בכל העולם נותרו רק חמש כמותה. יש לה מנוע 4 צילינדרים בעל נפח צנוע של 9,236 סמ"ק, הספק של 60 כ"ס ותיבת 4 הילוכים, ידנית, בטח שידנית. כשהייתה חדשה היא הייתה המכונית המהירה בעולם מייצור סדרתי, שאז עוד התבצע כולו בעבודת יד, עם מהירות מרבית של 130 קמ"ש.
121 שנים אחרי שסבה, המו"ל הבריטי וחובב הספורט המוטורי אלפרד המסוורת' (הדיילי מייל, הטיימס והסאנדי טיימס) רכש את המרצדס 60 סימפלקס הזאת, החליטה נכדתו, אליזבת' המסוורת' למכור אותה. היא תוצע למכירה פומבית בידי בית המכירות גודווינג אנד קומפאני באמילייה איילנד בפלורידה ב-29 בפברואר.
המסוורת' רכש את הסימפלקס 60 ישירות מהסוכן של מרצדס בצרפת, אמיל ילינק היהודי, מי ששיכנע את האדונים גוטליב דיימלר ווילהלם מייבאך לקרוא למכונית שלהם על שמה של בתו מרסדס. ילינק היה גם האיש שעודד את השניים להעניק עיצוב מעניין יותר למכוניות האמינות אך המשעממות שלהם, תחילה בסימפלקס 40 ואז ב-60.
המכונית השתתפה בכמה מירוצים כשהייתה חדשה, מנצחת בחלקם. למרות שלא הייתה מכונית מירוץ בהגדרה, אפשר היה להסיר את המושבים האחוריים והפגוש האחורי שלה, ובסיס הגלגלים הארוך והמשקל הקל יחסית הפכו אותה לזריזה מספיק לימים ההם. המכוניות באותן ימים נבנו על גבי שלדת סולם, והמרכב יוצר לעיתים בידי בוני מרכבים יעודיים. את זה של המרצדס הזאת סיפק האטלייה הפריזאי המכובד רוטשילד ופילס, והוא קיבל את הכינוי מלך הבלגים.
ב-1902 ערך הרמסוורת' את הספר "מנועים ונהיגה ברכב מנועי", שהכיל אוסף מאמרים על היבטים שונים של נהיגה, ואחד הפרקים שלו נכתב בידי חברו הקרוב צ'ארלס ס. רולס, ממייסדי רולס רויס. הרמסוורת' עצמו פירסם בו פרק על "בחירת המנוע", שבו הוא חלק את דעותיו על כלי רכב שונים, כמו גם עצות מעשיות בנושאי בעלות על רכב.
"הניסיון האישי לימד אותי שבשנת 1902 מנוע בנזין טוב הוא לאין שיעור הטוב ביותר לעבודה כוללת. כלומר, אם אדם מתכוון להחזיק מכונית אחת בלבד, ורוצה מדי פעם לנסוע לנסיעות ארוכות, אין ספק לדעתי שמנוע בנזין, עם דיימלר או מנוע דומה, הוא הרכישה הנבונה ביותר", כתב.
המסוורת' מת ב-1922, משאיר אחריו ירושה נאה ואוסף מכוניות מרשים. את הסימפלקס ירש בנו בן ה-12 אלפרד. היא נשמרה היטב בחיק המשפחה, שב-1956 העבירה אותה לתצוגה במוזיאון הרכב הלאומי הבריטי שיסד לורד ביולי וקרוי על שמו.
במקור נרכשה המכונית תמורת 25 אלף מארק זהב, השווים כ-200 אלף יורו כיום. אבל בבית המכירות מצפים לקבל תמורתה לפחות 10 מיליון דולר.
המכוניות הקלאסיות היקרות בהיסטוריה
יצרן ודגם | מחיר
מרצדס 300 SLR מ-1955 | 135 מיליון יורו
פרארי 250 GTO מ-1962 | 61.1 מיליון יורו
פרארי 250 GTO TIPO מ-1963 | 48.4 מיליון יורו
פרארי 250 GTO מ-1962 | 35.9 מיליון יורו
פרארי 355 ספורט סקלייטי מ-1957 | 33.6 מיליון יורו