנציאל, לא החלפתי מנוע ולא שיפצתי גיר. מזל? נהיגה רגועה? חיבור רגשי בין דורית וביני, לבין הכרכרה הבריטית? לעולם לא נדע, אבל זה הניסיון האישי שלנו. למען הסר ספק וציניות - לא נהניתי משום טובות הנאה של כתב רכב המקורב ליבואנים; שניים מהדיסקו'אים קניתי בשוק הפרטי, את הטיפולים עשיתי אצל אלי שחר ומוחמד, מכונאים מקצועיים וישרי דרך, שאינם מחפשים לחמוס את הלקוח.
אני מאוד מצדד ברכבי שטח ישנים והאמת היא שבמקביל לדיסקברים, החזקתי משך כמה שנים גם סיקס פתוח ודיפנדר 110 ברזנט, רכבי שטח כריזמטיים ומדליקים במידה מדהימה. אני מאמין שכל ג'יפאי חייב לעצמו כמה שנים עם רכב שטח טהור ואותנטי, אבל זו לא מחוייבות המתאימה לכל אחד. הכלים הקשישים מדהימים ומרחיבי נפש לטיולי שטח אבל על הכביש, אלו נבלות די רציניות.
הסיקס וה-110 באו והלכו, אבל תמיד היה לנו דיסקברי בבית. דורית הייתה שותפה מלאה לתאוות הטיולים אבל כאשר גילינו שהשימוש העיקרי שאנו עושים בדיסקברי הוא לצאת לפיקניק עם הנכדים, זה כבר הפך להיות חסר היגיון. ככל שהדיסקו האחרון היה אמין ו'נקי', זהו רכב ישן מאוד - פה יש נזילה, פה צריך להחליף קופלונג, שם יש חופש, יש שני טסטים בשנה. אפילו רומנטיקן כמוני הבין כי בסופו של דבר, הגיע הזמן להיפרד. עברו עוד 3-4 שנים עד שהחלטתי לממש את ההחלטה ולהיפרד מהאליפסה הירוקה. אפילו הדילמה של 'מה לקנות במקום', לא הייתה קשה.
גם לי יש סובארו, 'כמו לכולם'
ברור היה לי כי ברגע שאני נפרד מרכבי השטח הקשוחים, הרכב הבא יהיה סובארו פורסטר. זהו אחד הקרוסאוברים הטובים ביותר שבנמצא, מאז ומתמיד אהבתי את תכונות הכביש שלו, תנוחת הישיבה הגבוהה, ויכולות השטח הבלתי מבוטלות. ברור היה לי שהפורסטר לא יוכל לצלוח מסלולי עבירות בינונית או קשה, ולא אוכל יותר להשתתף במסעות 'חוצה ישראל' אליהם נהגנו לצאת עם ג'וי בירן וכנופיית הפטרולים.
אבל הפורסטר יהיה מצוין בשבילים רגועים ובדיונות, ובמונחים של קרוסאובר - יש לו יכולות שטח לא מבוטלות. המעבר לפורסטר לא יאפשר לי לחוות הרפתקאות שטח תובעניות, אבל הוא יעניק לי איכות חיים ושקט נפשי על הכביש - ובשלב הזה של חיי, החלטתי שזו עיסקה ראוייה. ידעתי שבעסקה כלולים גם מנוע וגיר שאני לא אוהב, אבל - בנהיגה מנהלתית אני חי בסדר גמור עם ה-2.0 ליטר והופתעתי גם לגלות, שבנסיעה בין עירונית רגועה הוא לא חזיר דלק מוגזם - אין בעיה לשייט איתו 12-14 קילומטרים לליטר, מה רע?
לפרקים חלפה בי המחשבה לקנות דאסטר דיזל 4X4; יכולות השטח שלו מצוינות (במונחים של קרוסאובר), הוא חסכוני להפליא, ואני אוהב את הצורה שלו. אבל חששתי שהוא לא ייזדקן טוב כמו הסובארו, וגם לא בא לי לחזור לתיבה ידנית - בטח לא בעבור קרוסאובר עירוני. חשבתי גם על XV אבל מידותיו קצת קטנות עליי; העדפתי לשלם עוד קצת ולקנות פורסטר שאפשר להעמיס עליו ציוד מחנאות, ואפילו לישון בתוכו. אופציה נוספת הייתה לשמור את הדיסקו לטיולי שטח, ולקנות איזו סופר-מיני משומשת לשימושי יום יום. זה לא נראה לי, אני ממש לא רוצה לתחזק שלוש מכוניות.
