כשאנחנו מקבלים כנהגים דוח חמור משוטר, ביד או בדואר, הנטייה הראשונית היא להגיש ערעור. אבל ערעור לבד לא מספיק: צריך נימוקים טובים מדוע הדוח לא שגוי או לא מוצדק. אחרת אנחנו עלולים לצאת מבית המשפט עם עונש חומר בהרבה מזה שעימו נכנסנו אליו.
זה מה שקרה לש', תושב הכפר שיבלי שבגליל. בגיל 66 כבר עמדו נגדו 14 הרשעות בשימוש בטלפון סלולרי בנהיגה. כך כשהוא צולם בידי שוטר ימת"א צפון עושה זאת בפעם ה-15, בעודו נוהג בכביש 79, ומקבל לפי הספר דוח על סך 1,000 שקל ו-8 נקודות חובה, הוא כפר בביצוע העבירה והגיש ערעור.
התיק נקבע לדיון הוכחות ובמועד הדיון הודיע ש' לבית המשפט היא הוא מודה בביצוע העבירה. אך כעת דרישת התביעה הייתה לענישה מחמירה יותר. התובע, עו"ד פקד לירן עזרא מתביעות תעבורה עכו של משטרת ישראל, טען בדיון כי לנהג יש 107 הרשעות תעבורה קודמות, לא רק דיבור בנייד בנהיגה.
התוצאה: בית המשפט, שלא התלהב מבזבוז זמנו, ומהעבירה החוזרת, גזר על הנאשם קנס כפול מהמקורי בסך 2,000 שקל, לצד פסילת רישיון בפועל ל-45 יום, וגם 80 שעות עבודה למען הציבור שאליהן יוכל להגיע באוטובוס או בטרמפים.
להערכת המשטרה שימוש בסלולרי בנהיגה אחראי כיום על 20% עד 50% מתאונות הדרכים. אחת הסיבות לפער בהערכות היא הקושי להוכיח משפטית שנהג או הולך רגל אחז בנייד או הסתכל על המסך בשעת הפגיעה. אבל גם מחוץ למשטרה מעריכים מומחים רבים כי מדובר בעבירת התנועה הקטלנית ביותר כיום.