תומר גרינברג נהרג בעזה. הג'יפ שלו ינציח אותו בטיולים בארץ

המלחמה הארורה בה אנו מתבוססים חשפה בפנינו עשרות גיבורים אלמוניים שהקריבו את חייהם על הגנת המולדת. אחד המאפיינים הייחודיים של מלחמת עזה הוא המפגש הנרחב של לוחמים עם עם ישראל, ברשתות חברתיות או בערוצי הטלויזיה ואתרי החדשות - לכל חייל יש היום טלפון צמוד עם מצלמה איכותית, כתבי טלויזיה מסתובבים בקו הראשון ומראיינים לוחמים ומפקדים, ולאורך החודשים התחלנו להכיר 'אישית' חלק מהנושאים בנטל.

מתוך ימי ההלם הראשונים פגשנו את דמותו הכריזמטית של מפקד גדוד 13 של גולני, סא"ל תומר גרינברג, שהוביל את לוחמיו מהקרבות הסוערים של השבת השחורה, אל ימי ההתאוששות ולאחר מכן, הכניסה לעזה. מעל המסכים ניבט אלינו איש צעיר ואופטימי, מפקד היודע לבכות את לוחמיו שנהרגו אבל גם לשאת את פניו קדימה. הייתה לתומר ראייה היסטורית נרחבת שהתחילה במלחמת יום הכיפורים ואף קודם לכן, והמשיכה למורשת קרב אותה יוצרים לוחמי גולני בעצם ימים אלה, לטובת הדורות הבאים.

תומר הצטייר בעיניי כאיש כריזמטי ומחוייב ללחימה, שנשא בפני לוחמיו נאומי מוטיבציה עתירי ציונות. במקביל הוא היה רך ואנושי כאשר דיבר אל אחיו הלוחמים. "אני כאן אומר בשנית עם כל הגדוד שלי: מה שצריך נעשה, לפנות, לכבוש יעדים, לבודד, רק תביאו משימות", קרא ברשת הקשר החטיבתית, באחת ההקלטות האחרונות שלו. תומר דיבר בנחישות ועודד את לוחמיו, מצא זמן לצלצל להורי לוחמים שנהרגו, אשתו אשירה יצאה לביקורי משפחות. כל זאת כאשר מסביב ייהום הסער, והקרבות נמשכים בתוך טראומה לאומית נוראה.

עם תחילת התמרון הקרקעי אמר תומר לחייליו: "תשע שנים חלמתי על הרגע הזה. אנו יוצאים להתקפה על שג'עייה של חמאס בצפון. אנחנו הולכים לסגור חשבון של תשע שנים של לוחמי השיריון הגיבורים. תעשו את זה כמו שצריך", אמר גרינברג ז"ל ללוחמיו. במהלך ימי הלחימה חזרה ועלתה לפנינו דמותו - עד ה-12 בדצמבר 2023 אחר הצהריים, כאשר כוח של גדוד 51 נתקל במארב בקסבה של שג'עייה, והתעורר חשש לחטיפת הלוחמים. תומר זינק בראש לוחמיו למשימת החילוץ וכפי שלעתים קורה במלחמות ישראל - הוא היה בין תשעה מלוחמינו שנהרגו באותו קרב. תומר ז"ל הותיר אחריו את אשתו אשירה ואת ארבל בת ה-3.5, ההורים אייזיק ועדינה, ואת אחיו הצעיר זיו.

כמה שבועות לאחר מותו של תומר נחתה הודעה מרגשת בדף הפייסבוק של "גרוטראלי": "אחד הדברים האחרונים שתומר דיבר עליהם היה חלומו, לשפץ אחרי המלחמה את הסמוראי שלו ושל זיו. אנחנו מחפשים מתנדב שיעזור להחזיר את הג'יפ לחיים, לצבוע תמונה של תומר ז"ל ולטייל בכל הארץ כמו שתומר היה רוצה, עם דגלי גולני ומדינת ישראל."

לימים גם שמעתי מאייזיק, אביהם של תומר וזיו, שהוואטסאפ האחרון בין שני האחים, מנמ"ר אחד לשני, בהפוגה קלה בין הקרבות, היה רצונם לשפץ את הסמוראי לאחר המלחמה. חגית זיידנר הפעלתנית, 'האמא של מסעות גרוטראלי', לא נזקקה לשום עידוד נוסף - היא נרתמה מיידית לפרוייקט ההנצחה, משכה בחוטים, הרימה טלפונים, גייסה חברות ותורמים, והשיפוץ יצא לדרך.

בפגישת התארגנות אצל חגית התגודדנו סביב הסמוראי הקשיש, צחי מדהלה נשכב מתחת לאוטו, קובי מילוא נבר במנוע, זיו היה קצת נבוך מההמולה הגדולה שמסביב. המחשבה הראשונה שחלפה במוחי הייתה עד כמה מייצגת הבחירה בסמוראי קשיש, את אישיותו הצנועה של תומר. לפקודתו של מג"ד גולני עומדים עשרות רכבי שטח מפלצתיים (נמ"רים, האמרים, מה שתרצו) אבל כרכב אישי הוא בחר דווקא בכלי הצנוע ביותר בעולם.