חילופי דורות
לאחר שקיבלתי את ההחלטה העקרונית, המימוש היה הרבה יותר קל מכפי שחשבתי - תוך עשרה ימים מצאתי פורסטר 2015 במצב מצוין עם 74 אלף קילומטרים בלבד על השעון, במצב מעולה. חששתי יותר ממכירת הדיסקו מכיוון שהשוק לא מי יודע מה היום - הדיסקברי הקשיש מתאים רק למי שיודע בדיוק מה הוא מחפש, ומדוע.
כל רכב שטח בן 25 שנה (דיסקו, טרופר, פג'רו או גרנד צ'ירוקי) יכול להיות רכב טיולים מעולה, ובלבד שהוא מתוחזק באופן ראוי ואוהב. למעט הגבהה צנועה של כ-3.0 אינץ', האוטו שלי היה סטנדרטי לחלוטין: צמיגי AT בגודל מקורי, בלי נעילות רוחביות, בלי שנורקל או מיגונים (לא צריך מיגונים באוטו הזה). אבל הוא היה רכב נקי ומעודן, חסכוני ואמין מאוד. עם מגירות האלומיניום וארבעה צמיגים חדשים הוא היה מוכן לטיולי שטח מכל סוג שהוא - לא חיית עבירות קיצונית, אבל רכב טיולים משובח. בתשובה למודעה שלי קיבלתי כמה טלפונים - המתעניין הראשון סתם בלבל לי את המוח, השני בא לראות את הבונבוניירה. יצאנו לסיבוב הדגמה, ניהלנו משא ומתן קצר ותרבותי, והדיסקו נעלם לי מעבר לאופק. שלום חבר!
פורסטר בעיר הגדולה
בחלוף אמוציית הפרידה מהדיסקברי, אני מתחיל ליהנות מהפורסטר. פתאום אני מגלה רכב מודרני יחסית ונעים; הרכבתי מולטימדיה טובה, התאמתי את משטח השינה של הדיסקברי למימדי הפורסטר - קצת יותר צפוף אבל עדיין, אפשר לישון בפנים. בכל בוקר אני מופתע לראות שהכל עובד, אין טיפות שמן בחניה, אני לא חושש שהוא יעקוץ אותי עם הפתעות מכאניות, והעיקר - הטסט הבא יגיע בעוד שנה ויעבור מן הסתם, ללא תקלות. ברור לי שיהיו מצבים בהם אתבאס שאני לא יכול לעשות שטח רציני אבל בינינו? גם עם הדיסקברי לא עשיתי בחודשים האחרונים שטח שאינו נגיש לפורסטר. לא אוכל יותר לטייל עם 'מועדון הפטרולים'? לא נורא, אתמודד.
אחת הדילמות הייתה, האם לשפר אותו לנהיגת שטח אתגרית? להגביה מרכב? מיגון? צמיגי שטח? התשובה שלי היא לא, לא, ולא. בפרופיל השימוש שאני מייעד לרכב הזה אני לא צריך צמיגי שטח ומיגונים, וכל הגבהת מרכב תפגע בנוחות הנסיעה והתנהגות הכביש שאני אוהב. בסופו של דבר, מדובר במכונית כביש מוגבהת בכמה סנטימטרים, מכלוליה אינם בנויים לעומס שמייצרת נהיגת שטח מאתגרת. אני מכיר סוברואידים ששידרגו את הפורסטר למכונת מלחמה והם מטפסים את מעלה עשוש, צולחים את נחל ערוד, ואף יותר. חלקם מתקין נעילה אחורית, מחליפים יחסי העברה, חותכים את הכנפיים להתקנת צמיגים גדולים יותר. אותי זה לא מעניין - אילו רציתי רכב שטח אמיתי, הייתי נשאר עם הדיסקברי. אם אראה בהמשך הדרך שאני צריך שיפורים מינוריים, אולי, אבל קשה לי להאמין שאתקין משהו משמעותי. רק את הגלגל החלופי המקורי החלפתי בגלגל בגודל מלא, לטובת תקרים העלולים לקרות גם בנסיעות שטח צמחוניות.
סיכום ביניים לאחר כחודשיים? תענוג גדול. עוד לא החמצתי שום הרפתקת שטח (נראה מה יהיה בשטפונות הקרובים ובסופות השלג), ואני נהנה מאוד מהפרק הבורגני בחיי הנוכחיים. כמקובל אצלי, אני מתכוון לשמור את הפורסטר שנים ארוכות, לא רואה שום סיבה להחליף אותו.
עיבוד התמונות בכתבה: דודי מוסקוביץ'