סוזוקי סמוראי משלב יכולת שטח מצויינת על רכב ספרטני וקשוח, מזיגה ייחודית של יכולות גבוהות ופשטות סגפנית. זהו היפוך מוחלט לרכבי 'שופוני' המודרניים, רכב שטח המתאים לאוהבי הארץ המבקשים לטייל בקצב רגוע, בלי להירתע ממכשולים מאתגרים. הייתה זו התאמה מלאה בין סוס ורוכבו ועכשיו עובר הסמוראי לידיו האוהבות של האח זיו, גם הוא משרת באחת היחידות הקרביות ביותר.

הסמוראי מודל 1994 נרכש על ידי האחים גרינברג ב-2017. הם החליטו שאת הג'יפ הזה, כבר לא יימכרו לעולם. מבחינה חיצונית הוא היה במצב לגמרי לא רע, עם מינימום חלודות ופגעי מרכב. מתחת לקליפה יש הרבה עבודה לעשות, ואנשים מצויינים נרתמו לשים יד, כישרון ומזומנים. בפגישה מוקדמת נשקלה האפשרות להחזיר את הסמוראי למצב 'מקורי מהחנות' אבל הוחלט להתאים אותו לטיולי משפחה רגועים, עם דגש על נוחות מירבית, ככל שאפשר עם סמוראי, אמינות ועבירות. הרעיון להפוך אותו לרכב עבירות נפסל מיידית.

יבואנית סוזוקי מכשירי תנועה נרתמה במלואה לפרוייקט ההנצחה; הם יבצעו שיפוץ מנוע מלא (1.3 ליטר צנוע, הוחלט שלא לשדרג ל-1.6), ישפצו את מערכת החשמל, פנים הרכב ולוח המחוונים, לרמה של רכב חדש. צחי מדהלה הוא מומחה גדול לסמוראים, הוא לקח על עצמו את "כל מה שנמצא מתחת לרצפה": ישדרג את המתלים, יטפל ביחסי ההעברה, וייפתור את החופשים הגדולים שלמטה.

זיו ותומר החליטו כבר מזמן שהם רוצים את הסמוראי בצבע תכלת; את הצביעה בכחול ביצע איתן גאייר Vintage car designer, שהשקיע בהכנת המרכב וצביעתו. הצביעה בוצעה בתנור המתקדם של דלק מוטורס, שנרתמה גם היא לסייע בפרוייקט. מוטי שמש (אמן וצייר Airbrush) התנדב לאייר על דלתות הסמוראי את אחת התמונות האייקוניות של תומר. הכוונה היא גם לכתוב על דפנות הרכב את שמות חיילי גולני שנפלו במהלך המלחמה - בחייהם ובמותם, לא ייפרדו.

עוד בתוכנית להרכיב נעילת דיפרנציאל אחורית, להתקין במקום אחד המושבים מאחור מערכת מגירות ומיתקון למקרר; המושב השלישי מיועד לארבל המקסימה, בתו הקטנה של תומר ז"ל. יוחלף הברזנט ויועמס תיק חילוץ, תותקן מערכת צליל - כל מה שצריך כדי לטייל בארץ שעל הגנתה נפל תומר גרינברג.

המטרה היא להכין את הסמוראי להובלת אירוע הנצחה שפרטיו עוד לא סגורים - זה לא יהיה טקס מתוקתק אלא אירוע מדברי בו ייפגשו אנשי גולני ואחרים, שוחרי טיולים, חברים ובני משפחה. הכוונה היא להתוות מסלולי טיול לג'יפים, טרקטורונים ואופנועים, שייפגשו בנקודת סיום בה יועלה זכר הנופלים, מורשת קרב וכיו"ב. במקביל יושקו מפעלי הנצחה וחינוך לאהבת השטח, ושאר פרוייקטים המתאימים לרוחו של המג"ד שהפך לאגדה עוד בחייו.

במכשירי תנועה מחכים לחלקים שהוזמנו ביפן, ובינתיים מתעסקים כאן בצביעה וארגון מכלולי הרכב. להשלמת פרוייקט ההנצחה נדרשים עוד כספים והמשפחה פתחה חשבון בנק לאיסוף תרומות: חשבון מס' 771134 בסניף 021 של הבנק הבינלאומי, על שם מסע הנצחה לזכרו של סא"ל תומר גרינברג. מי שרוצה לסייע בדרך אחרת מוזמן ליצור קשר עם חגית בטלפון 054-3341134.

עיבוד התמונות בכתבה: דודי מוסקוביץ'

זו גם ההזדמנות להודות לאלה שכבר נרתמו לפרוייקט ההנצחה: גרוטראלי, מכשירי תנועה, דלק מוטורס, איתן גייר ומוטי שמש, צמיגי מצדה וצמיגי רמלה, צחי מדהלה, רוק סוליד, ENL4X4, רפד רכב עמירה, מאהר פארח מסיירת גולני, תומר סיגרון, מוסך עמית גלעד